טקסט של פרשת בראשית עם פירוש רש"י

ישעיהו פרק מב

הכֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל \| יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֚א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶֽאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֚ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹֽלְכִ֥ים בָּֽהּ:
		האל ה' בעל הדין ובעל הרחמי':
		בורא השמים תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה:
		וצאצאיה בורא את היוצא ממנה:
		נותן נשמה נשמת חיים:
		לעם עליה לכולם בשוה:
		ורוח קדושה:
		להולכים בה למתהלכים לפניו:
ואֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם:
		קראתיך לישעיה הוא אומר:
		ואצרך כשיצרתיך זאת היתה מחשבתי שתשי' את עמי לבריתי ולהאיר להם:
		לאור גוים כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים:
זלִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֚יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא י֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ:
		לפקוח עינים עורות שאינ' רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי:
		להוציא ממסגר אסיר וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתיד' לבא עליהן שסופן לצאת ממנה:
חאֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים:
		הוא שמי הוא מפור' בל' אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן:
טהָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יע אֶתְכֶֽם:
		הראשונות שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים (בראש' טו) וגם את הגוי וגו':
		הנה באו שמרתי הבטחתי ועת' חדשות אני מגיד לעמי להבטיח על גלות שנייה:
ישִׁ֚ירוּ לַֽיהֹוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יֽוֹרְדֵ֚י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹֽשְׁבֵיהֶֽם:
		תהלתו מקצה הארץ על כרחם כשיראו את גבורתי לישראל יודו כל העכו"ם כי אלהים אני:
		יורדי הים פורשי בספינות:
		ומלואו הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה כגון עיר ווניציי"א:
יאיִשְׂא֚וּ מִדְבָּר֙ וְעָרָ֔יו חֲצֵרִ֖ים תֵּשֵׁ֣ב קֵדָ֑ר יָרֹ֙נּוּ֙ י֣שְׁבֵי סֶ֔לַע מֵרֹ֥אשׁ הָרִ֖ים יִצְוָֽחוּ:
		ישאו מדבר קול בשיר:
		חצרים תשב קדר (מוסב על ישאו) מדבר קדר שהם דרים עתה באוהלים ישאו קול וירונו (כמו והחצרים אשר תשב קדר), במדבר קדר שהם דרים עתה באהליהם יהיו ערים וחצרים קבועים:
		יושבי סלע המתים שיחיו כן ת"י:
		מראש הרים יצווחו מריש טוריא ירימון קליהון:
יביָשִׂ֥ימוּ לַֽיהֹוָ֖ה כָּב֑וֹד וּתְהִלָּת֖וֹ בָּֽאִיִּ֥ים יַגִּֽידוּ:
יגיְהֹוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹֽיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר:
ידהֶֽחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַֽחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּֽוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד:
		החשיתי מעולם זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש:
		אתאפק לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה:
		אשום אתבהל:
		ואשאף ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי:
טואַֽחֲרִ֚יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכָל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֚י נְהָרוֹת֙ לָֽאִיִּ֔ים וַֽאֲגַמִּ֖ים אוֹבִֽישׁ:
		אחריב הרים וגבעות אהרוג מלכים ושלטונים של עכו"ם:
		וכל עשבם כל הנלוים עליהם:
		אוביש ל' יובש הוא לענין דבר לח כגון עשב ונהרות:
טזוְהֽוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָֽדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹֽא־יָֽדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים:
		והולכתי ישראל שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב אשר לא ידעו להלוך בה:
		עשיתים אעשה כן ל' נבואה לדבר על העתיד כאילו עשוי:
יזנָסֹ֚גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּֽטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹֽמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ:
יחהַחֵֽרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַֽעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת:
		החרשים והעורים על ישראל הוא אומר:
יטמִ֚י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח מִ֚י עִוֵּר֙ כִּמְשֻׁלָּ֔ם וְעִוֵּ֖ר כְּעֶ֥בֶד יְהֹוָֽה:
		מי עור בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכלכם, וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות:
		מי עור כמשולם מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי:
כרָא֥וֹת (כתיב רָאֹ֥ית) רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אָזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע:
		ראות רבות ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי:
		פקוח אזנים אני עסוק לפקוח אזניכם ע"י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא:
כאיְהֹוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר:
		ה' חפץ להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה: