פרק ג

1וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

2וָֽאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּֽ֣אֲכִלֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת:

3וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֚ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק:

ואוכלה ותהי בפי וגו': וקבילתה' והוו פתגמה' בפומי כדבש חלי:

4וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם:

5כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל:

עמקי שפה: שיהא להם לשון עמוק שאינך מכיר בו:

אל בית ישראל: כי אל בית ישראל אני שולחך אשר לשונם כלשונך:

6לֹ֣א | אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֚י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֚א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ:

אם לא אליהם שלחתיך וגו': ל' שבועה היא אם אליהם שלחתיך חי אני אם לא המה ישמעו אליך ומקרא מסורס הוא:

7וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֚א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּי כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה:

8הִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם:

9כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֚א אוֹתָם֙ וְלֹֽא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּית־מְרִ֖י הֵֽמָּה:

כשמיר: מין תולעת הוא שמראין אותו על האבן והיא נבקעת כנגדו (הג"ה ל"א שמיר ל' סלע חזק ובתרגום ירושלמי הוא תרגום של צור וכן תרגום מצור החלמיש (דברים ח׳:ט״ו) שמיר טנרא ויש משמע שמיר הברזל החזק כי כמו שנקרא הצור החזק שמיר כמו כן נקרא הברזל שמיר בשביל חזקו סא"א):

10וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כָּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּלְבָֽבְךָ֖ וּבְאָזְנֶ֥יךָ שְׁמָֽע:

11וְלֵ֨ךְ בֹּ֚א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֚ אֲלֵיהֶם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה אִם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ:

כה אמר אדני: אלהים הנבואה הזאת לאומרה אליכם:

אם ישמעו: או ישמעו או יחדלו אתה אמור אותה אליהם:

12וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָֽאֶשְׁמַ֣ע אַֽחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבֽוֹד־יְהֹוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ:

ותשאני רוח: לאחר שגמר דבריו צוה אל הרוח לשאתו אל המקום אשר בני הגולה שם:

13וְק֣וֹל | כַּנְפֵ֣י הַֽחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאֽוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל:

משיקות: נשיקה מקישות זו אל זו ושיר נשמע בהקשתן כמו שאומר למעלה ואשמע את קול כנפיהם:

14וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָֽאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּֽחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־יְהֹוָ֥ה עָלַ֖י חָזָֽקָה:

ואלך מר: שהיה קשה בעיני לקנתר את בני עמי:

ויד ה' עלי חזקה: אכפו וכחו להוליכני על כרחי:

15וָֽאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִיב הַיֹּֽשְׁבִ֚ים אֶל־נְהַר־כְּבָר֙ וָֽאֵשֵׁ֔ב (כתיב וָֽאֵשֵׁ֔ר) הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָֽאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם:

תל אביב: לתל אביב שם מקום:

משמים: משתומם אדם משותק מלדבר:

16וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים פסקא באמצע פסוק וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

17בֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָֽׁמַעְתָּ֚ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי:

צופה נתתיך: למה אתה שותק הלא כצופה שמעמידים על המגדלים לראות אם יבאו גייסות לעיר יתקע בשופר להזהיר את העם שיתכנסו ויתחזקו כן נתתיך להזהירם להשמר מן הפורענות שלא אביאנו עליהם:

18בְּאָמְרִ֚י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָֽרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֚וּא רָשָׁע֙ בַּֽעֲו‍ֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּֽדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ:

19וְאַתָּה֙ כִּֽי־הִזְהַ֣רְתָּ רָשָׁ֔ע וְלֹֽא־שָׁב֙ מֵֽרִשְׁע֔וֹ וּמִדַּרְכּ֖וֹ הָֽרְשָׁעָ֑ה הוּא בַּֽעֲו‍ֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה אֶת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ:

20וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֚יק מִצִּדְקוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל וְנָֽתַתִּ֥י מִכְשׁ֛וֹל לְפָנָ֖יו ה֣וּא יָמ֑וּת כִּ֣י לֹ֚א הִזְהַרְתּוֹ֙ בְּחַטָּאת֣וֹ יָמ֔וּת וְלֹ֣א תִזָּכַ֗רְןָ צִדְקֹתָיו (כתיב צִדְקֹתָו֙) אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְדָמ֖וֹ מִיָּֽדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ:

ונתתי מכשול לפניו: כשהוא עושה דבריו בהצנע ומראה עצמו כצדיק אני נותן עבירה מפורסמת לפניו כדי לגלות מעשיו וכשאביא רעה עליו לא יהרהרו אחרי:

ולא תזכרנה: צדקותיו פירשו רבותינו בתוהא על הראשונות שמתחרט על הצדקות הראשונות שעשה:

21וְאַתָּ֞ה כִּ֧י הִזְהַרְתּ֣וֹ צַדִּ֗יק לְבִלְתִּ֥י חֲטֹ֛א צַדִּ֖יק וְה֣וּא לֹֽא־חָטָ֑א חָי֚וֹ יִֽחְיֶה֙ כִּ֣י נִזְהָ֔ר וְאַתָּ֖ה אֶת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ:

22וַתְּהִ֥י עָלַ֛י שָׁ֖ם יַד־יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י ק֥וּם צֵא֙ אֶל־הַבִּקְעָ֔ה וְשָׁ֖ם אֲדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ:

23וָֽאָקוּם֘ וָֽאֵצֵ֣א אֶל־הַבִּקְעָה֒ וְהִנֵּה־שָׁ֚ם כְּבֽוֹד־יְהֹוָה֙ עֹמֵ֔ד כַּכָּב֕וֹד אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָֽאֶפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽי:

והנה שם כבוד ה' עומד: הקדים על ידו לילך שם מדת ענוה יתירה מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן התלמיד ממתין לרב וכאן הרב ממתין לתלמי':

24וַתָּבֹא־בִ֣י ר֔וּחַ וַתַּֽעֲמִדֵ֖נִי עַל־רַגְלָ֑י וַיְדַבֵּ֚ר אֹתִי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֹּ֥א הִסָּגֵ֖ר בְּת֥וֹךְ בֵּיתֶֽךָ:

הסגר בתוך ביתך: להראותם שאינם ראויין לתוכח':

25וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הִנֵּ֨ה נָֽתְנ֚וּ עָלֶ֙יךָ֙ עֲבוֹתִ֔ים וַֽאֲסָר֖וּךָ בָּהֶ֑ם וְלֹ֥א תֵצֵ֖א בְּתוֹכָֽם:

הנה נתנו עליך עבותים: הוי אסור בביתך כאילו נאסרת בעבותים וכן ת"י הא גזירת פתגמי עליך כאסור גדילן וגו':

26וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לְאִ֣ישׁ מוֹכִ֑יחַ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה:

27וּֽבְדַבְּרִ֚י אֽוֹתְךָ֙ אֶפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הַשֹּׁמֵ֚עַ | יִשְׁמָע֙ וְהֶֽחָדֵ֣ל | יֶחְדָּ֔ל כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה:

ובדברי אותך: כשאחפוץ לדבר אתך אשלחך אליהם:

ואמרת אליהם כה אמר אד': אלהים את כל דברי שליחותי:

השומע ישמע: אין זה מן השליחו' אלא הרוח הקודש אמר לנבי' אתה אמור אליה' שליחותי והם השומע ישמע והחדל יחדל כי ידעתי כי לא כולם ישמעו כי בית מרי המה: