מהו שם המשפחה הנפוץ ביותר?

אם תפתחו ספר טלפונים, תגלו מהר מאוד כי אחד משמות המשפחה המככבים ביותר הוא 'כהן'. הכוהנים שמרו על ייחודיות לאורך אלפי שנים גם בתנאים קשים. בין השאר, הדבר התבטא בשמות המשפחה שנשאו את דגל הכהונה: כהן, כ"ץ (ראשי תיבות של כהן צדק), אזולאי ("אשה זונה וחללה לא יקחו") ועוד. ייחודיותם של הכוהנים לא הסתכמה בשמם, אלא באה לידי ביטוי גם בהתנהגות מיוחדת – הכוהנים נצטוו בדינים שמבדילים אותם משאר האומה.

מסיבה זו, תוכלו למצוא כוהנים כמעט בכל מקום, חוץ מבית קברות. לכוהן אסור להיכנס לבית קברות, מלבד כאשר מדובר בקרוב משפחה מדרגה ראשונה; אצל כוהן גדול – האיסור להיטמא למת הוא מוחלט, אפילו כלפי קרובי משפחה.

כל זאת, מפני שעבודת הכוהנים בבית המקדש דורשת טהרה מיוחדת. עליהם לשמור מרחק ממת כדי שיישארו טהורים ויוכלו למלא את תפקידם.

ראינו כי אדם עלול להיטמא במקרים מסוימים, אולם יש דברים שאינם נטמאים בשום מצב. לדוגמה, מקווה טהרה. המקווה הוא מקור הטהרה, ולכן אינו נטמא גם אם יהיה בתוכו מקור של טומאה, ואפילו מת.

גם בורא העולם הוא מקור החיים והטהרה, ומובן כי שום דבר אינו מטמא אותו. לכן, למרות שבתלמוד נאמר כי "אלוקים כוהן" (מה שמחייב, כביכול, מרחק ממת), בכל זאת מסופר בתורה כי ה' קבר את משה רבינו. כי בניגוד לכוהנים, שום דבר לא יכול לפגוע בקדושתו של האלוקים.

בכל יהודי יש "חלק אלוקה ממעל ממש". מכך נובעת העובדה, שגם בנפש של כל אחד מאיתנו, יש רובד עמוק שאינו יכול להיטמא.

הד לכך ניתן למצוא באמירת "מודה אני" בכל בוקר. כאשר אדם ישן, שורה עליו רוח טומאה. לכן ההלכה מחייבת ליטול ידיים בבוקר לפני אמירת ברכות השחר. יוצאת מן הכלל היא אמירת "מודה אני", אותה אומרים בידיים טמאות, עוד לפני נטילת ידיים. מדוע?

התשובה היא, ששום דבר לא יכול לטמא את ה"מודה אני" של יהודי. אפשר לטמא את הרבדים החיצוניים של הנפש (השכל, הרגש והמעשה) אבל את הנקודה היהודית אי אפשר לטמא. בתוך תוכו, יהודי תמיד נשאר קשור אל הקב"ה. כאשר אנו מתעוררים בבוקר, זו הנקודה הראשונה שמתעוררת אצלנו, ומיד פורצת לה קריאת התודה:

"מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרתי בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך"!