פרק ד

1שִׁמְע֣וּ בָ֖נִים מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֜הַקְשִׁ֗יבוּ לָדַ֥עַת בִּינָֽה:
שמעו בנים מוסר אב: הקב"ה:
2כִּ֤י לֶ֣קַח ט֖וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֜וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּעֲזֹֽבוּ:
נתתי לכם: הנביא מתנבא ומדבר בשליחותו של הקב"ה והרי הוא כפיו:
3כִּי־בֵ֖ן הָיִ֣יתִי לְאָבִ֑י רַ֥ךְ וְ֜יָחִ֗יד לִפְנֵ֥י אִמִּֽי:
כי בן הייתי לאבי: אם תאמר שלמה היה שונא הבריות שהזהירן על הגזל ועל העריות דבר שנפשו של אדם מתאוה להם לכך נאמר כי בן הייתי וגו' רך ויחיד וגו' שהיה אוהב אותי יותר:
4וַיֹּרֵ֗נִי וַיֹּ֥אמֶר לִ֗י יִֽתְמָךְ־דְּבָרַ֥י לִבֶּ֑ךָ שְׁמֹ֖ר מִצְו‍ֹתַ֣י וֶֽחְיֵֽה:
ויורני: על כך ויוכיחני:
ויאמר לי יתמך דברי לבך: ולפי שהוכיחני בדברים אלו לכך אני מזהירכם על כך (רבי יוסף קר"א), ד"א:
כי בן הייתי לאבי: הנביא אומר בן הייתי להקב"ה שהשרה רוחו עלי, ומצינו שקראו הקב"ה לשלמה בן שנאמר אני אהיה לו לאב וגו' (שמואל ב ז):
רך ויחיד לפני אמי: לאומתי אני נבחר וחביב כבן רך ויחיד לכך ויורני אבי:
5קְנֵ֣ה חָ֖כְמָה קְנֵ֣ה בִינָ֑ה אַל־תִּשְׁכַּ֥ח וְאַל־תֵּ֜֗ט מֵֽאִמְרֵי־פִֽי:
6אַל־תַּעַזְבֶ֥הָ וְתִשְׁמְרֶ֑ךָּ אֱהָבֶ֥הָ וְתִצְּרֶֽךָּ:
אל תעזבה וגו': אהבה אהוב אותה:
7רֵאשִׁ֣ית חָ֖כְמָה קְנֵ֣ה חָכְמָ֑ה וּבְכָל־קִ֜נְיָנְךָ֗ קְנֵ֣ה בִינָֽה:
ראשית חכמה קנה חכמה: תחלת חכמתך למוד מאחרים קנה לך שמועה מפי הרב, ואח"כ בכל קנינך קנה בינה, תתבונן בה מעצמך להשכיל הטעמים דבר מתוך דבר:
8סַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ תְּ֜כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה:
סלסלה: חפשה היה חוזר עליה לדקדק בה כמו כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו׳:ט׳) החוזר והולך בכרם ומשיב ידו לבקש את העוללות ובלשון חכמים מסלסל בשערו:
9תִּתֵּ֣ן לְ֖רֹאשְׁךָ לִוְיַת־חֵ֑ן עֲטֶ֖רֶת תִּפְאֶ֣רֶת תְּמַגְּנֶֽךָּ:
תתן לראשך לוית חן: חברת חן כמו לוית חן הם לראשך:
10שְׁמַ֣ע בְּ֖נִי וְקַ֣ח אֲמָרָ֑י וְיִרְבּ֥וּ לְ֜ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים:
11בְּדֶ֣רֶךְ חָ֖כְמָה הֹרֵתִ֑יךָ הִ֜דְרַכְתִּ֗יךָ בְּמַעְגְּלֵי־יֽשֶׁר:
12בְּֽלֶכְתְּךָ לֹא־יֵצַ֣ר צַעֲדֶ֑ךָ וְאִם־תָּ֜ר֗וּץ לֹ֣א תִכָּשֵֽׁל:
בלכתך לא יצר צעדך: מי שאינו מרחיק רגליו קרוב ליפול:
13הַחֲזֵ֣ק בַּמּוּסָ֣ר אַל־תֶּ֑רֶף נִ֜צְּרֶ֗הָ כִּי־הִ֥יא חַיֶּֽיךָ:
החזק במוסר אל תרף: אחוז בתורה כמו והחזיקי את ידך בו (בראשית כ״א:י״ח) וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד׳:ד׳):
14בְּאֹ֣רַח רְ֖שָׁעִים אַל־תָּבֹ֑א וְאַל־תְּ֜אַשֵּׁ֗ר בְּדֶ֣רֶךְ רָעִֽים:
באורח רשעים אל תבא ואל תאשר: ואל תדרוך כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), וכן ונבון יבין לאשורו:
15פְּרָעֵ֥הוּ אַל־תַּעֲבָר־בּ֑וֹ שְׂטֵ֖ה מֵעָלָ֣יו וַעֲבֽוֹר:
פרעהו: בטלהו:
שטה מעליו: סור:
16כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֖שְׁנוּ אִם־לֹ֣א יָרֵ֑עוּ וְֽנִגְזְלָ֥ה שְׁ֜נָתָ֗ם אִם־לֹ֥א יַכְשִֽׁולוּ יַכְשִֽׁילוּ:
כי לא ישנו: אינם יכולין לישן:
17כִּ֣י לָ֖חֲמוּ לֶ֣חֶם רֶ֑שַׁע וְיֵ֖ין חֲמָסִ֣ים יִשְׁתּֽוּ:
18וְאֹ֣רַח צַ֖דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֜א֗וֹר עַד־נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם:
ואורח צדיקים כאור נוגה: שהולך ומאיר מעמוד השחר:
עד נכון היום: עד חצות היום שהוא בירורו של יום:
19דֶּ֣רֶךְ רְ֖שָׁעִים כָּֽאֲפֵלָ֑ה לֹ֥א יָ֜דְע֗וּ בַּמֶּ֥ה יִכָּשֵֽׁלוּ:
דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו: פתאום יבא להם מכשול ולא ידעו להזהר ממנו:
20בְּנִי לִדְבָרַ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לַ֜אֲמָרַ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ:
21אַל־יַלִּ֥יזוּ מֵעֵינֶ֑יךָ שָׁ֜מְרֵ֗ם בְּת֣וֹךְ לְבָבֶֽךָ:
22כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֖ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא:
למוצאיהם: ל' מציאה:
23מִֽכָּל־ מִ֖שְׁמָר נְצֹ֣ר לִבֶּ֑ךָ כִּֽי־מִ֜מֶּ֗נּוּ תּוֹצְא֥וֹת חַיִּֽים:
מכל משמר: מכל מה שאמרה תורה השמר נצור לבך (מעבור עליו) בין עבירה קלה בין עבירה חמורה:
כי ממנו תוצאות חיים: כי מאותו שהוא קל יהיו לך חיים ושכר גדול אם תקיימנו, כך דרש ר' תנחומא:
24הָסֵ֣ר מִ֖מְּךָ עִקְּשׁ֣וּת פֶּ֑ה וּלְז֥וּת שְׂ֜פָתַ֗יִם הַרְחֵ֥ק מִמֶּֽךָּ:
הסר ממך עקשות פה: לא תעשה דבר שילעיזו בו הבריות ויעקימו עליך פיהם:
עקשות פה: לשון עקום כמו תם אני ויעקשני (איוב ט׳:כ׳) ובמשנה שיניה עקומות ועקושות:
ולזות שפתים: עקמימות שפתים שלא ירחיבו הבריות פה עליך:
25עֵינֶיךָ לְנֹ֣כַח יַבִּ֑יטוּ וְ֜עַפְעַפֶּ֗יךָ יַיְשִׁ֥רוּ נֶגְדֶּֽךָ:
עיניך לנוכח יביטו: יסתכלו אל האמת ואל היושר:
יישירו נגדך: יסתכלו על הישרה לישר דרכך נגדך:
26פַּלֵס מַעְגַּ֣ל רַגְלֶ֑ךָ וְֽכָל־דְּרָכֶ֥יךָ יִכֹּֽנוּ:
פלס מעגל רגלך: שקול דרכך הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואז כל דרכיך יכונו:
27אַֽל־תֵּט־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֑אול הָסֵ֖ר רַגְלְךָ֣ מֵרָֽע:
אל תט ימין ושמאל: מן המשקל הטוב: