ישעיהו פרק מט

ידוַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהֹוָ֑ה וַֽאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי:
    ותאמר ציון.  היא היתה סבורה ששכחתיה:
טוהֲתִשְׁכַּ֚ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵֽרַחֵ֖ם בֶּן־בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָֽנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ:
    התשכח אשה עולה.  עולל שלה:
    מרחם בן בטנה.  מלרחם על בן בטנה:
    גם אלה תשכחנה.  אפילו אם אלה תשכחנה אנכי לא אשכחך:
טזהֵ֥ן עַל־כַּפַּ֖יִם חַקֹּתִ֑יךְ חֽוֹמֹתַ֥יִךְ נֶגְדִּ֖י תָּמִֽיד:
    על כפים.  על כפי רואה אני כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד, ד"א על כפים מעל ענני כבוד כמו (איוב לב) על כפים כסה אור:
יזמִֽהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַֽחֲרִיבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ:
    מהרו בניך.  לשוב:
יחשְׂאִ֨י־סָבִ֚יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ חַי־אָ֣נִי נְאֻם־יְהֹוָ֗ה כִּ֚י כֻלָּם֙ כַּֽעֲדִ֣י תִלְבָּ֔שִׁי וּתְקַשְּׁרִ֖ים כַּכַּלָּֽה:
יטכִּ֚י חָרְבֹתַ֙יִךְ֙ וְשֹׁ֣מְמֹתַ֔יִךְ וְאֶ֖רֶץ הֲרִֽסֻתֵ֑ךְ כִּ֚י עַתָּה֙ תֵּֽצְרִ֣י מִיּוֹשֵׁ֔ב וְרָֽחֲק֖וּ מְבַלְּעָֽיִךְ:
    תצרי מיושב.  תהי צרה מרוב יושבים שיבאו לתוכך יהי להם המקום צר מלבנות להם בתים:
כעוֹד יֹֽאמְר֣וּ בְאָזְנַ֔יִךְ בְּנֵ֖י שִׁכֻּלָ֑יִךְ צַר־לִ֥י הַמָּק֖וֹם גְּשָׁה־לִּ֥י וְאֵשֵֽׁבָה:
    בני שכוליך.  בנים שהיית שכולה מהם:
    גשה לי.  התקרב לצד אחר בשבילי ואשבה:
כאוְאָמַ֣רְתְּ בִּלְבָבֵ֗ךְ מִ֚י יָֽלַד־לִי֙ אֶת־אֵ֔לֶּה וַֽאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה | וְסוּרָ֗ה וְאֵ֙לֶּה֙ מִ֣י גִדֵּ֔ל הֵ֚ן אֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י אֵ֖לֶּה אֵיפֹ֥ה הֵֽם:
    גלמודה.  שולדא בלע"ז:
    וסורה.  מוסרת מכל אדם הכל אומרים עלי סורו ממנה:
כבכֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה אֶשָּׂ֚א אֶל־גּוֹיִם֙ יָדִ֔י וְאֶל־עַמִּ֖ים אָרִ֣ים נִסִּ֑י וְהֵבִ֚יאוּ בָנַ֙יִךְ֙ בְּחֹ֔צֶן וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־כָּתֵ֥ף תִּנָּשֶֽׂאנָה:
    ידי.  נסי סימן להביא גליות:
    נסי.  פירקא בלע"ז כמו וכנס על הגבעה (לעיל ל) והוא סימן קיבוץ ונותנין בראשה בגד:
    בחוצן.  איישיל"א בלע"ז ודומה לו בעזרא וגם אני חצני נערתי (נחמיה ה):
כגוְהָי֨וּ מְלָכִ֜ים אֹֽמְנַ֗יִךְ וְשָׂרֽוֹתֵיהֶם֙ מֵינִ֣יקֹתַ֔יִךְ אַפַּ֗יִם אֶרֶץ יִשְׁתַּֽחֲווּ לָ֔ךְ וַֽעֲפַ֥ר רַגְלַ֖יִךְ יְלַחֵ֑כוּ וְיָדַ֙עַתְּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֵבֹ֖שׁוּ קוָֹֽי:
כדהֲיֻקַּ֥ח מִגִּבּ֖וֹר מַלְק֑וֹחַ וְאִם־שְׁבִ֥י צַדִּ֖יק יִמָּלֵֽט:
    היוקח מגבור מלקוח.  כסבורים אתם שאי אפשר לקחת מעשו מלקוח שביו של יעקב הצדיק:
כהכִּי־כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה גַּם־שְׁבִ֚י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָֽנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָֽנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ:
    ואת יריבך.  ועם מריביך אני אריב:
כווְהַֽאֲכַלְתִּ֚י אֶת־מוֹנַ֙יִךְ֙ אֶת־בְּשָׂרָ֔ם וְכֶֽעָסִ֖יס דָּמָ֣ם יִשְׁכָּר֑וּן וְיָֽדְע֣וּ כָל־בָּשָׂ֗ר כִּ֣י אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹֽאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַֽעֲקֹֽב:
    והאכלתי את מוניך.  הבבליי' לחית השדה את בשרם, מוניך ל' אל תונו (ויקרא כה) אונאת דברים המקנתרי' אותך בגידופיהם:
    וכעסיס.  מתק יין:
    דמם ישכרון.  כן ישכרו מדמם אותם הרגילים לשתות דם ומי הם אלו עוף השמים כן ת"י:

ישעיהו פרק נ

אכֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֵ֣י זֶ֠ה סֵ֣פֶר כְּרִית֚וּת אִמְּכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁלַּחְתִּ֔יהָ אוֹ מִ֣י מִנּוֹשַׁ֔י אֲשֶׁר־מָכַ֥רְתִּי אֶתְכֶ֖ם ל֑וֹ הֵ֚ן בַּֽעֲו‍ֹנֹֽתֵיכֶם֙ נִמְכַּרְתֶּ֔ם וּבְפִשְׁעֵיכֶ֖ם שֻׁלְּחָ֥ה אִמְּכֶֽם:
במַדּ֨וּעַ בָּ֜אתִי וְאֵ֣ין אִ֗ישׁ קָרָאתִי֘ וְאֵ֣ין עוֹנֶה֒ הֲקָצ֨וֹר קָֽצְרָ֚ה יָדִי֙ מִפְּד֔וּת וְאִם־אֵֽין־בִּ֥י כֹ֖חַ לְהַצִּ֑יל הֵ֣ן בְּגַֽעֲרָתִ֞י אַֽחֲרִ֣יב יָ֗ם אָשִׂ֚ים נְהָרוֹת֙ מִדְבָּ֔ר תִּבְאַ֚שׁ דְּגָתָם֙ מֵאֵ֣ין מַ֔יִם וְתָמֹ֖ת בַּצָּמָֽא:
    מדוע באתי.  להתקרב אליכם ואין איש מי מכם פונה אלי:
גאַלְבִּ֥ישׁ שָׁמַ֖יִם קַדְר֑וּת וְשַׂ֖ק אָשִׂ֥ים כְּסוּתָֽם:
    אלביש שמים.  צבא השמים שרי העכו"ם כשאני בא ליפרע מן האומה:
דאֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה נָ֚תַן לִי֙ לְשׁ֣וֹן לִמּוּדִ֔ים לָדַ֛עַת לָע֥וּת אֶת־יָעֵ֖ף דָּבָ֑ר יָעִ֣יר | בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר יָעִ֥יר לִי֙ אֹ֔זֶן לִשְׁמֹ֖עַ כַּלִּמּוּדִֽים:
    נתן לי לשון למודים.  ישעיה היה אומר ה' שלחני ונתן לי לשון הראוי ללמד כדי לדעת לעות את העיפים וצמאים לשמוע את דברי הקב"ה דבר:
    לעות.  מנחם חברו במחלוקת עת לעשות לה' (תהילים קי״ט:קכ״ו) לקבוע להם עתים:
    יעיר לי אזן.  מעורר את אזני ברוח קדשו:
    לשמוע כלמודים.  במשפט הלימודים האמת והנכוחה:
האֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ פָּֽתַח־לִ֣י אֹ֔זֶן וְאָֽנֹכִ֖י לֹ֣א מָרִ֑יתִי אָח֖וֹר לֹ֥א נְסוּגֹֽתִי:
    פתח לי אוזן.  והשמיעני את מי אשלח (לעיל ו) שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס שלחתי את מיכה וכו' כדאיתא בפסיקתא דנחמו נחמו:
    ואנכי לא מריתי.  מלילך בשליחותו ולא נסוגותי אחור אלא ואומר הנני שלחני (שם):
וגֵּוִי֙ נָתַ֣תִּי לְמַכִּ֔ים וּלְחָיַ֖י לְמֹֽרְטִ֑ים פָּנַי֙ לֹ֣א הִסְתַּ֔רְתִּי מִכְּלִמּ֖וֹת וָרֹֽק:
    גוי נתתי למכים.  הוא אומר לי ישעיה בני סרבנים הם בני טרחנים הם על מנת שלא תכעס עליהם אמרתי לו על מנת כן:
זוַֽאדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ יַֽעֲזָר־לִ֔י עַל־כֵּ֖ן לֹ֣א נִכְלָ֑מְתִּי עַל־כֵּ֞ן שַׂ֚מְתִּי פָנַי֙ כַּֽחַלָּמִ֔ישׁ וָֽאֵדַ֖ע כִּי־לֹ֥א אֵבֽוֹשׁ:
    וה' אלהים יעזר לי.  אם יקומו עלי:
חקָרוֹב֙ מַצְדִּיקִ֔י מִֽי־יָרִ֥יב אִתִּ֖י נַ֣עַמְדָה יָּ֑חַד מִֽי־בַ֥עַל מִשְׁפָּטִ֖י יִגַּ֥שׁ אֵלָֽי:
    קרוב מצדיקי.  הקב"ה קרוב לי לזכותי בדין:
טהֵ֣ן אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ יַֽעֲזָר־לִ֔י מִי־ה֖וּא יַרְשִׁיעֵ֑נִי הֵ֚ן כֻּלָּם֙ כַּבֶּ֣גֶד יִבְל֔וּ עָ֖שׁ יֹֽאכְלֵֽם:
    עש.  תולע' הבגדים:
ימִ֚י בָכֶם֙ יְרֵ֣א יְהֹוָ֔ה שֹׁמֵ֖עַ בְּק֣וֹל עַבְדּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר | הָלַ֣ךְ חֲשֵׁכִ֗ים וְאֵ֥ין נֹ֙גַהּ֙ ל֔וֹ יִבְטַח֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וְיִשָּׁעֵ֖ן בֵּֽאלֹהָֽיו:
    בקול עבדו.  בקול הנביאים:
    אשר הלך חשכים.  אפי' צרה באה עליו יבטח בשם ה' כי הוא יצילהו:
יאהֵ֧ן כֻּלְּכֶ֛ם קֹ֥דְחֵי אֵ֖שׁ מְאַזְּרֵ֣י זִיק֑וֹת לְכ֣וּ | בְּא֣וּר אֶשְׁכֶ֗ם וּבְזִיקוֹת֙ בִּֽעַרְתֶּ֔ם מִיָּדִי֙ הָֽיְתָה־זֹּ֣את לָכֶ֔ם לְמַֽעֲצֵבָ֖ה תִּשְׁכָּבֽוּן:
    הן כולכם.  שאינכם שומעים בקול נביאיו:
    קודחי אש.  עברתו עליכם:
    מאזרי זיקות.  מחזיקי זיקות הן גצין וגחלי אש הנזרקין בקלע ויש לו דוגמא בל' ארמי זיקוקין דנור כך וכך זיקתא פסיק לן:
    לכו באור אשכם.  לפי דרככם תלקו:
    מידי.  תהא גמולכם זאת לכם:

ישעיהו פרק נא

אשִׁמְע֥וּ אֵלַ֛י רֹ֥דְפֵי צֶ֖דֶק מְבַקְשֵׁ֣י יְהֹוָ֑ה הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם וְאֶל־מַקֶּ֥בֶת בּ֖וֹר נֻקַּרְתֶּֽם:
    אל צור חוצבתם.  ממנו:
    ואל מקבת בור.  שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר:
    נוקרתם. בה:
    נוקרתם.  ל' נקרת הצור (שמות ל״ג:כ״ב) יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה (לקמן סו):
בהַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחֽוֹלֶלְכֶ֑ם כִּֽי־אֶחָ֣ד קְרָאתִ֔יו וַֽאֲבָֽרְכֵ֖הוּ וְאַרְבֵּֽהוּ:
    תחוללכם.  אשר תלד אתכ':
    כי אחד קראתיו.  כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו, קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה (במדבר א) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי:
גכִּֽי־נִחַ֨ם יְהֹוָ֜ה צִיּ֗וֹן נִחַם֙ כָּל־חָרְבֹתֶ֔יהָ וַיָּ֚שֶׂם מִדְבָּרָהּ֙ כְּעֵ֔דֶן וְעַרְבָתָ֖הּ כְּגַן־יְהֹוָ֑ה שָׂשׂ֚וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה:
    וערבתה.  אף הוא ל' מדבר כמו בארץ ערבה ושוחה (ירמיהו ב׳:ו׳) אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה:
    תודה.  קול הודייה: