יחזקאל פרק מג

יאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הַגֵּ֚ד אֶת־בֵּֽית יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַבַּ֔יִת וְיִכָּֽלְמ֖וּ מֵֽעֲו‍ֹנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּ אֶת־תָּכְנִֽית:
    אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם.  בהראותי למו חסדי שאיני מואסם בעונם, מצאתי:
    ומדדו את תכנית.  ומדדו על ידיך שאתה מורה את תוכן חשבון הבנין:
יאוְאִֽם־נִכְלְמ֞וּ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת וּתְכֽוּנָת֡וֹ וּמֽוֹצָאָ֡יו וּמֽוֹבָאָ֣יו וְכָל־צֽוּרֹתָ֡יו (כתיב צֽוּרֹתָ֡ו) וְאֵ֣ת כָּל־חֻקֹּתָיו֩ וְכָל־צ֨וּרֹתָ֚יו (כתיב צ֨וּרֹתָ֚ו) וְכָל־תּוֹרֹתָיו֙ (כתיב תּוֹרֹתָו֙) הוֹדַ֣ע אוֹתָ֔ם וּכְתֹ֖ב לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְיִשְׁמְר֞וּ אֶת־כָּל־צֽוּרָת֛וֹ וְאֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֖יו וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם:
    ואם נכלמו.  שיתביישו ויכבשו פניהם מכל אשר עשו אז הודע אותם את מה שאני עתיד לעשות להם:
    צורת הבית.  וגבול הבנין היאך הוא מלפניו ועד אחריו סדורים לארבע רוחותיו:
    ותכונתו.  חשבון תאיו ולשכותיו:
    וכל צורותיו.  כרובים ותמורי' ואילי' ואילמים, מצאתי וכל צורותיו בתרא. לא פורש:
    וישמרו.  ילמדו ענייני המדות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ, מצאתי, ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא כביאה ראשונה של יהושע לבא בזרוע ובנס כדדרשינן עד יעבור ובנין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן ויש אומרים בבבל נכשלו בנכריות:
יבזֹ֖את תּוֹרַ֣ת הַבָּ֑יִת עַל־רֹ֣אשׁ הָ֠הָר כָּל־גְּבֻל֞וֹ סָבִ֚יב | סָבִיב֙ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֔ים הִנֵּה־זֹ֖את תּוֹרַ֥ת הַבָּֽיִת:
יגוְאֵ֨לֶּה מִדּ֚וֹת הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בָּֽאַמּ֔וֹת אַמָּ֥ה אַמָּ֖ה וָטֹ֑פַח וְחֵ֨יק הָֽאַמָּ֜ה וְאַמָּה־רֹ֗חַב וּגְבוּלָ֨הּ אֶל־שְׂפָתָ֚הּ סָבִיב֙ זֶ֣רֶת הָֽאֶחָ֔ד וְזֶ֖ה גַּ֥ב הַמִּזְבֵּֽחַ:
    ואלה מדות המזבח.  שמפרש למטה ארבע עשרה אורך בארבע עשרה רחב:
    באמות אמה אמה וטופח.  באמה בת ששה שהיא אמה וטופח באמה בת חמשה:
    וחיק האמה.  אבל היסוד שלא נמדד באמה של חול שהיא בת ה' חיק לשון חיקויו קביעות והיא היסוד האמה אמת חול ולא אמה וטופח שהיא אמה בת ששה וכן שנינו במנחות שהיסוד והסובב והקרנות נמדדין באמה בת חמשה:
    וחיק האמה.  זה היסוד:
    ואמה רוחב.  זה הסובב:
    וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד.  אלו הקרנות זרת אחד מאמצעיתו מדדו זרת לכל רוח הרי אמה על אמה:
    וזה גב המזבח.  ובאמה זו היה נמדד גב מזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע כך מפורש בעירובין ובמנחות (דף צד) מפורש יותר לפי החשבון חיק האמה בגובהה עלה אמה ואמה רחב כנסה כניסת הסובב אמה בת חמשה אבל עלייתו ששנינו עלה ה' וכנס אמה אינו באמה בת חמשה:
    וגבולה אל שפתה.  הקרנות בין לרחבן בין לגבהן באמה בת חמשה:
ידוּמֵחֵ֨יק הָאָ֜רֶץ עַד־הָֽעֲזָרָ֚ה הַתַּחְתּוֹנָה֙ שְׁתַּ֣יִם אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת וּמֵהָֽעֲזָרָ֨ה הַקְּטַנָּ֜ה עַד־הָֽעֲזָרָ֚ה הַגְּדוֹלָה֙ אַרְבַּ֣ע אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב הָֽאַמָּֽה:
    ומחיק הארץ.  מן היסוד מקרקע הארץ:
    עד העזרה התחתונה.  עד גב מלבן הראשון:
    שתים אמות.  ולא היה כן בבית עולמים ששם שנינו מביא מלבן של ל"ב על ל"ב וגובהו אמה וכאן גובהו שתים:
    ורחב אמה אחת.  כשהניח מלבן השני עליו היה מלבן השני שלשים על שלשים נמצא כניסה לו סביב סביב רחב אמה והוא היסוד הרי עלה שתים וכנס אמה והוא היסוד י"ת עזרה מסמתא לשון רצפה שהיה ממלא את המלבן חלוקי אבנים מזפת וסיד וקוניא וממחה ושופך ומחליקו למעלה והרי הוא כמין רצפה:
    ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות.  מגג מלבן התחתון עד גג מלבן שעליו ארבע אמות גובה:
    ורחב האמה.  הוא כניסת הסובב עלה ארבעה וכנס אמה זהו סובב והתחתון קורא קטנה לפי שאין גובהו אלא שתי' והעליון גובהו ארבע:
טווְהַֽהַרְאֵ֖ל אַרְבַּ֣ע אַמּ֑וֹת וּמֵהָֽאֲרִיאֵ֣ל (כתיב וּמֵהָֽאֲרִאֵ֣יל) וּלְמַ֔עְלָה הַקְּרָנ֖וֹת אַרְבַּֽע:
    וההראל.  הוא גובה גג המזבח מן הסובב ולמעלה ובבית עולמים לא היה אלא שלש וי"ת אף הוא ומדבח' ארבע אמין:
טזוְהָֽאֲרִיאֵ֗ל (כתיב וְהָֽאֲרִאֵ֗יל) שְׁתֵּ֚ים עֶשְׂרֵה֙ אֹ֔רֶךְ בִּשְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה רֹ֑חַב רָב֕וּעַ אֶ֖ל אַרְבַּ֥עַת רְבָעָֽיו:
    והאריאל שתים עשרה אורך.  מקום המערכה היה עשרים וארבע על עשרים וארבע וזהו י"ב בי"ב:
    אל ארבעת רבעיו.  שמאמצעיתו הוא מודד י"ב לכל רוח הרי כ"ד על כ"ד כך מפורש בזבחים וכן שנינו במסכת מדות המזבח היה ל"ב על ל"ב עלה אמה וכנס אמה זה היסוד נמצא ל' על ל' עלה חמש וכנס אמה זה הסובב נמצא כ"ח על כ"ח מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא עשרים ושש על עשרים ושש מקום הלוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה נמצא כ"ד על כ"ד מקום המערכה:
יזוְהָֽעֲזָרָ֞ה אַרְבַּ֧ע עֶשְׂרֵ֣ה אֹ֗רֶךְ בְּאַרְבַּ֚ע עֶשְׂרֵה֙ רֹ֔חַב אֶ֖ל אַרְבַּ֣עַת רְבָעֶ֑יהָ וְהַגְּבוּ֩ל סָבִ֨יב אוֹתָ֜הּ חֲצִ֣י הָֽאַמָּ֗ה וְהַחֵֽיק־לָּ֚הּ אַמָּה֙ סָבִ֔יב וּמַֽעֲלֹתֵ֖הוּ פְּנ֥וֹת קָדִֽים:
    והעזרה ארבע עשרה אורך.  גג המזבח עם מקום הקרנות ועם מקום רגלי הכהנים כ"ח על כ"ח וי"ד האמורים כאן מאמצעיתו מודד כמו שמפורש על ארבעת רבעיה:
    והגבול סביב אותה.  י"ת וגדנפא ורבותינו פרשוהו על הקרנות:
    חצי האמה.  מאמצעיתו מודד נמצא אמה על אמה:
    והחיק לה אמה.  זו כניסת היסוד:
    ומעלתהו פנות קדים.  וכבש שעולים בו היה בדרום כדי שיהא העולה בו פונה למזרח שכל הפינות היו דרך ימין וכשאתה נותן הכבש בדרום העולה בו ופונה דרך ימין פונה למזרח:
יחוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה אֵלֶּה חֻקּ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הֵֽעָשׂוֹת֑וֹ לְהַֽעֲל֚וֹת עָלָיו֙ עוֹלָ֔ה וְלִזְרֹ֥ק עָלָ֖יו דָּֽם:
יטוְנָֽתַתָּ֣ה אֶל־הַכֹּֽהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֡ם אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ מִזֶּ֨רַע צָד֜וֹק הַקְּרֹבִ֣ים אֵלַ֗י נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה לְשָֽׁרְתֵ֑נִי פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר לְחַטָּֽאת:
    הכהנים הלוים.  אשר משבט לוי:
    מזרע צדוק.  לפי שהיה ע"ג ששימש ראשון במקדש בימי שלמה נקראו על שמו:
כוְלָֽקַחְתָּ֣ מִדָּמ֗וֹ וְנָ֨תַתָּ֜ה עַל־אַרְבַּ֚ע קַרְנֹתָיו֙ וְאֶל־אַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הָֽעֲזָרָ֔ה וְאֶל־הַגְּב֖וּל סָבִ֑יב וְחִטֵּאתָ֥ אוֹת֖וֹ וְכִפַּרְתָּֽהוּ:
    על ארבע קרנותיו.  של מזבח:
    פנות העזרה.  גג המזבח:
    וכפרתהו.  תקנח אותו מדרך חול שבו להכניסו בקדוש' להיותו ראוי לכפר עליו מזה ולהלן:
כאוְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הַפָּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וּשְׂרָפוֹ֙ בְּמִפְקַ֣ד הַבַּ֔יִת מִח֖וּץ לַמִּקְדָּֽשׁ:
    במפקד הבית.  ת"י באתר דחזי לביתא כלומ' במקום קדוש ולשון במפקד הבית מקום שהבית כלה כמו (מדבר לה) לא נפקד ממנו איש והוא פר המלואים כדרך שעשו במשכן ונשרף אותו פר ולא נאכל וכן דרשו רבותינו במנחו' מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה:
כבוּבַיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י תַּקְרִ֛יב שְׂעִֽיר־עִזִּ֥ים תָּמִ֖ים לְחַטָּ֑את וְחִטְּאוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ כַּֽאֲשֶׁ֥ר חִטְּא֖וּ בַּפָּֽר:
    תקריב שעיר עזים.  זה לא היה במשכן ובמלואים של לעתיד לבא כך הם על פי הדבור:
כגבְּכַלּֽוֹתְךָ֖ מֵֽחַטֵּ֑א תַּקְרִיב֙ פַ֣ר בֶּן־בָּקָ֣ר תָּמִ֔ים וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תָּמִֽים:
    מחטא.  מלטהר:
כדוְהִקְרַבְתָּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְהִשְׁלִ֨יכוּ הַכֹּֽהֲנִ֚ים עֲלֵיהֶם֙ מֶ֔לַח וְהֶעֱל֥וּ אוֹתָ֛ם עֹלָ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
כהשִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה שְׂעִֽיר־חַטָּ֖את לַיּ֑וֹם וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תְּמִימִ֥ים יַֽעֲשֽׂוּ:
    תמימים יעשו.  לעולה:
כושִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַפְּרוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְטִֽהֲר֖וּ אֹת֑וֹ וּמִלְא֖וּ יָדָֽיו (כתיב יָדָֽו) :
כזוִֽיכַלּ֖וּ אֶת־הַיָּמִ֑ים וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁמִינִ֜י וָהָ֗לְאָה יַֽעֲשׂ֨וּ הַכֹּֽהֲנִ֚ים עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֶת־עוֹלֽוֹתֵיכֶם֙ וְאֶת־שַׁלְמֵיכֶ֔ם וְרָצִ֣אתִי אֶתְכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
    ורצאתי.  לשון רצון: