<?xml version="1.0" encoding="utf-8" ?>
	<rss version="2.0" xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom" xmlns:media="http://search.yahoo.com/mrss/" xmlns:itunes="http://www.itunes.com/dtds/podcast-1.0.dtd" xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/">
		<channel>


	<title>Chabad.org | Articles by Nechama Dina Hecht</title>
<link>https://www.chabad.org/search/keyword.asp?kid=10792</link>
<description>Newest articles written by Nechama Dina Hecht</description>
<copyright>Copyright 2026, Chabad.org - Chabad-Lubavitch Media Center, all rights reserved.</copyright>
<lastBuildDate>Mon, 01 Jan, 0001 12:00:00 EST</lastBuildDate> 
<pubDate>Mon, 01 Jan 0001 12:00:00 EST</pubDate>
<item>
<guid isPermaLink="true">https://www.chabad.org/article.asp?aid=680941</guid>
<title>מה כתבתי לבעלי על הצלחת - כיצד פנינת מידע מגוחכת סייעה לנשואה טריה להתפייס</title>
<link>https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/680941</link>
<description>
נישאתי בגיל די צעיר לאח של חברה טובה שלי ולאיש שעמד להפוך למאור חיי.
בשנים שהובילו לנישואיי קראתי המון עצות לנישואים מושלמים. כמובן, כיוון שהרוב היה בלתי רלוונטי, לא הייתה לכך משמעות רבה עבורי וזה לא ממש חדר פנימה.
מתוך כל שפע הרמזים, העצות, האנקדוטות וסיפורי הסבל, נשארה לי רק פנינת מידע מגוחכת אחת: בני זוג רבים תכופות על כך שמושב האסלה נשאר מורם למעלה.
פרט קטן זה נשאר בזיכרוני כל השנים הללו, אולי בגלל התגובות המפתיעות למה שחשבתי אז שמהווה עניין פעוט וחסר חשיבות.
ואז, תחת החופה, הסכמתי לנישואים הללו.
הייתי די לא בשלה כאשר הושלכתי כך לפתע לתוך הטריטוריה הבלתי נודעת הזו של לחיות עם אדם אחר, לקבל אותו ולאהוב אותו – באופן שלם. ידעתי שזה יהיה קשה, אף שלא היה לי כל מושג עד כמה קשה זה עומד להיות. ידעתי שזה יהיה אתגר תובעני ומתיש, אך כזה שמעניק בסופו של דבר סיפוק רב.
ידעתי שלא יכולתי להבטיח להפוך את צרכיו לצרכיי שלי. הבטחה שכזו היא פרויקט גרנדיוזי מדי לאישה צעירה וקצת אנוכית שאינה בוגרת יותר מנערה. אך הו, רציתי להגיע לשיא זה של אושר בנישואין</description>
<pubDate>Thu, 29 May 2008 12:00:00 EST</pubDate>
</item>
<!-- END CACHE -->


		</channel>
	</rss>