פרשת שופטים
שבת ב אלול ה׳תשפ״ג
19 אוגוסט, 2023
הפטרה: (Isaiah נ״א:י״ב - נ״ב:י״ב)
שימו לב: הפטרה זו היא לפי מנהג חב"ד. יתכן שבקהילות אחרות נוהגים להוסיף או להחסיר פסוקים מסוימים או לקרוא קטע אחר מהנביאים. נא התייעץ עם הרב שלך.
הצג פירוש רש"י
ישעיהו פרק נא
יב אָֽנֹכִ֧י אָֽנֹכִ֛י ה֖וּא מְנַֽחֶמְכֶ֑ם מִי־אַ֚תְּ וַתִּֽירְאִי֙ מֵֽאֱנ֣וֹשׁ יָמ֔וּת וּמִבֶּן־אָדָ֖ם חָצִ֥יר יִנָּתֵֽן:
מי את.
בת צדיקים כמותך מלאה זכיו' למה תיראי מאנוש אשר סופו למות:
יג וַתִּשְׁכַּ֞ח יְהֹוָ֣ה עֹשֶׂ֗ךָ נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֘ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒ וַתְּפַחֵ֨ד תָּמִ֜יד כָּל־הַיּ֗וֹם מִפְּנֵי֙ חֲמַ֣ת הַמֵּצִ֔יק כַּֽאֲשֶׁ֥ר כּוֹנֵ֖ן לְהַשְׁחִ֑ית וְאַיֵּ֖ה חֲמַ֥ת הַמֵּצִֽיק:
ותשכח ה' עושך.
ולא נשענת עליו:
המציק.
מושלי אומות העולם המשעבדים בכם:
כאשר כונן.
נזדמן:
ואיה חמת המציק.
מחר בא ואיננו:
יד מִהַ֥ר צֹעֶ֖ה לְהִפָּתֵ֑חַ וְלֹֽא־יָמ֣וּת לַשַּׁ֔חַת וְלֹ֥א יֶחְסַ֖ר לַחְמֽוֹ:
מהר צועה להפתח.
אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות:
צועה.
ל' דבר העומד להיו' נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנבי' ליין (ירמיהו מ״ח:י״א) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו, ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש:
צועה.
חוגר כמו (לקמן סג) צועה ברוב כחו
ולא ימות.
המסור בידו לשחת אבל הלשון ראשון מדר' אגד' הוא בפסיקת' רבתי:
טו וְאָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ רֹגַ֣ע הַיָּ֔ם וַיֶּֽהֱמ֖וּ גַּלָּ֑יו יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ:
רוגע הים.
לשון עורי רגע (איוב ז׳:ה׳) פרונצ"א בלע"ז:
טז וָֽאָשִׂ֚ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֚עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־אָֽתָּה:
לנטוע שמים.
לקיימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא:
וליסוד ארץ.
ולשכללא כנישתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעא:
יז הִתְעֽוֹרְרִ֣י הִֽתְעֽוֹרְרִ֗י קוּמִי יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר שָׁתִ֛ית מִיַּ֥ד יְהֹוָ֖ה אֶת־כּ֣וֹס חֲמָת֑וֹ אֶת־קֻבַּ֜עַת כּ֧וֹס הַתַּרְעֵלָ֛ה שָׁתִ֖ית מָצִֽית:
קבעת.
ת"י פילי והוא שם כוס ולי נראה קבעת אלו השמרים הקבועים בתחתית הכלי ומצית יורה עליו כמה שנאמר שמריה ימצו (תהלים עה):
התרעלה.
הוא משקה המטמטם ומתיש כח האדם כאסור וקשור ומעוטף כמו הברושים הרעלו (נחום ב׳:ד׳) והשרות והרעלות שהוא לשון עיטוף ובמס' שבת מדיות רעולו' מין סרבל נאה להתעטף בו
תרעלה.
אינטומישמנ"ט בלע"ז:
מצית.
אגושטי"ר בלע"ז:
יח אֵ֚ין־מְנַהֵ֣ל לָ֔הּ מִכָּל־בָּנִ֖ים יָלָ֑דָה וְאֵ֚ין מַֽחֲזִיק֙ בְּיָדָ֔הּ מִכָּל־בָּנִ֖ים גִּדֵּֽלָה:
יט שְׁתַּ֚יִם הֵ֙נָּה֙ קֹֽרְאֹתַ֔יִךְ מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ הַשֹּׁ֧ד וְהַשֶּׁ֛בֶר וְהָֽרָעָ֥ב וְהַחֶ֖רֶב מִ֥י אֲנַֽחֲמֵֽךְ:
שתים הנה קראתיך.
צרות כפולות שתים שתים:
מי אנחמך.
מי אביא לך לנחמך ולומר אף אומה פלונית היא לקתה דוגמתך:
כ בָּנַ֜יִךְ עֻלְּפ֥וּ שָֽׁכְב֛וּ בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצ֖וֹת כְּת֣וֹא מִכְמָ֑ר הַֽמְלֵאִ֥ים חֲמַת־יְהֹוָ֖ה גַּֽעֲרַ֥ת אֱלֹהָֽיִךְ:
עולפו.
לשון עייפות כמו (עמוס ח׳:י״ג) תתעלפנה הבתולות בצמא פשמי"ר בלע"ז:
כתוא מכמר.
הפקר כתוא זה שנפל למכמר, תוא כמו ותאו וזמר (דברי' יד):
כא לָכֵ֛ן שִׁמְעִי־נָ֥א זֹ֖את עֲנִיָּ֑ה וּשְׁכֻרַ֖ת וְלֹ֥א מִיָּֽיִן:
ושכורת ולא מיין.
שכורת מדבר אחר שלא מיין:
כב כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנַ֣יִךְ יְהֹוָ֗ה וֵֽאלֹהַ֙יִךְ֙ יָרִ֣יב עַמּ֔וֹ הִנֵּ֥ה לָקַ֛חְתִּי מִיָּדֵ֖ךְ אֶת־כּ֣וֹס הַתַּרְעֵלָ֑ה אֶת־קֻבַּ֙עַת֙ כּ֣וֹס חֲמָתִ֔י לֹֽא־תוֹסִ֥יפִי לִשְׁתּוֹתָ֖הּ עֽוֹד:
יריב עמו.
אשר ידין דין עמו:
כג וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ בְּיַד־מוֹגַ֔יִךְ אֲשֶׁר־אָֽמְר֥וּ לְנַפְשֵׁ֖ךְ שְׁחִ֣י וְנַֽעֲבֹ֑רָה וַתָּשִׂ֚ימִי כָאָ֙רֶץ֙ גֵּוֵ֔ךְ וְכַח֖וּץ לַעֹֽבְרִֽים:
מוגיך.
מניעיך ומטלטליך כמו והנה ההמון נמוג (שמואל א י״ד:ט״ז) קרושלי"ר בלע"ז
שחי ונעבורה.
על גביך:
ישעיהו פרק נב
א עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י | בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹֽא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא:
ב הִתְנַֽעֲרִ֧י מֵֽעָפָ֛ר ק֥וּמִי שְׁבִ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם הִֽתְפַּתְּחִי֙ (כתיב הִֽתְפַּתְּחִו֙) מוֹסְרֵ֣י צַוָּארֵ֔ךְ שְׁבִיָּ֖ה בַּת־צִיּֽוֹן:
התנערי.
אישקור"א בלעז כמנער את הטלית:
קומי.
מן הארץ מגזרת לארץ תשב (לעיל ג):
שבי.
על הכסא:
התפתחי.
הוי נתרת:
מוסרי.
קריגל"ש בלע"ז:
שביה.
כמו שבויה:
ג כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה חִנָּ֖ם נִמְכַּרְתֶּ֑ם וְלֹ֥א בְכֶ֖סֶף תִּגָּאֵֽלוּ:
חנם נמכרתם.
על עסקי חנם הוא יצר הרע שאינו לכם לשכר:
ולא בכסף תגאלו.
אלא בתשובה:
ד כִּ֣י כֹ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה מִצְרַ֛יִם יָֽרַד־עַמִּ֥י בָרִֽאשֹׁנָ֖ה לָג֣וּר שָׁ֑ם וְאַשּׁ֖וּר בְּאֶ֥פֶס עֲשָׁקֽוֹ:
מצרים ירד עמו וגו'.
הם המצריים היו להם קצת חוב עליהם שנעשו להם אכסניא וכלכלו' אבל אשור באפס ובחנ' עשקו:
ה וְעַתָּ֚ה מַה־לִּי־פֹה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּֽי־לֻקַּ֥ח עַמִּ֖י חִנָּ֑ם מֹֽשְׁלָ֚יו (כתיב מֹֽשְׁלָ֚ו) יְהֵילִ֙ילוּ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְתָמִ֥יד כָּל־הַיּ֖וֹם שְׁמִ֥י מִנֹּאָֽץ:
מה לי פה.
למה אני שוהא ומשהא בני כאן:
יהילילו.
מתפארים לאמר ידינו רמה:
מנואץ.
מתנאץ והרי זה דוגמת וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ח):
ו לָכֵ֛ן יֵדַ֥ע עַמִּ֖י שְׁמִ֑י לָכֵן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־אֲנִי־ה֥וּא הַֽמְדַבֵּ֖ר הִנֵּֽנִי:
ידע עמי.
כשאגאלם יכירו כי שמי אדון שליט ומושל כמשמעו:
לכן ביום.
גאולתם יבינו כי אני הוא המדבר והנני קיימתי:
ז מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶֽהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱלֹהָֽיִךְ:
ח ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֚יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב יְהֹוָ֖ה צִיּֽוֹן:
צופיך.
צופים שמעמידין על החומות והמגדלים לבשר ולראות מי בא לעיר:
ט פִּצְח֚וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֚ם יְהֹוָה֙ עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרֽוּשָׁלִָֽם:
י חָשַׂ֚ף יְהֹוָה֙ אֶת־זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ:
חשף.
גלה:
יא ס֚וּרוּ ס֙וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹֽשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י יְהֹוָֽה:
צאו מתוכה.
מתוך הגלות כל נחמות האלו האחרונות אינן אלא על גלות האחרון:
טמא.
אל תגעו, שקץ יהיו לכם מליג' בהם:
הברו.
הטהרו:
נושאי כלי ה'.
הכהנים הלוים שהיית' נושאי' כליו (של הקב"ה) במדבר (מכאן לתחיי' המתים):
יב כִּ֣י לֹ֚א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֚ךְ לִפְנֵיכֶם֙ יְהֹוָ֔ה וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
כי הולך לפניכם.
שני דברים שבסוף המקרא הזה מיישבין שני דברים שבראשו כי לא בחפזון תצאו. מה טעם, כי הולך לפניכם ה' לנחותכם הדרך ומי ששלוחו מקדים לפניו לנחותו הדרך אין יציאתו בחפזון. ובמנוסה לא תלכון. לפי שמאסיפכם אלהי ישראל הולך מאחריכם לשמור אתכם מכל רודף כמו ונסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות ההולך אחרי המחנה קרוי מאסף לפי שהוא ממתין את הנחלשים ואת הנכשלים וכן הוא אומר ביהושע והמאסף הולך אחרי הארון:
הטקסט בדף זה כולל שמות קדושים. נא לשמור על קדושת הדף.