| יחכֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ תִּקַּ֥ח פַּר־בֶּן־בָּקָ֖ר תָּמִ֑ים וְחִטֵּאתָ֖ אֶת־הַמִּקְדָּֽשׁ: |
| |
|
כה אמר אד'.
אלהים בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים. הוא פר המלואים האמור בראש הענין ולימד כאן שיהיו המלואים בא' בניסן:
|
| |
|
וחטאת.
וטהרת:
|
| יטוְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֣ם הַֽחַטָּ֗את וְנָתַן֙ אֶל־מְזוּזַ֣ת הַבַּ֔יִת וְאֶל־אַרְבַּ֛ע פִּנּ֥וֹת הָֽעֲזָרָ֖ה לַמִּזְבֵּ֑חַ וְעַ֨ל־מְזוּזַ֔ת שַׁ֖עַר הֶֽחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית: |
| כוְכֵ֚ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בְּשִׁבְעָ֣ה בַחֹ֔דֶשׁ מֵאִ֥ישׁ שֹׁגֶ֖ה וּמִפֶּ֑תִי וְכִפַּרְתֶּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת: |
| |
|
וכן תעשה בשבעה בחודש.
יש לומר וכן תעשה כל שבעה וכן הוא אומר למעלה שבעת ימים יכפרו על המזבח ורבותינו כך פרשוהו במנחות וכן תעשה פר שאינו נאכל בשבעה שבטים שחדשו דבר והורו ב"ד שלהן שחלב מותר ועשו שבעה שבטים שהם רוב צבור על פיהם שמביאין פר העלם דבר:
|
| |
|
מאיש שוגה ומפתי וגו'.
הרי זה מקרא מסורס וכפרתם את הבית מאיש שוגה ומפתי אחר שבעת ימי המלואים שיהא המזבח מחונך יביאו חטאותם ואשמותם ויתכפרו שבזמן שישראל מכופרים הבית מכופר:
|
| כאבָּֽ֠רִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֔דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם הַפָּ֑סַח חָ֕ג שְׁבֻע֣וֹת יָמִ֔ים מַצּ֖וֹת יֵֽאָכֵֽל: |
| |
|
שבועות ימים.
על שם שמתחילין ממנו לספור שבעה שבועות, מצאתי:
|
| |
|
מצות יאכל.
מצות יאכלו בו בחג:
|
| כבוְעָשָׂ֚ה הַנָּשִׂיא֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא בַּֽעֲד֕וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ פַּ֖ר חַטָּֽאת: |
| |
|
ועשה הנשיא ביום ההוא וגו'.
רבותינו אמרו שבקשו לגנוז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה ברם זכור לטוב חנניה בן חזקיהו בן גרון שישב בעליה ודרשו ובעונינו נעלם ממנו מה שדרש בקרבנות האל' פר בארבעה עשר בניסן למה, ואומר אני שמא בי"ד בניסן של פסח ראשון שנתחנך בו הבית עומד ופר זה בא תחת עגל בן בקר שהקריב אהרן בשמיני למלואי' ומגיד שאם לא הקריבו בשמיני למלואים יקריבנו בי"ד בניסן כדי שיתחנך לעבודה קודם י"ט לפי שעליו קרבנות ועולת המועד לעשות כמו שאמור למעלה ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים וגו':
|
| כגוְשִׁבְעַ֨ת יְמֵֽי־הֶחָ֜ג יַֽעֲשֶׂ֧ה עוֹלָ֣ה לַֽיהֹוָ֗ה שִׁבְעַ֣ת פָּ֠רִים וְשִׁבְעַ֨ת אֵילִ֚ים תְּמִימִם֙ לַיּ֔וֹם שִׁבְעַ֖ת הַיָּמִ֑ים וְחַטָּ֕את שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים לַיּֽוֹם: |
| |
|
שבעת פרים ושבעת אילים תמימים ליום.
והתורה אמרה פרים בני בקר שנים ואיל אחד אין לי להעמיד מקרא זה אלא שבעה פרים וז' אילים לשבעת הימים פר ליום ואיל ליום ובא ללמד שאין הפרי' מעכבין זה את זה ולא האילים מעכבין זה את זה וכן שנינו במנחות אך לא הביאו מן המקרא הזה ראיה אלא ממקרא שנאמר למטה (מו) וביום החדש פר בן בקר תמימים וששת כבשים ואיל ושמא אף זה בא ללמד כן וכן פירושו שבעה פרים ושבעה אילים ליום צרוף דבר יום ביומו עולים שבעה פרים לשבעת ימים:
|
| |
|
וחטאת שעיר עזים ליום.
שעירי הרגלים:
|
| כדוּמִנְחָ֗ה אֵיפָ֥ה לַפָּ֛ר וְאֵיפָ֥ה לָאַ֖יִל יַֽעֲשֶׂ֑ה וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָֽאֵיפָֽה: |
| |
|
ומנחה איפה לפר.
מנחת הנסכים איפה לפר איני יודע מה הוא שהרי אמר' תורה שלשה עשרונים וי"ל איפת קמח להוציא סולת עשרון מן הסאה שהאיפה שלש סאין. ואיפה לפר. למדך שאם לא מצא סולת מנופה כל כך יביא משל עשרון לסאה:
|
| |
|
ואיפה לאיל.
אף זו קמח להוציא ממנה ב' עשרונים סולת מנופה כל צרכה כמו ששנינו ב' הלחם שתי עשרונים משלש סאין:
|
| |
|
הין לאיפה.
לא ידעתי למה ויש לומר לא שיקריב ההין כולו אלא שנתות היו בהין ויקריב שמן לפי הסולת כמשפט הזבח לפר כמשפטו ולאיל כמשפטו לפי שנתות של הין:
|
| כהבַּשְּׁבִיעִ֡י בַּֽחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֚וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בֶּחָ֔ג יַֽעֲשֶׂ֥ה כָאֵ֖לֶּה שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים כַּֽחַטָּאת֙ כָּֽעֹלָ֔ה וְכַמִּנְחָ֖ה וְכַשָּֽׁמֶן: |
| אכֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ שַׁ֜עַר הֶֽחָצֵ֚ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִֽהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַמַּֽעֲשֶׂ֑ה וּבְי֚וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ: |
| |
|
שער החצר הפנימית הפונה קדים וגו'.
שנו רבותינו במסכת מדות שני פשפשין היו לו לשער ההיכל אחד בדרום ואחד בצפון שבדרום עליו מפורש בקבלה (לעיל מ"ד) איש לא יבא בו והיה סגור:
|
| בוּבָ֣א הַנָּשִׂ֡יא דֶּרֶךְ֩ אוּלָ֨ם הַשַּׁ֜עַר מִח֗וּץ וְעָמַד֙ עַל־מְזוּזַ֣ת הַשַּׁ֔עַר וְעָשׂ֣וּ הַכֹּֽהֲנִ֗ים אֶת־עֽוֹלָתוֹ֙ וְאֶת־שְׁלָמָ֔יו וְהִֽשְׁתַּֽחֲוָ֛ה עַל־מִפְתַּ֥ן הַשַּׁ֖עַר וְיָצָ֑א וְהַשַּׁ֥עַר לֹֽא־יִסָּגֵ֖ר עַד־הָעָֽרֶב: |
| |
|
דרך אולם השער מחוץ.
כמו שאמור למעל' ואילמיו אל החצר החיצונה דרך אולם השער של עזרה כלומר יכנס בדרך שער מזרחי שהוא משמש כניסה ויציאה ובא לו לאותו הפשפש:
|
| |
|
ועמד על מזוזת השער.
אותו שער הקטן הוא הפשפש:
|
| |
|
את עולתו ואת שלמיו.
עולת ראיה ושלמי חגיגה ומקרא זה מוסב על יום טוב, כך מצאתי בפירושים מדוייקים:
|
| |
|
ועמד על מזוזת השער.
שער הפנימית היא אשר באר הוא הפשפש כדאמר מר איפשר קרבנו של אדם קרב ואינו עומד על גביו:
|
| |
|
ולא יסגר עד הערב.
למה לא יסגר:
|
| גוְהִֽשְׁתַּֽחֲו֣וּ עַם־הָאָ֗רֶץ פֶּתַח הַשַּׁ֣עַר הַה֔וּא בַּשַּׁבָּת֖וֹת וּבֶֽחֳדָשִׁ֑ים לִפְנֵ֖י יְהֹוָֽה: |
| |
|
והשתחוו עם הארץ.
כל היום וגם כל הבא ולערב יסגרוהו:
|
| דוְהָ֣עֹלָ֔ה אֲשֶׁר־יַקְרִ֥ב הַנָּשִׂ֖יא לַֽיהֹוָ֑ה בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת שִׁשָּׁ֧ה כְבָשִׂ֛ים תְּמִימִ֖ם וְאַ֥יִל תָּמִֽים: |
| |
|
ביום השבת ששה כבשים.
לא ידעתי למה שהרי אמרה תורה שני כבשים (מדבר כח) וביום השבת משמע שבת בראשית ומשמע יום טוב ואומר אני שבת זו אינה שבת בראשית אלא י"ט שטעון שבעה כבשים ושני אילים ובא ולימדך שאין מעכבין זה את זה ואם לא מצא שבעה יביא ששה ואם לא מצא שני אילים יביא אחד כמו שדרשו חכמים לענין ראש חדש:
|
| הוּמִנְחָה֙ אֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֥ים מִנְחָ֖ה מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה: |
| |
|
מתת ידו.
לימד שאין המנחות מעכבות זו את זו:
|
| ווּבְי֣וֹם הַחֹ֔דֶשׁ פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר תְּמִימִ֑ם וְשֵׁ֧שֶׁת כְּבָשִׂ֛ים וָאַ֖יִל תְּמִימִ֥ם יִֽהְיֽוּ: |
| |
|
וביום החדש פר בן בקר תמימים.
מקרא זה דרשו רבותינו במנחות פר מה למדנו לפי שנא' בתורה (שם) ובראשי חדשיכם פרים בני בקר שנים מנין שאם לא מצא שנים יביא אחד לכך נאמר פר:
|
| |
|
וששת כבשים.
מה למדנו לפי שנאמר בתורה שבעה מנין שאם לא מצא שבעה יביא ששה לכך נאמר וששת כבשים ומנין אפילו אחד תלמוד לומר ולכבשים כאשר תשיג ידו, מצאתי:
|
| זוְאֵיפָ֨ה לַפָּ֜ר וְאֵיפָ֚ה לָאַ֙יִל֙ יַֽעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה וְלַ֨כְּבָשִׂ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה: |
| חוּבְב֖וֹא הַנָּשִׂ֑יא דֶּ֣רֶךְ אוּלָ֚ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּבְדַרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא: |
| |
|
ובבוא הנשיא.
ביום החודש ובשבת בראשית שאין ישראל מצווים על הראיה והוא בא להשתחוות:
|
| |
|
דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא.
באותו שער עצמו יצא ואינו מצווה לעשות העזרה קפנדריא אבל במועדים שנאמ' בהם (דברים ט"ז) יראה כל זכורך זקוק היא לעשו' קפנדריא כשאר העם היינו דכתיב בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו:
|
| טוּבְב֨וֹא עַם־הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֘ בַּמּֽוֹעֲדִים֒ הַבָּ֡א דֶּרֶ֩ךְ־שַׁ֨עַר צָפ֜וֹן לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֗ת יֵצֵא֙ דֶּֽרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב וְהַבָּא֙ דֶּֽרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב יֵצֵ֖א דֶּֽרֶךְ־שַׁ֣עַר צָפ֑וֹנָה לֹ֣א יָשׁ֗וּב דֶּ֚רֶךְ הַשַּׁ֙עַר֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א ב֔וֹ כִּ֥י נִכְח֖וֹ יֵצֵֽא (כתיב יֵצֵֽאו) : |
| |
|
ובבוא עם הארץ.
דרך שער צפון וגו' כי נכחו. יצא. מצוה עליהם שיתראו בתוך העזרה יפה יפה:
|
| יוְהַנָּשִׂ֑יא בְּתוֹכָ֚ם בְּבוֹאָם֙ יָב֔וֹא וּבְצֵאתָ֖ם יֵצֵֽאוּ: |
| |
|
והנשיא.
גם הוא כשנכנס לעזרה לבא בפשפש ההיכל הדרומי להשתחוות גם הוא מצוה עליו לעשות העזרה קפנדריא ויבא דרך שער צפון ויצא דרך שער נגב עם שאר עם הארץ ונכנס ויצא נכחו דרך שער האחר וזהו בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו כולם הנשיא עם שאר העם ולא יבא דרך שער המזרחי כדרך שהוא בא ביו' החדש וביום שבת בראשית שהשער המזרחי אין נכחו שער במערב:
|
| יאוּבַֽחַגִּ֣ים וּבַמּֽוֹעֲדִ֗ים תִּהְיֶ֚ה הַמִּנְחָה֙ אֵיפָ֚ה לַפָּר֙ וְאֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֖ים מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָֽאֵיפָֽה: |
| יבוְכִי־יַֽעֲשֶׂה֩ הַנָּשִׂ֨יא נְדָבָ֜ה עוֹלָ֣ה אֽוֹ־שְׁלָמִים֘ נְדָבָ֣ה לַֽיהֹוָה֒ וּפָ֣תַח ל֗וֹ אֶת־הַשַּׁ֙עַר֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים וְעָשָׂ֚ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־שְׁלָמָ֔יו כַּֽאֲשֶׁ֥ר יַֽעֲשֶׂ֖ה בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְיָצָ֛א וְסָגַ֥ר אֶת־הַשַּׁ֖עַר אַֽחֲרֵ֥י צֵאתֽוֹ: |
| |
|
וכי יעשה הנשיא נדבה.
בששת ימי המעשה:
|
| |
|
ופתח לו את השער וגו'.
לא נכנס בו להיכל אלא עומד שם והכהנים יעשו את עולתו ואת שלמיו והשתחוה ויצא שנאמר כאשר עשה ביום השבת ומה אומר ביום השבת (כאן) ועמד על מזוזת השער ועשו הכהנים את עולתו וגו':
|
| |
|
אחרי צאתו.
ואינו אומ' כאן והשע' לא יסגר עד הערב כמ"ש ביום השבת שביום השבת הוא אומר והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא לפיכך מניחו פתוח אבל בחול אין דרכם לבא להשתחות שכל אחד עסוק במלאכתו לפיכך וסגר את השער אחרי צאתו:
|
| יגוְכֶ֨בֶשׂ בֶּן־שְׁנָת֜וֹ תָּמִ֗ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה עוֹלָ֛ה לַיּ֖וֹם לַֽיהֹוָ֑ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּ֖קֶר תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ: |
| |
|
וכבש בן שנתו.
עולת התמיד:
|
| ידוּמִנְחָה֩ תַֽעֲשֶׂ֨ה עָלָ֜יו בַּבֹּ֚קֶר בַּבֹּ֙קֶר֙ שִׁשִּׁ֣ית הָֽאֵיפָ֔ה וְשֶׁ֛מֶן שְׁלִישִׁ֥ית הַהִ֖ין לָרֹ֣ס אֶת־הַסֹּ֑לֶת מִנְחָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה חֻקּ֥וֹת עוֹלָ֖ם תָּמִֽיד: |
| |
|
ששית האיפה.
ירושלמית שהיא חומש של מדברית והן ב' עשרונים הא' למנחת התמיד וא' לחביתין ואף על פי שחביתין קריבין לחצאין מביא הוא בבקר עשרון שלם וחוצהו כמו ששנינו במנחות:
|
| |
|
לרוס את הסולת.
אילפר"יסיר בלע"ז ל"א אימ"לליר בלע"ז לרוס את הסולת לכתת ולבלול בו את הסלת לשון רסיס כמו (עמוס ו׳:י״א) והכה הבית הגדול רסיסים ולשון משנה אם היה עבה או מרוסס:
|
| טויַֽעֲשׂ֨וּ (כתיב וַֽעֲשׂ֨וּ) אֶת־הַכֶּ֧בֶשׂ וְאֶת־הַמִּנְחָ֛ה וְאֶת־הַשֶּׁ֖מֶן בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר עוֹלַ֖ת תָּמִֽיד: |
