רמב"ם: פרק אחד

אאָמָה הָעִבְרִיָּה, הִיא הַקְּטַנָּה שֶׁמְכָרָהּ אָבִיהָ.

וּמִשֶּׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְתֵעָשֶׂה נַעֲרָה - אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ בָּהּ רְשׁוּת, וְיֵשׁ לוֹ לְקַדְּשָׁהּ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.

אַף הַקְּטַנָּה שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית בְּסִימָנֶיהָ, וְאֵינָהּ רְאוּיָה לַהֲבָאַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת - יֵשׁ לְאָבִיהָ לְמָכְרָהּ כָּל זְמָן שֶׁהִיא קְטַנָּה.

אֲבָל הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרֹגִּינוֹס - אֵינוֹ נִּמְכָּר לֹא בְּדִין עֶבֶד עִבְרִי, וְלֹא בְּדִין אָמָה הָעִבְרִיָּה.

באֵין הָאָב רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ אֶלָא אִם כֵּן הֶעֱנִי, וְלֹא נִשְׁאָר לוֹ כְּלוּם - לֹא קַרְקַע, וְלֹא מִטַּלְטְלִין, וְאַפִלּוּ כְּסוּת שֶׁעָלָיו.

וְאַף עַל פִּי כֵן כּוֹפִין אֶת הָאָב לִפְדּוֹתָהּ אַחַר שֶׁמְכָרָהּ, מִשּׁוּם פְּגָם מִשְׁפָּחָה.

בָּרַח הָאָב, אוֹ שֶׁמֵּת, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לִפְדּוֹתָהּ - הֲרֵי זוֹ עוֹבֶדֶת עַד שֶׁתֵּצֵא.

גאַמָּה הָעִבְרִיָּה נִקְנֵית בְּכֶּסֶף אוֹ בְּשָׁוֶה כֶּסֶף, וּבַשְׁטַר.

וְאֵינָהּ נִקְנֵית בִּפְרוּטָה, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹתָהּ בְּדָמִים שֶׁרְאוּיִין לְגֵרָעוֹן, כְּדֵי שֶׁתִּגְרַע פִּדְיוֹנָהּ וְתֵצֵא.

כֵּיצַד בִּשְׁטַר? כּוֹתֵב לוֹ עַל הַנְּיָר אוֹ עַל הַחֶרֶס 'בִּתִּי מְכוּרָה לָךְ', 'בִּתִּי קְנוּיָה לָךְ', וְנוֹתֵן בְּיַד הָאָדוֹן. וּשְׁטַר אָמָה הָעִבְרִיָּה, הָאָב כּוֹתְבוֹ.

דאָמָה הָעִבְרִיָּה עוֹבֶדֶת שֵׁשׁ שָׁנִים כְּעֶבֶד שֶׁמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה" (דברים טו, יב); וְיוֹצְאָה בִּתְחִלַּת שֶׁבַע. וְאִם פָּגַע בָּהּ יוֹבֵל בְּתוֹךְ שֵׁשׁ, יוֹצְאָה חִנָּם כָּעֶבֶד.

וְאִם מֵת הָאָדוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ בֵּן - יוֹצְאָה חִנָּם כַּנִּרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן" (דברים טו, יז). וְכֵן מְגָרַעַת פִּדְיוֹנָהּ, וְיוֹצְאָה.

וְאִם כָּתַב לָהּ שְׁטַר שִׁחְרוּר, וּמָחַל עַל הַשְּׁאָר - יוֹצְאָה חִנָּם כָּעֶבֶד.

היְתֵרָה אָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּסִימָנִין. כֵּיצַד? כֵּיוָן שֶׁהֵבִיאָה סִימָנִין, וְנַעֲשָׂת נַעֲרָה - יוֹצְאָה לְחֵרוּת בְּלֹא כֶּסֶף.

אַפִלּוּ הֵבִיאָה סִימָנִין מֵאַחַר יוֹם שֶׁלְּקָחָהּ - הֲרֵי זוֹ יוֹצֵאת לְחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיָצְאָה חִנָּם" (שמות כא, יא) - רִבָּה לָהּ הַכָּתוּב יְצִיאָה אַחֶרֶת בְּחִנָּם, יָתֵר עַל הָעֶבֶד; וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁהִיא הֲבָאַת סִימָנֵי נַעְרוּת.

וְתַחְזֹר לִרְשׁוּת אָבִיהָ, עַד שֶׁתִּבְגֹּר, וְתֵצֵא מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. הָיְתָה הַבַּת אַיְלוֹנִית שֶׁאֵין לָהּ יְמֵי נַעְרוּת, אֶלָא יוֹצְאָה מִקַּטְנוּתָהּ לִבְגָר - כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה, תֵּצֵא לְחֵרוּת.

ואֵין אָמָה הָעִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (שמות כא, ז). וְכֵן עֶבֶד עִבְרִי - אִם הִפִּיל לוֹ שִׁנּוֹ אוֹ סִמֵּא לוֹ עֵינוֹ, מְשַׁלֵּם לוֹ כְּדִין הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת חוֹבֵל.

נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאָמָה הָעִבְרִיָּה נִקְנֵית בִּשְׁנֵי דְּבָרִים - בְּכֶּסֶף אוֹ בִּשְׁטַר; וְקוֹנָה עַצְמָהּ בְּשִׁשָּׁה דְּבָרִים - בַּשָּׁנִים, וּבַיּוֹבֵל, וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף, וּבִשְׁטַר שִׁחְרוּר, וּבְמִיתַת אָדוֹן, וּבְסִימָנִין.

זיִעֵד אוֹתָהּ הָאָדוֹן לְעַצְמוֹ אוֹ לִבְנוֹ - הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָאֲרוּסוֹת, וְאֵינָהּ יוֹצְאָה בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, אֶלָא בְּמִיתַת הַבַּעַל אוֹ בְּגֵט.

וּמִצְוַת יִעוּד קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה.

כֵּיצַד מִצְוַת יִעוּד? אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי', 'הֲרֵי אַתְּ מְאֹרֶסֶת לִי', 'הֲרֵי אַתְּ לִי לְאִשָּׁה'. אַפִלּוּ בְּסוֹף שֵׁשׁ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּלוּם, שֶׁמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְקִדּוּשִׁין נִתְּנוּ. וְנוֹהֵג בָּהּ מִנְהַג אִישׁוּת, לֹא מִנְהַג שִׁפְחוּת.

וְאֵינוֹ מְיָעֵד שְׁתַּיִם כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר "יְעָדָהּ" (שמות כא, ח).

וְכֵיצַד מְיַעֲדָהּ לִבְנוֹ? אִם הָיָה בְּנוֹ גָּדוֹל, וְנָתַן רְשׁוּת לְאָבִיו לְיַעֲדָהּ לוֹ - הֲרֵי הָאָב אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִבְנִי'.

חאֵין הָאָדוֹן מְיַעֵד אָמָה הָעִבְרִיָּה לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ אֶלָא מִדַּעְתָּהּ; אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קִבֵּל אָבִיהָ מָעוֹתֶיהָ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "יְעָדָהּ" (שמות כא, ח) מִדַּעְתָּהּ.

וְאִם מֵת הָאָדוֹן - אֵין בְּנוֹ יָכוֹל לְיַעֲדָהּ לוֹ, שֶׁהֲרֵי יוֹצְאָה לַחֵרוּת בְּמִיתַת הָאָדוֹן.

טהַיִּעוּד כָּאֵרוּסִין, וְאֵינוֹ כַּנִּשּׂוּאִין. לְפִיכָּךְ, אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ וְלֹא יִירָשֶׁנָהּ, וְלֹא מֵפֵר נְדָרֶיהָ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה.

“וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ" (שמות כא, יא) - לֹא יְעָדָהּ לוֹ, וְלֹא יְעָדָהּ לִבְנוֹ, וְלֹא נִפְדֵּית בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף; וְיָצְאָה חִנָּם בַּהֲבָאַת סִימָנִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, יָתֵר עַל אוֹתָן הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנָה בָּהֶן עַצְמָהּ כְּעֶבֶד עִבְרִי.

יאֵין הָאָדוֹן יָכוֹל לִמְכֹּר אָמָה הָעִבְרִיָּה, וְלֹא לִתְּנָהּ לְאִישׁ אַחֵר, בֵּין רָחוֹק, בֵּין קָרוֹב.

וְאִם מָכַר אוֹ נָתַן - לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שמות כא, ח).

וְכֵן עֶבֶד עִבְרִי - אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרוֹ לְאַחֵר, וְלֹא לִתְּנוֹ.

וְיֵרָאֶה לִי שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה בְּאָמָה, אֶלָא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְיַעֲדָהּ לִבְנוֹ; לְכָּךְ נֶאֱמָר "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ”.

יאאֵין אָמָה הָעִבְרִיָּה נִמְכֶּרֶת אֶלָא לְמִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו אוֹ עַל בְּנוֹ קִדּוּשִׁין, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְיִעוּד.

כֵּיצַד? מוֹכֵר אָדָם אֶת בִּתּוֹ לְאָבִיו - שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאָדוֹן יָכוֹל לְיַעֲדָהּ לוֹ, רְאוּיָה הִיא לִבְנוֹ, שֶׁהֲרֵי הָאָמָה בַּת אָחִיו.

אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לִבְנוֹ - מִפְּנֵי שְׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָאָדוֹן, שֶׁהֲרֵי הִיא אֲחוֹתוֹ, וְלֹא לִבְנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו.

יביֵשׁ לָאָדָם לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לַפְּסוּלִין, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכוֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכוֹהֵן הֶדְיוֹט; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּלָאו, קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן.

יגהַמְּקַדֵּשׁ בִּתּוֹ כִּשֶׁהִיא קְטַנָּה, וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה - אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת; אֲבָל מוֹכְרָהּ לְשִׁפְחוּת אַחַר שִׁפְחוּת.

כֵּיצַד? מְכָרָהּ לְשִׁפְחוּת תְּחִלָּה, וְיִעֵד אוֹתָהּ הָאָדוֹן, וּמֵת הָאָדוֹן אוֹ גֵּרְשָׁהּ וְחָזְרָה לִרְשׁוּת הָאָב כִּשֶׁהִיא קְטַנָּה - הֲרֵי הָאָב מוֹכְרָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה, אַפִלּוּ לְכוֹהֵן גָּדוֹל.

וְכֵן אִם נָפְלָה לִפְנֵי יָבָם מִן הַיִּעוּד, וְחָלַץ לָהּ - אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חֲלִיצָה פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְטַנָּה, הֲרֵי נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה, וְיֵשׁ לוֹ לְמָכְרָהּ לְכוֹהֵן, הוֹאִיל וְקִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

ידהַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְיָצְאָה בַּשָּׁנִים אוֹ בַּיּוֹבֵל אוֹ בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף, וַעֲדַיִן הִיא קְטַנָּה - יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר וּלְמָכְרָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

טוהַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְאַחֵר - אִם רָצָה הָאָדוֹן לְיָעֵד, מְיָעֵד.

וְאִם לֹא יִעֵד הָאָדוֹן, לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ - כְּשֶׁתֵּצֵא מֵרְשׁוּת אָדוֹן, יִגְמְרוּ קִדּוּשֶׁיהָ וְתֵעָשֶׂה אֵשֶׁת אִישׁ.

טזהַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וּפָסַק עִם הָאָדוֹן עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְיָעֵד אוֹתָהּ - אִם רָצָה הָאָדוֹן לְיָעֵד, מְיָעֵד; שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָּטֵל.

רמב"ם: פרק אחד

עבדים - פרק ד

עבדים - פרק ד