"האם תוכל ללמד אותי את כל התורה על רגל אחת?", שאל גוי את הלל הזקן. בתגובה, אמר לו הלל את המשפט המפורסם: "מה ששנאוי עליך, לא תעשה לחברך – זה כל התורה".

מצוות אהבת ישראל המופיעה בפרשה, היא אחת המצוות המרכזיות בתורה, ובלשונו של רבי עקיבא "כלל גדול בתורה". ימי ספירת העומר, בעיצומם אנו נמצאים, מזמנים סיבה נוספת לעסוק בנושא חשוב זה, מהיבטים שונים: למה, מי ואיך.

למה לאהוב?

הסיבה האמיתית לאהבת ישראל חבויה בתוכו של כל יהודי, בנשמה שבו. כל יהודי הוא בן של ה', ונולד עם נשמה אלוקית טהורה. גם כאשר התנהגותו אינה תואמת את רצון ה' – בתוך תוכו נשאר היהודי מחובר עם ה'. כמו שאמרו חכמים: "ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא". ברגע האמת, הניצוץ היהודי הזה יתגלה במלוא הדרו.

את מי לאהוב?

במחשבה ראשונה, יש מקום לאהוב רק אנשים טובים וישרים. אולם, כיון שהאהבה ליהודי אינה קשורה למעשיו, אלא לנשמתו – אין הבדל בין צדיק ורשע, שכן שניהם יהודים ולשניהם יש נשמה אלוקית. לכן יש לאהוב כל יהודי באשר הוא, כפי שאמר המגיד ממעזריטש: "אהבת ישראל פירושה לאהוב רשע גמור כמו צדיק גמור".

איך לאהוב?

כאשר אוהבים מישהו באמת, עושים בשבילו הכול, ללא הגבלה וללא תנאים. בהתאם לכך, אהבת ישראל מתבטאת בשני מישורים:

עזרה גשמית – סלי מזון, הלוואה ותמיכה מכל סוג שהיא. מבחינה זו, העזרה אינה תלויה ברמת קיום המצוות של המקבל. ואכן, הבעל-שם-טוב נהג להעניק סיוע גשמי ליהודים, מבלי להתנות זאת בהתקדמות רוחנית כלשהי.

עזרה רוחנית – חשוב לסייע לכל אדם לממש את עצמו. אצל יהודי, מימוש עצמי קשור בהכרח עם שמירת מצוות, שזהו מרחב המחיה של הנשמה. אם באמת איכפת לך מחבר – לא תסתפק בעזרה גשמית, אלא תעשה הכול לקרב אותו עוד יותר אל בורא העולם, וכך לגלות את ה"יהודי" שבו.

השילוב בין עזרה גשמית ורוחנית מופיע בדברי הלל הזקן: "הווי מתלמידיו של אהרון... אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה".