בראשית פרק ל"א

יזוַיָּ֖קָם יַֽעֲקֹ֑ב וַיִּשָּׂ֛א אֶת־בָּנָ֥יו וְאֶת־נָשָׁ֖יו עַל־הַגְּמַלִּֽים:
את בניו ואת נשיו: הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר (לקמן לו ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו':
יחוַיִּנְהַ֣ג אֶת־כָּל־מִקְנֵ֗הוּ וְאֶת־כָּל־רְכֻשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁ מִקְנֵה֙ קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֑ם לָב֛וֹא אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:
מקנה קנינו: מה שקנה מצאנו עבדים ושפחות וגמלים וחמורים:
יטוְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת־צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת־הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ:
לגזוז את צאנו: שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב:
ותגנב רחל את התרפים: להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה:  
כוַיִּגְנֹ֣ב יַֽעֲקֹ֔ב אֶת־לֵ֥ב לָבָ֖ן הָֽאֲרַמִּ֑י עַל־בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא:
כאוַיִּבְרַ֥ח הוּא֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּ֖קָם וַיַּֽעֲבֹ֣ר אֶת־הַנָּהָ֑ר וַיָּ֥שֶׂם אֶת־פָּנָ֖יו הַ֥ר הַגִּלְעָֽד:
כבוַיֻּגַּ֥ד לְלָבָ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֥י בָרַ֖ח יַֽעֲקֹֽב:
ביום השלישי: שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם:
כגוַיִּקַּ֤ח אֶת־אֶחָיו֙ עִמּ֔וֹ וַיִּרְדֹּ֣ף אַֽחֲרָ֔יו דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיַּדְבֵּ֥ק אֹת֖וֹ בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד:
את אחיו: קרוביו:
דרך שבעת ימים: כל אותן שלשה ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו. נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים, ובשביעי השיגו לבן, למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד (שנאמר וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, ולא נאמר וירדוף אחריו שבעת ימים):
כדוַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־לָבָ֥ן הָֽאֲרַמִּ֖י בַּֽחֲלֹ֣ם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ פֶּן־תְּדַבֵּ֥ר עִם־יַֽעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד־רָֽע:
מטוב ועד רע: כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים:
כהוַיַּשֵּׂ֥ג לָבָ֖ן אֶת־יַֽעֲקֹ֑ב וְיַֽעֲקֹ֗ב תָּקַ֤ע אֶת־אָֽהֳלוֹ֙ בָּהָ֔ר וְלָבָ֛ן תָּקַ֥ע אֶת־אֶחָ֖יו בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד:
כווַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ וַתִּגְנֹ֖ב אֶת־לְבָבִ֑י וַתְּנַהֵג֙ אֶת־בְּנֹתַ֔י כִּשְׁבֻי֖וֹת חָֽרֶב:
כשביות חרב: כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב:
כזלָ֤מָּה נַחְבֵּ֨אתָ֙ לִבְרֹ֔חַ וַתִּגְנֹ֖ב אֹתִ֑י וְלֹֽא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י וָֽאֲשַׁלֵּֽחֲךָ֛ בְּשִׂמְחָ֥ה וּבְשִׁרִ֖ים בְּתֹ֥ף וּבְכִנּֽוֹר:
ותגנב אתי: גנבת את דעתי:
כחוְלֹ֣א נְטַשְׁתַּ֔נִי לְנַשֵּׁ֥ק לְבָנַ֖י וְלִבְנֹתָ֑י עַתָּ֖ה הִסְכַּ֥לְתָּ עֲשֽׂוֹ:
כטיֶשׁ־לְאֵ֣ל יָדִ֔י לַֽעֲשׂ֥וֹת עִמָּכֶ֖ם רָ֑ע וֵֽאלֹהֵ֨י אֲבִיכֶ֜ם אֶ֣מֶשׁ | אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ מִדַּבֵּ֥ר עִם־יַֽעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד־רָֽע:
יש לאל ידי: יש כח וחיל בידי לעשות עמכם רע. וכל אל שהוא לשון קדש על שם עזוז ורוב אונים הוא:
לוְעַתָּה֙ הָלֹ֣ךְ הָלַ֔כְתָּ כִּֽי־נִכְסֹ֥ף נִכְסַ֖פְתָּה לְבֵ֣ית אָבִ֑יךָ לָ֥מָּה גָנַ֖בְתָּ אֶת־אֱלֹהָֽי:
נכספתה: חמדת, והרבה יש במקרא (תהלים פד ג) נכספה וגם כלתה נפשי, (איוב יד טו) למעשה ידך תכסוף:
לאוַיַּ֥עַן יַֽעֲקֹ֖ב וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֑ן כִּ֣י יָרֵ֔אתִי כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־תִּגְזֹ֥ל אֶת־בְּנוֹתֶ֖יךָ מֵֽעִמִּֽי:
כי יראתי וגו': השיבו על ראשון ראשון, שאמר לו (פסוק כו) ותנהג את בנותי וגו':
לבעִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת־אֱלֹהֶ֘יךָ֘ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַכֶּר־לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַח־לָ֑ךְ וְלֹֽא־יָדַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם:
לא יחיה: ומאותה קללה מתה רחל בדרך:
מה עמדי: משלך:
לגוַיָּבֹ֨א לָבָ֜ן בְּאֹֽהֶל־יַֽעֲקֹ֣ב | וּבְאֹ֣הֶל לֵאָ֗ה וּבְאֹ֛הֶל שְׁתֵּ֥י הָֽאֲמָהֹ֖ת וְלֹ֣א מָצָ֑א וַיֵּצֵא֙ מֵאֹ֣הֶל לֵאָ֔ה וַיָּבֹ֖א בְּאֹ֥הֶל רָחֵֽל:
באהל יעקב: הוא אהל רחל, שהיה יעקב תדיר אצלה, וכן הוא אומר (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב, ובכולן לא נאמר אשת יעקב:
ויבא באהל רחל: כשיצא מאהל לאה חזר לו לאהל רחל קודם שחיפש באהל האמהות. וכל כך למה, לפי שהיה מכיר בה שהיא משמשנית:
לדוְרָחֵ֞ל לָֽקְחָ֣ה אֶת־הַתְּרָפִ֗ים וַתְּשִׂמֵ֛ם בְּכַ֥ר הַגָּמָ֖ל וַתֵּ֣שֶׁב עֲלֵיהֶ֑ם וַיְמַשֵּׁ֥שׁ לָבָ֛ן אֶת־כָּל־הָאֹ֖הֶל וְלֹ֥א מָצָֽא:
בכר הגמל: לשון כרים וכסתות כתרגומו בעביטא דגמלא, והיא מרדעת העשויה כמין כר ובעירובין (דף טז א) הקיפוה בעביטין, והן עביטי גמלים, בשטי"ל בלע"ז [אוכף]:
להוַתֹּ֣אמֶר אֶל־אָבִ֗יהָ אַל־יִ֨חַר֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י כִּ֣י ל֤וֹא אוּכַל֙ לָק֣וּם מִפָּנֶ֔יךָ כִּי־דֶ֥רֶךְ נָשִׁ֖ים לִ֑י וַיְחַפֵּ֕שׂ וְלֹ֥א מָצָ֖א אֶת־הַתְּרָפִֽים:
לווַיִּ֥חַר לְיַֽעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַֽעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה־פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַֽחֲרָֽי:
דלקת: רדפת, כמו (איכה ד יט) על ההרים דלקונו, וכמו (ש"א יז נג) מדלוק אחרי פלשתים:
לזכִּֽי־מִשַּׁ֣שְׁתָּ אֶת־כָּל־כֵּלַ֗י מַה־מָּצָ֨אתָ֙ מִכֹּ֣ל כְּלֵֽי־בֵיתֶ֔ךָ שִׂ֣ים כֹּ֔ה נֶ֥גֶד אַחַ֖י וְאַחֶ֑יךָ וְיוֹכִ֖יחוּ בֵּ֥ין שְׁנֵֽינוּ:
ויוכיחו: ויבררו עם מי הדין, אפרובי"ר בלע"ז [לברר]:
לחזֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָֽנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹֽאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי:
לא שכלו: לא הפילו עיבורם, כמו (הושע ט יד) רחם משכיל, (איוב כא י) תפלט פרתו ולא תשכל:
ואילי צאנך: מכאן אמרו איל בן יומו קרוי איל, שאם לא כן מה שבחו, אילים לא אכל אבל כבשים אכל, אם כן גזלן הוא:
לטטְרֵפָה֙ לֹֽא־הֵבֵ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ אָֽנֹכִ֣י אֲחַטֶּ֔נָּה מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נָּה גְּנֻֽבְתִ֣י י֔וֹם וּגְנֻֽבְתִ֖י לָֽיְלָה:
טרפה: על ידי ארי או זאב:
אנכי אחטנה: לשון (שופטים כ טז) קולע באבן אל השערה ולא יחטיא, (מ"א א כא) אני ובני שלמה חטאים, חסרים, אנכי אחסרנה, אם חסרה חסרה לי, שמידי תבקשנה:
אנכי אחטנה: תרגומו דהות שגיא ממנינא שהיתה נפקדת ומחוסרת, כמו (במדבר לא מט) ולא נפקד ממנו איש, תרגומו ולא שגא:
גנבתי יום וגנבתי לילה: גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי:
גנבתי: כמו (איכה א א) רבתי בגוים שרתי במדינות, (ישעיה א כא) מלאתי משפט, (הושע י יא) אוהבתי לדוש:
מהָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי:
אכלני חרב: לשון (דברים ד כד) אש אוכלה:
וקרח: כמו (תהלים קמז יז) משליך קרחו, תרגומו גלידא:
שנתי: לשון שינה:
מאזֶה־לִּ֞י עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָה֘ בְּבֵיתֶ֒ךָ֒ עֲבַדְתִּ֜יךָ אַרְבַּע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ בִּשְׁתֵּ֣י בְנֹתֶ֔יךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים בְּצֹאנֶ֑ךָ וַתַּֽחֲלֵ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֥רֶת מֹנִֽים:
ותחלף את משכרתי: היית משנה תנאי שבינינו מנקוד לטלוא ומעקודים לברודים:
מבלוּלֵ֡י אֱלֹהֵ֣י אָבִי֩ אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וּפַ֤חַד יִצְחָק֙ הָ֣יָה לִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה רֵיקָ֣ם שִׁלַּחְתָּ֑נִי אֶת־עָנְיִ֞י וְאֶת־יְגִ֧יעַ כַּפַּ֛י רָאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים וַיּ֥וֹכַח אָֽמֶשׁ:
ופחד יצחק: לא רצה לומר אלהי יצחק, שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, ואף על פי שאמר לו בצאתו מבאר שבע (לעיל כח יג) אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת, יעקב נתיירא לומר אלהי ואמר ופחד:
ויוכח: לשון תוכחה הוא ולא לשון הוכחה: