ישעיהו פרק מ

אנַֽחֲמ֥וּ נַֽחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
    נחמו נחמו.  חוזר על נבואותיו העתידות לפי שמכאן ועד סוף הספר דברי נחמו' הפסיק פרשה זו בינם לבין הפורענו' נחמו אתם נביאי נחמו את עמי:
בדַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֚ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֚י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲו‍ֹנָ֑הּ כִּ֚י לָֽקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְהֹוָ֔ה כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ:
    כי מלאה צבאה.  ת"י עתידה דתיתמלי מעם גלוותהא כמו כי מלאה מצבאה ויש פותרין צבאה כמו (איוב ז׳:א׳) הלא צבא לאנוש עלי ארץ:
    נרצה.  נתפייס:
    כי לקחה וגו'.  ארי קבילת כס תנחומין מן קדם ה' כאילו לקת על חד תרין בכל חטאתהא ולפי פשוטו יתכן לפרש כי לקחה פורענות כפלים וא"ת היאך מדתו של הקב"ה לשלם לאדם כפלים בחטאו מצינו מקרא מלא (ירמיהו ט״ז:י״ח) ושלוותי ראשונה משנה עוונם וחטאתם:
גק֣וֹל קוֹרֵ֔א בַּמִּדְבָּ֕ר פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֑ה יַשְּׁרוּ֙ בָּֽעֲרָבָ֔ה מְסִלָּ֖ה לֵֽאלֹהֵֽינוּ:
    קול.  רוח הקדש קורא במדבר:
    פנו דרך ה'. 
    פנו דרך ה'.  דרך ירושלים לשוב גליותיה לתוכה:
דכָּל־גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א וְכָל־הַ֥ר וְגִבְעָ֖ה יִשְׁפָּ֑לוּ וְהָיָ֚ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָֽרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה:
    כל גיא ינשא.  וההר ישפל הרי דרך חלקה ושוה ונוחה:
    והרכסים.  הרים הסמוכים זה לזה ומתוך סמיכתן מורד שביניהם זקוף ואינו מעוקם שיהא נוח לירד ולעלות (הרכסים מתורגם גדודיו ל' גובה כמו גדודי הנהר):
    הרכסים.  כמו וירכסו את החשן (שמות כ״ח:כ״ח):
    לבקעה.  קנפנייא בלע"ז ארץ חלקה ושוה:
הוְנִגְלָ֖ה כְּב֣וֹד יְהֹוָ֑ה וְרָא֚וּ כָל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר:
וקוֹל אֹמֵ֣ר קְרָ֔א וְאָמַ֖ר מָ֣ה אֶקְרָ֑א כָּל־הַבָּשָׂר֙ חָצִ֔יר וְכָל־חַסְדּ֖וֹ כְּצִ֥יץ הַשָּׂדֶֽה:
    קול.  מאת הקב"ה אומר אלי קרא:
    ואמר.  רוחי אליו מה אקרא והקול משיבו זאת קרא כל הבש' חציר כל המגביהי' תהפך גדולתם ותהיה כחציר, (ד"א כל הבשר חציר) סוף אדם למות לפיכך אם אמר לעשות חסד הרי הוא כציץ השדה אשר ימולל ויבש ואין לסמוך עליו שאין בידו לקיים שמא ימות שכשיבש חציר נבל ציץ כן כשמת האדם בטלה הבטחתו אבל דבר אלהינו יקום כי הוא חי וקיים ובידו לקיים לפיכך על הר גבוה עלי בשרי מבשרת ציון כי מפי החי לעולם היא הבטחת הבשורה:
    וכל חסדו כציץ השדה.  כי חסד וגו' חטאת (משלי יד):
זיָבֵ֚שׁ חָצִיר֙ נָ֣בֵֽל צִ֔יץ כִּ֛י ר֥וּחַ יְהֹוָ֖ה נָ֣שְׁבָה בּ֑וֹ אָכֵ֥ן חָצִ֖יר הָעָֽם:
    נבל.  כמש:
חיָבֵ֥שׁ חָצִ֖יר נָ֣בֵֽל צִ֑יץ וּדְבַ֥ר אֱלֹהֵ֖ינוּ יָק֥וּם לְעוֹלָֽם:
טעַ֣ל הַר־גָּבֹ֚הַ עֲלִי־לָךְ֙ מְבַשֶּׂ֣רֶת צִיּ֔וֹן הָרִ֚ימִי בַכֹּ֙חַ֙ קוֹלֵ֔ךְ מְבַשֶּׂ֖רֶת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם הָרִ֙ימִי֙ אַל־תִּירָ֔אִי אִמְרִי֙ לְעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה הִנֵּ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
    מבשרת ציון.  נבייא דמבשרין לציון ובמקום אחר הוא אומר רגלי מבשר (לקמן כב) זכו קל כזכר לא זכו תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ:
יהִנֵּ֨ה אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ בְּחָזָ֣ק יָב֔וֹא וּזְרֹע֖וֹ מֹ֣שְׁלָה ל֑וֹ הִנֵּ֚ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו:
    בחזק יבוא.  על האומות ליפרע:
    הנה שכרו אתו.  מזומן אתו לצדיקים:
    ופעולתו.  שכר פעולה שעליו ליתן להם:
יאכְּרֹעֶה֙ עֶדְר֣וֹ יִרְעֶ֔ה בִּזְרֹעוֹ֙ יְקַבֵּ֣ץ טְלָאִ֔ים וּבְחֵיק֖וֹ יִשָּׂ֑א עָל֖וֹת יְנַהֵֽל:
    כרועה.  אשר עדרו ירעה בזרועו מקבץ טלאים ובחיקו נושאם:
    עלות ינהל.  מיניקתא בניח מדבר, הצאן המניקות:
    ינהל.  כמו מנהל:
יבמִֽי־מָדַ֨ד בְּשָֽׁעֳל֜וֹ מַ֗יִם וְשָׁמַ֙יִם֙ בַּזֶּ֣רֶת תִּכֵּ֔ן וְכָ֥ל בַּשָּׁלִ֖שׁ עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְשָׁקַ֚ל בַּפֶּ֙לֶס֙ הָרִ֔ים וּגְבָע֖וֹת בְּמֹֽאזְנָֽיִם:
    מי מדד וגו'.  כל זה היה בו כח לעשות וכ"ש שיש בו כח לשמור הבטחות הללו:
    בשעלו.  בהליכתו שנא' דרכת בים סוסיך (חבקוק ג׳:ט״ו), בשעלו כמו (במדבר כ״ב:כ״ד) במשעול הכרמים שביל, ד"א שעל שם כלי הוא וכן בשעלי שעורים (יחזקאל יג):
    תכן.  אמולאי"ר בלע"ז ל' מדה ומנין כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה):
    וכל בשליש.  ומדד בשלישיו' שליש מדבר שליש ישוב שליש ימי' ונהרות, ל"א בשליש מגודל עד אמה שלישי לאצבעות, ומנחם פי' שהוא שם כלי וכן ותשקמו בדמעות שליש (תהלים ס):
    ושקל בפלס הרים.  הכל לפי הארץ הר כבד תקע בארץ קשה והקלים בארץ רכה:
יגמִֽי־תִכֵּ֥ן אֶת־ר֖וּחַ יְהֹוָ֑ה וְאִ֥ישׁ עֲצָת֖וֹ יֽוֹדִיעֶֽנּוּ:
    מי תכן.  את רוח הקודש בפי הנביאים ה' תכנו וכדאי הוא להאמן:
    ואיש עצתו יודיענו.  רוחו כן ת"י ולפי משמעו ואיש עצתו מוסב לראש המקרא מי תכן את רוחו ומי איש עצתו אשר יודיענו להקב"ה עצה:
ידאֶת־מִ֚י נוֹעַץ֙ וַיְבִינֵ֔הוּ וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ בְּאֹ֣רַח מִשְׁפָּ֑ט וַֽיְלַמְּדֵ֣הוּ דַ֔עַת וְדֶ֥רֶךְ תְּבוּנ֖וֹת יֽודִיעֶֽנּוּ:
    את מי נועץ ויבינהו.  את מי מן העכו"ם נועץ כמו שנועץ עם הנביאי' כמו שנא' באברהם וה' אמר המכסה אני מאברהם (בראשית כו) וגו':
    ויבינהו וילמדהו באורח משפט.  את מי מן העכו"ם עשה כן שלמדו חכמה כמו שעשה לאברהם שנתן לב להכירו מאליו ולהבין בתור' שנא' וישמור משמרתי ואומר למען אשר יצוה (שם יח) וגו' וכליותיו היו נובעות חכמה שנא' אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז) (את מי נועץ ויבינהו. האיש להקב"ה הן כל גוים לפניו כמר מדלי ואיך ילמדו לו):
    (את מי נועץ ויבינהו..  האיש להקב"ה הן כל גוים לפניו כמר מדלי ואיך ילמדו לו):
טוהֵ֚ן גּוֹיִם֙ כְּמַ֣ר מִדְּלִ֔י וּכְשַׁ֥חַק מֹֽאזְנַ֖יִם נֶחְשָׁ֑בוּ הֵ֥ן אִיִּ֖ים כַּדַּ֥ק יִטּֽוֹל:
    הן גוים כמר מדלי.  העכו"ם הממאנים להכיר את בוראם ואין חשובין לו להעמיד מהם לנביאים לגלות סודו:
    כמר מדלי.  כטיפה מרה המטפטפת משולי הדלי ומשקע טנופת המים ורוקבין העץ, לימוניד"א בלע"ז:
    וכשחק מאזנים.  שהנחוש' מעלה עיפוש ומשתחק:
    כדק.  אבק דק:
    יטול.  כאבק הנישא ועולה על ידי רוח כדק אשר ינטל:
טזוּלְבָנ֕וֹן אֵ֥ין דֵּ֖י בָּעֵ֑ר וְחַ֨יָּת֔וֹ אֵ֥ין דֵּ֖י עוֹלָֽה:
    אין די בער.  על מזבחו:
    וחיתו.  של לבנון, אין די עולה, ד"א:
    ולבנון אין די בער וגו'.  לכפר על עון האומות:
יזכָּל־הַגּוֹיִ֖ם כְּאַ֣יִן נֶגְדּ֑וֹ מֵאֶ֥פֶס וָתֹ֖הוּ נֶחְשְׁבוּ־לֽוֹ:
    כאין נגדו.  כאין הם בעיניו ואין חשובין לפניו:
יחוְאֶל־מִ֖י תְּדַמְּי֣וּן אֵ֑ל וּמַה־דְּמ֖וּת תַּֽעַרְכוּ־לֽוֹ:
יטהַפֶּ֙סֶל֙ נָסַ֣ךְ חָרָ֔שׁ וְצֹרֵ֖ף בַּזָּהָ֣ב יְרַקְּעֶ֑נּוּ וּרְתֻקּ֥וֹת כֶּ֖סֶף צוֹרֵֽף:
    נסך.  לו מסכה:
    נסך חרש.  חרש של ברזל נוסכו מברזל או מנחושת ואח"כ הצורף מרקעו בטסי זהב ומצפהו מלמעלה:
    ורתקות.  שלשלאות:
כהַֽמְסֻכָּ֣ן תְּרוּמָ֔ה עֵ֥ץ לֹֽא־יִרְקַ֖ב יִבְחָ֑ר חָרָ֚שׁ חָכָם֙ יְבַקֶּשׁ־ל֔וֹ לְהָכִ֥ין פֶּ֖סֶל לֹ֥א יִמּֽוֹט:
    המסכן תרומה.  או אם בא לעשותו של עץ המלומד להבחין בין עץ המתקיים לשאר עצים שלא ירקב מהר יבחר:
    המסכן.  המלומד כמו (במדבר כ״ב:ל׳) ההסכן הסכנתי:
    תרומה.  הפרשה ברירת העצים:
כאהֲל֚וֹא תֵֽדְעוּ֙ הֲל֣וֹא תִשְׁמָ֔עוּ הֲל֛וֹא הֻגַּ֥ד מֵרֹ֖אשׁ לָכֶ֑ם הֲלוֹא֙ הֲבִ֣ינוֹתֶ֔ם מֽוֹסְד֖וֹת הָאָֽרֶץ:
    הלא תדעו.  מוסדות הארץ מי יסדה ואותו היה לכם לעבוד:
כבהַיּשֵׁב֙ עַל־ח֣וּג הָאָ֔רֶץ וְיֹֽשְׁבֶ֖יהָ כַּֽחֲגָבִ֑ים הַנּוֹטֶ֚ה כַדֹּק֙ שָׁמַ֔יִם וַיִּמְתָּחֵ֥ם כָּאֹ֖הֶל לָשָֽׁבֶת:
    חוג.  ל' מחוגה (לקמן מד) עוגל קומפ"ש בלע"ז:
    ויושביה.  לפניו כחגבים:
    כדוק.  כיריעה טייל"א בלע"ז:
כגהַנּוֹתֵ֥ן רֽוֹזְנִ֖ים לְאָ֑יִן שֹׁ֥פְטֵי אֶ֖רֶץ כַּתֹּ֥הוּ עָשָֽׂה:
כדאַ֣ף בַּל־נִטָּ֗עוּ אַף בַּל־זֹרָ֔עוּ אַ֛ף בַּל־שֹׁרֵ֥שׁ בָּאָ֖רֶץ גִּזְעָ֑ם וְגַם־נָשַׁ֚ף בָּהֶם֙ וַיִּבָ֔שׁוּ וּסְעָרָ֖ה כַּקַּ֥שׁ תִּשָּׂאֵֽם:
    אף בל נטעו.  אף הרי הם כמי שלא נטעו:
    אף בל זרעו.  ועוד יתר מכאן שישורשו ויעקרו כאלו לא זורעו, זריע' פחותה מנטיעה:
    בל שורש בארץ גזעם.  לכשיעקרו לא ישריש הגזע בארץ שיהא מחליף כל שורש שבמקרא טעמו באות ראשונה ונקודה הרי"ש פתח וזה טעמו למטה ונקוד קמץ לפי שהוא לשון פועל אינרצינ"י בלע"ז:
כהוְאֶל־מִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְאֶשְׁוֶ֑ה יֹאמַ֖ר קָדֽוֹשׁ:
כושְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֚ם וּרְאוּ֙ מִֽי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֚ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר:
    מי ברא אלה.  כל הצבא אשר תראו במרום:
    מרוב אונים.  שיש לו ושהוא אמיץ כח איש מהצבא לא נעדר שלא יקרא בשם: