רמב"ם: פרק אחד

אהָרוֹצֶה לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ, וְהֵבִיא בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁלּוֹ וְזֶה שֶׁהוּא רוֹצֶה לִקַּח מִמֶּנּוּ לְבֵית דִּין, וְאָמַר לְבֶן הַמֶּצֶר 'אִם תִּרְצֶה לִקְנוֹת בְּכָּךְ וְכָּךְ - עַשֵׁה, וְאִם לָאו - סַלֵּק עַצְמְךָ, וַהֲרֵי זֶה לוֹקֵחַ' - הֲרֵי זֶה לֹא נִשְׁאֲרָה לוֹ טְעָנָה; אֶלָא אוֹ מֵבִיא מָעוֹת מִיָּד וְקוֹנֶה, אוֹ בָּטְלָה זְכוּתוֹ.אָמַר 'אֶטְרַח וְאָבִיא', אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

'אֵלֵךְ וְאָבִיא': אִם הוּא אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ, מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיֵּלֵךְ וְיָבִיא; וְאִם אֵינוֹ אָמוּד, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה אֶלָא לְהִשָּׁמֵט. לְפִיכָךְ אוֹמְרִים לוֹ 'אוֹ תּוֹצִיא עַתָּה זוּזִים אוֹ בָּטְלָה זְכוּתְךָ'. שֶׁאֵין קוֹבְעִין זְמַן לְבַעַל הַמֶּצֶר.

הוֹצִיא בֶּן הַמֶּצֶר הַמָּעוֹת, וְהוֹצִיא הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת, אִם הָיוּ שֶׁל לּוֹקֵחַ טוֹבִים מִזּוּזָיו אוֹ מְמַהֲרִים לָצֵאת יוֹתֵר מִזּוּזָיו - בָּטְלָה זְכוּתוֹ, וְאֵין לוֹ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.

הָיָה רוֹצֶה הַלּוֹקֵחַ לִקְנוֹתָהּ לִבְנוֹת בָּהּ בָּתִּים, וּבֶן הַמֶּצֶר רוֹצֶה לְזָרְעָהּ - הַלּוֹקֵחַ זוֹכֶה מִשּׁוּם יִשּׁוּב הָאָרֶץ, וְאֵין בָּהּ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.

בבָּא הַלּוֹקֵחַ וְנִמְלַךְ בְּבֶן הַמֶּצֶר, וְאָמַר לוֹ 'הֲרֵי פְּלוֹנִי בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁלְּךָ רוֹצֶה לִמְכֹּר לִי שָׂדֶה זוֹ, אֵלֵךְ וְאֶקַּח מִמֶּנּוּ?' וְאָמַר לוֹ 'לֵךְ וָקַח!' - לֹא בִטַּל זְכוּתוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לְסַלֵּק אוֹתוֹ אַחַר שֶׁיִּקְנֶה, אֶלָא אִם כֵּן קָנוּ מִיָּדוֹ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ קִנְיָן? כְּשֶׁמָּחַל לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּקְנֶה. אֲבָל אִם מָחַל לוֹ זְכוּתוֹ אַחַר שֶׁלָּקַח, כְּגוֹן שֶׁבָּא בֶּן הַמֶּצֶר וְסִיַּע עִמּוֹ, אוֹ שָׂכַר מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בּוֹנֶה וְסוֹתֵר כָּל שֶׁהוּא וּמִשְׁתַּמֵּשׁ וְלֹא מִחָה בּוֹ וְלֹא עִרְעֵר - הֲרֵי זֶה מָחַל, וְשׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ.

גהָיָה בֶּן הַמֶּצֶר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, אוֹ חוֹלֶה, אוֹ קָטָן, וְאַחַר זְמָן הִבְרִיא הַחוֹלֶה, וְהִגְדִּיל הַקָּטָן, וּבָא הַהוֹלֵךְ - אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אֵין אָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר קַרְקָעִיתוֹ, שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר 'לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים תֵּצֵא מִיָּדִי'. וּכְזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.

דהַמּוֹכֵר שְׁוֵה מָאתַיִם בְּמָנֶה: אִם לְכָל הָעָם מוֹזִיל וּמוֹכֵר, נוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמֶּצֶר מֵאָה וּמְסַלְּקוֹ; וְאִם אֵינוֹ מוֹזִיל לְכָל הָעָם - נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם שֶׁהוּא שָׁוֶה, שֶׁהַמּוֹכֵר נָתַן לְזֶה מַתָּנָה.

לָקַח שְׁוֵה מָנֶה בְּמָאתַיִם - אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, עַד שֶׁיִּתֵּן הַמָּאתַיִם. טָעַן בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁזּוֹ קְנוּנְיָה בֵּינֵיהֶם - נִשְׁבָּע הַלּוֹקֵחַ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, וְנוֹטֵל מָאתַיִם זוּז.

וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁנָּתַן מָאתַיִם, וּבֶן הַמֶּצֶר טוֹעֵן שֶׁאֲמָנָה הָיְתָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמּוֹכֵר, וַאֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַּדַּאי שֶׁלֹּא לָקַח מִמֶּנּוּ אֶלָא מֵאָה - הֲרֵי זֶה נוֹתֵן דָמִים כְּמוֹ שֶׁהֵעִידוּ הָעֵדִים, וְאַחַר כָּךְ מְסַלְּקוֹ, וּמַשְׁבִּיעוֹ הֶסֵּת שֶׁלָּקַח בְּמָאתַיִם, וְנִפְטָר.

הכָּל הָרוֹצֶה לִמְכֹּר קַרְקַע, וּבָאוּ שְׁנַיִם, כָּל אֶחָד מֵהֶן אוֹמֵר 'אֲנִי אֶקַּח בְּדָמִים אֵלּוּ', וְאֵין אֶחָד מֵהֶן בַּעַל הַמֶּצֶר: אִם הָיָה הָאֶחָד מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר וְהָאֶחָד מִשְּׁכֵנֵי הַשָּׂדֶה, בֶּן הָעִיר קוֹדֵם; שָׁכֵן וְתַלְמִיד חָכָם, תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם; קָרוֹב וְתַלְמִיד חָכָם, תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם; שָׁכֵן וְקָרוֹב, הַשָּׁכֵן קוֹדֵם. שֶׁגַּם זֶה בִּכְלַל הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר הוּא.

קָדַם אֶחָד וְקָנָה - זָכָה, וְאֵין חֲבֵרוֹ שֶׁרָאוּי לִקְדֹּם לוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, הוֹאִיל וְאֵין אֶחָד מֵהֶן בַּעַל הַמֶּצֶר, שֶׁלֹּא צִוּוּ חֲכָמִים בְּדָבָר זֶה אֶלָא דֶּרֶךְ חֲסִידוּת, וְנֶפֶשׁ טוֹבָה הִיא שֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ.

סְלִקוּ לְהוּ הִלְכוֹת שְׁכֵנִים

רמב"ם: פרק אחד

שכנים - פרק יד

שכנים - פרק יד