פרק ד

1שִׁמְע֣וּ בָ֖נִים מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֜הַקְשִׁ֗יבוּ לָדַ֥עַת בִּינָֽה:

שמעו בנים מוסר אב: הקב"ה:

2כִּ֤י לֶ֣קַח ט֖וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֜וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּעֲזֹֽבוּ:

נתתי לכם: הנביא מתנבא ומדבר בשליחותו של הקב"ה והרי הוא כפיו:

3כִּי־בֵ֖ן הָיִ֣יתִי לְאָבִ֑י רַ֥ךְ וְ֜יָחִ֗יד לִפְנֵ֥י אִמִּֽי:

כי בן הייתי לאבי: אם תאמר שלמה היה שונא הבריות שהזהירן על הגזל ועל העריות דבר שנפשו של אדם מתאוה להם לכך נאמר כי בן הייתי וגו' רך ויחיד וגו' שהיה אוהב אותי יותר:

4וַיֹּרֵ֗נִי וַיֹּ֥אמֶר לִ֗י יִֽתְמָךְ־דְּבָרַ֥י לִבֶּ֑ךָ שְׁמֹ֖ר מִצְו‍ֹתַ֣י וֶֽחְיֵֽה:

ויורני: על כך ויוכיחני:

ויאמר לי יתמך דברי לבך: ולפי שהוכיחני בדברים אלו לכך אני מזהירכם על כך (רבי יוסף קר"א), ד"א:

כי בן הייתי לאבי: הנביא אומר בן הייתי להקב"ה שהשרה רוחו עלי, ומצינו שקראו הקב"ה לשלמה בן שנאמר אני אהיה לו לאב וגו' (שמואל ב ז):

רך ויחיד לפני אמי: לאומתי אני נבחר וחביב כבן רך ויחיד לכך ויורני אבי:

5קְנֵ֣ה חָ֖כְמָה קְנֵ֣ה בִינָ֑ה אַל־תִּשְׁכַּ֥ח וְאַל־תֵּ֜֗ט מֵֽאִמְרֵי־פִֽי:

6אַל־תַּעַזְבֶ֥הָ וְתִשְׁמְרֶ֑ךָּ אֱהָבֶ֥הָ וְתִצְּרֶֽךָּ:

אל תעזבה וגו': אהבה אהוב אותה:

7רֵאשִׁ֣ית חָ֖כְמָה קְנֵ֣ה חָכְמָ֑ה וּבְכָל־קִ֜נְיָנְךָ֗ קְנֵ֣ה בִינָֽה:

ראשית חכמה קנה חכמה: תחלת חכמתך למוד מאחרים קנה לך שמועה מפי הרב, ואח"כ בכל קנינך קנה בינה, תתבונן בה מעצמך להשכיל הטעמים דבר מתוך דבר:

8סַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ תְּ֜כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה:

סלסלה: חפשה היה חוזר עליה לדקדק בה כמו כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו׳:ט׳) החוזר והולך בכרם ומשיב ידו לבקש את העוללות ובלשון חכמים מסלסל בשערו:

9תִּתֵּ֣ן לְ֖רֹאשְׁךָ לִוְיַת־חֵ֑ן עֲטֶ֖רֶת תִּפְאֶ֣רֶת תְּמַגְּנֶֽךָּ:

תתן לראשך לוית חן: חברת חן כמו לוית חן הם לראשך:

10שְׁמַ֣ע בְּ֖נִי וְקַ֣ח אֲמָרָ֑י וְיִרְבּ֥וּ לְ֜ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים:

11בְּדֶ֣רֶךְ חָ֖כְמָה הֹרֵתִ֑יךָ הִ֜דְרַכְתִּ֗יךָ בְּמַעְגְּלֵי־יֽשֶׁר:

12בְּֽלֶכְתְּךָ לֹא־יֵצַ֣ר צַעֲדֶ֑ךָ וְאִם־תָּ֜ר֗וּץ לֹ֣א תִכָּשֵֽׁל:

בלכתך לא יצר צעדך: מי שאינו מרחיק רגליו קרוב ליפול:

13הַחֲזֵ֣ק בַּמּוּסָ֣ר אַל־תֶּ֑רֶף נִ֜צְּרֶ֗הָ כִּי־הִ֥יא חַיֶּֽיךָ:

החזק במוסר אל תרף: אחוז בתורה כמו והחזיקי את ידך בו (בראשית כ״א:י״ח) וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד׳:ד׳):

14בְּאֹ֣רַח רְ֖שָׁעִים אַל־תָּבֹ֑א וְאַל־תְּ֜אַשֵּׁ֗ר בְּדֶ֣רֶךְ רָעִֽים:

באורח רשעים אל תבא ואל תאשר: ואל תדרוך כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), וכן ונבון יבין לאשורו:

15פְּרָעֵ֥הוּ אַל־תַּעֲבָר־בּ֑וֹ שְׂטֵ֖ה מֵעָלָ֣יו וַעֲבֽוֹר:

פרעהו: בטלהו:

שטה מעליו: סור:

16כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֖שְׁנוּ אִם־לֹ֣א יָרֵ֑עוּ וְֽנִגְזְלָ֥ה שְׁ֜נָתָ֗ם אִם־לֹ֥א יַכְשִֽׁולוּ יַכְשִֽׁילוּ:

כי לא ישנו: אינם יכולין לישן:

17כִּ֣י לָ֖חֲמוּ לֶ֣חֶם רֶ֑שַׁע וְיֵ֖ין חֲמָסִ֣ים יִשְׁתּֽוּ:

18וְאֹ֣רַח צַ֖דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֜א֗וֹר עַד־נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם:

ואורח צדיקים כאור נוגה: שהולך ומאיר מעמוד השחר:

עד נכון היום: עד חצות היום שהוא בירורו של יום:

19דֶּ֣רֶךְ רְ֖שָׁעִים כָּֽאֲפֵלָ֑ה לֹ֥א יָ֜דְע֗וּ בַּמֶּ֥ה יִכָּשֵֽׁלוּ:

דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו: פתאום יבא להם מכשול ולא ידעו להזהר ממנו:

20בְּנִי לִדְבָרַ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לַ֜אֲמָרַ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ:

21אַל־יַלִּ֥יזוּ מֵעֵינֶ֑יךָ שָׁ֜מְרֵ֗ם בְּת֣וֹךְ לְבָבֶֽךָ:

22כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֖ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא:

למוצאיהם: ל' מציאה:

23מִֽכָּל־ מִ֖שְׁמָר נְצֹ֣ר לִבֶּ֑ךָ כִּֽי־מִ֜מֶּ֗נּוּ תּוֹצְא֥וֹת חַיִּֽים:

מכל משמר: מכל מה שאמרה תורה השמר נצור לבך (מעבור עליו) בין עבירה קלה בין עבירה חמורה:

כי ממנו תוצאות חיים: כי מאותו שהוא קל יהיו לך חיים ושכר גדול אם תקיימנו, כך דרש ר' תנחומא:

24הָסֵ֣ר מִ֖מְּךָ עִקְּשׁ֣וּת פֶּ֑ה וּלְז֥וּת שְׂ֜פָתַ֗יִם הַרְחֵ֥ק מִמֶּֽךָּ:

הסר ממך עקשות פה: לא תעשה דבר שילעיזו בו הבריות ויעקימו עליך פיהם:

עקשות פה: לשון עקום כמו תם אני ויעקשני (איוב ט׳:כ׳) ובמשנה שיניה עקומות ועקושות:

ולזות שפתים: עקמימות שפתים שלא ירחיבו הבריות פה עליך:

25עֵינֶיךָ לְנֹ֣כַח יַבִּ֑יטוּ וְ֜עַפְעַפֶּ֗יךָ יַיְשִׁ֥רוּ נֶגְדֶּֽךָ:

עיניך לנוכח יביטו: יסתכלו אל האמת ואל היושר:

יישירו נגדך: יסתכלו על הישרה לישר דרכך נגדך:

26פַּלֵס מַעְגַּ֣ל רַגְלֶ֑ךָ וְֽכָל־דְּרָכֶ֥יךָ יִכֹּֽנוּ:

פלס מעגל רגלך: שקול דרכך הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואז כל דרכיך יכונו:

27אַֽל־תֵּט־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֑אול הָסֵ֖ר רַגְלְךָ֣ מֵרָֽע:

אל תט ימין ושמאל: מן המשקל הטוב: