ברוכים הבאים לחתונה! בין אם אתם אורחי הכבוד הראשיים (קרי: החתן והכלה), הורים, קרובי משפחה או סתם ידידים, כאן תוכלו ללמוד את עיקרי טקס החתונה היהודי.
החתונה היהודית שזורה מפתילים רבים: פתילים הלכתיים, תנכיי"ם, מיסטיים ותרבותיים שבאים לידי ביטוי במנהגי החתונה השונים.
מחד, החתונה היא טקס שמימי במהלכו שני חצאי נשמה שנפרדו לפני שירדו לעולם מתאחדים יחדיו. בתלמוד ובספרים רבים ציינו חכמינו זכרונם לברכה את המעלות המיוחדות של יום החתונה: יום זה נחשב כיום כיפור עבור החתן והכלה; במהלכו נמחלים כל עוונותיהם של החתן והכלה ונפתח בפניהם דף חדש; מוענקים להם כוחות מיוחדים, וכל טקס נישואין הוא אישור וחיזוק של נישואי האלוקים עם בני ישראל, נישואין שאירעו בזמן מתן תורה בהר סיני.
אך בה בעת, הנישואין הם גם הליך חוקי-הלכתי לכל דבר. במהלך החתונה החתן והכלה מקבלים על עצמם התחייבויות שונות הקשורות לחיים המשותפים העומדים בפניהם.
מדריך זה יסקור את השלבים השונים של החתונה היהודית. אנו מקווים שתמצאו אותו מועיל ושימושי, ושיהיה במזל טוב!
קבלת הפנים

ביום חתונתם, מספרים חכמינו זכרונם לברכה, החתן דומה למלך והכלה דומה למלכה. כדי לכבד את מעמדם המיוחד אנו עורכים טקס "קבלת פנים" לכבוד החתן והכלה.
בשבוע שלפני החתונה נמנעים החתן והכלה מלראות זה את זו, דבר המגביר את האהבה והגעגועים ההדדיים ואת השמחה שבאיחוד המשותף בעת החתונה. לפיכך, נהוג לערוך שני טקסי קבלת פנים נפרדים לכלה ולחתן.
נהוג לומר דברי תורה בטקס זה וכן לאחל לחתן ולכלה חיים מאושרים לנצח.
בעדות רבות מנצלים את זמן קבלת הפנים כדי להשלים ולחתום על שני מסמכים חשובים: מסמך ה'תנאים', העוסק בהתחייבויות ההדדיות של משפחות החתן והכלה לעריכת חתונה משותפת, וה'כתובה', הלא היא חוזה הנישואין בין החתן והכלה.
לאחר סיום כתיבת ה'תנאים' אם החתן ואם הכלה שוברות יחדיו צלחת, לקול תרועות "מזל טוב"!
כיסוי פני הכלה

בתום קבלת הפנים, משלחת עם החתן בראשה ניגשת אל חדר קבלת הפנים של הכלה, שם מכסה החתן את פני הכלה בהינומה.
כיסוי פני הכלה הוא מנהג עתיק שמקורו בפסוק תנכ"י המתאר את המפגש הראשון של יצחק (החתן) ורבקה (הכלה), במהלכו כיסתה רבקה את פניה.
בנוסף לכך, כיסוי פני הכלה מסמלים את העובדה שהחתן לא נושא את הכלה בשל יופיה החיצוני בלבד – שנמוג עם השנים – אלא בשל היופי הפנימי שיישאר לנצח. היא גם מדגישה את חשיבות הצניעות, אבן היסוד של האישה היהודיה.
פני הכלה נותרים מכוסים בהינומה עד לתום החופה.
לאחר שהחתן מכסה את פניה, הורי החתן והכלה מברכים אותה, והקהל ניגש אל המקום בו נערכת החופה.
החופה

החופה, כשמה כן היא, היא חופה העומדת על עמודים ולעיתים אף מקושטת. החופה פתוחה מכל צידיה ובכך היא מסמלת כי בני הזוג מקבלים על עצמם להקים בית שיהיה פתוח לרווחה לאורחים, כפי שנהגו אברהם ושרה.
רבים נוהגים לקיים אירוע זה תחת כיפת השמים. הדבר מהווה תזכורת לברכת האלוקים לאברהם שזרעו יהיה רב ככוכבי השמים. בנוסף, חופה תחת כיפת השמים מסמלת את נכונות בני הזוג להקים בית יהודי אשר בו ישררו אידיאלים אלוקיים ושמימיים ולא רק צרכי החומר בלבד.
בקרב עדות שונות החתן לובש "קיטל", בגד לבן ארוך, אותו לובשים ביום כיפור. ה'קיטל', יחד עם שמלתה הלבנה של הכלה, מסמלים טהרה וכפרה.
על-פי המסורת, במהלך החופה השכינה האלוקית שורה על משתתפי הטקס. נשמות הסבים והסבתות שנפטרו מן העולם באות להשתתף באירוע. מטבע הדברים שוררת במהלך החופה אוירה רצינית כשהמשתתפים מודעים היטב לחשיבות הרגע.
ליווי אל החופה

כאמור, ביום חופתם דומים החתן והכלה למלך ולמלכה ולפיכך הם זוכים לליווי: זוג נשוי (בדרך כלל הורי החתן והכלה), ילוו אותם כשושבינים ו"משמר כבוד" בדרך אל החופה. ישנם הנוהגים כי גם הסבים והסבתות מצטרפים כשושבינים.
השושבינים משלבים את זרועם בזרועות החתן והכלה. הם מחזיקים בידיהם נרות, כאיחול לזוג הצעיר שחייהם יהיו מלאים באור ובשמחה.
ראשית מלווים את החתן אל החופה, שם הוא ממתין לביאת הכלה. על-פי המנהג, התזמורת מנגנת שיר איטי ומרגש כאשר החתן והכלה צועדים אל החופה. בעדות אשכנז הכלה מסתובבת שבע פעמים מסביב לחתן, ובכך היא כמו יוצרת מחיצה בלתי נראית סביב לחתן אליה רק היא יכולה להיכנס – ולא אף אחת אחרת.
עם תום שבעת הסיבובים, החתן והכלה יעמדו זה לצד זה תחת החופה והחזן יקדם את פניהם בשירת פזמון מסורתי המברך אותם ומאחל להם את ברכות האלוקים.
בתום הכנות אלו, אנו מוכנים לגשת לטקס הנישואין.
קידושין

לפי ההלכה, טקס הנישואין בימינו מורכב משני שלבים. הראשון הוא ה'קידושין', והשלב השני הוא 'נישואין'. מבצעים הן את הקידושין והן את הנישואין תחת החופה: הקידושין הוא הטקס בו החתן עונד את הטבעת על אצבע הכלה, והנישואין מתבצעים באמצעות עמידה משותפת של החתן והכלה תחת החופה לשם נישואין.
קידושין משמעותם קדושה. בנישואין כדת משה וישראל, אלוקים עצמו מקדש את הטקס ומעניק ליחסי הזוג מימד קדוש ומיוחד.
את מצוות הנישואין מקיימים על גביע יין אשר "משמח אלוקים ואדם". הרב אוחז גביע יין בידו ואומר את ברכת האירוסין, המודה לבורא העולם על כך שהעניק לנו מצוה מיוחדת זו. לאחר הברכה החתן והכלה טועמים מן היין.
בנוכחות עדים המעניקים לטקס הקידושין את התוקף ההלכתי, עונד החתן את הטבעת לאצבע הכלה, ותוך כדי ענידת הטבעת אומר: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".
הכתובה – חוזה הנישואין

לאחר ענידת הטבעת על אצבע הכלה, קוראים את חוזה הנישואין, ה'כתובה', בקול רם. הכתובה היא למעשה חוזה חוקי לכל דבר המעניק לנישואין את התוקף החוקי המבוקש. היא מפרטת את התחייבויות החתן לאשתו לספק לה מזון, בגדים ויחסי אישות וכן התחייבויות נוספות.
הכתובה גם מהווה תזכורת לנישואין שנערכו בין בורא העולם ועם ישראל, כשמשה רבינו לקח את 'ספר הברית' וקרא באזני בני ישראל לפני 'טקס החופה' בהר סיני. בתורה, החתן – בורא העולם – התחייב לספק את צרכיהם הפיזיים והרוחניים של בני ישראל. חוזה נישואין זה הוא זה שעמד לנו ולאבותינו במשך אלפי שנות גלות ויסורים.
קריאת הכתובה מפרידה בין שני השלבים בחופה: הקידושין והנישואין.
בתום קריאת הכתובה, מגישים אותה לחתן והוא מעניק אותה לכלה.
הנישואין

השלב האחרון של הטקס, ה'נישואין' מתבצעים באמצעות החופה ואמירת שבע הברכות.
נהוג לכבד ידידים וקרובי משפחה לומר ברכות אלו על כוס יין.
הברכה הראשונה היא ברכת "בורא ברי הגפן", ולאחריה מברכים 6 ברכות נוספות: "שהכול ברא לכבודו"; "יוצר האדם"; "אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה ה' יוצר האדם"; "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה"; "שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה"; והברכה האחרונה "אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רינה דיצה וחדוה, אהבה ואחוה שלום ורעות. מהרה ה' אלוקינו ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם, ברוך אתה ה' משמח חתן עם הכלה". בתום הברכות שוב טועמים החתן והכלה מן היין.
בנקודה זו נשמות החתן והכלה מתאחדות יחדיו לנשמה אחת, בדיוק כפי שהיו בטרם ירדו לעולם.
לאחר-מכן מניחים כוס העטופה בשקית נייר או בד תחת רגלי החתן, והוא דורך עליה ושובר אותה לרסיסים. שבירת הכוס מסמלת את חורבן ירושלים, וכי גם ברגעי השמחה המאושרים ביותר עלינו לזכור את חורבן בית המקדש ולהתפלל לבנינו מחדש. תוך כדי שבירת הכוס מכריזים כולם "מזל טוב"!
הכרזת "מזל טוב" זו צריכה להדהד במשך כל חיי הנישואין. כאשר בעלך 'שבר' משהו, ואם אשתך 'שברה' משהו, אמור "מזל טוב" והודה לאלוקים על כך שהעניק לך אדם כבן/בת זוג ולא מלאך. אדם, בן תמותה, עלול לעשות טעויות ולשבור, אך גם ללמוד לתקן אותם.
חדר יחוד
מיד לאחר החופה, החתן והכלה נכנסים לחדר 'יחוד', בהם הם מבלים כמה דקות לבדם בחדר נעול.
לאחר כל הטקס הרשמי גדוש האורחים, זה הזמן שהחתן והכלה יוכלו לשהות מעט זמן יחדיו. למרות שהם מוקפים בידידים ובקרובי משפחה המאחלים להם את המיטב, עליהם לקחת מעט זמן כדי לבלות לבדם. יש בכך לקח מאלף לחיים: גם בהמולת החיים, עליהם לזכור תמיד להקצות זה לזו וזו לזה זמן איכות לבד.
נהוג כי בחדר היחוד החתן והכלה אוכלים מעט ובכך מפסיקים את הצום בו היו שרויים במשך היום כולו, וכן נהוג להעניק מתנות הדדיות.
בעדות ספרד, הזוג הצעיר יחכה עד לתום כל טקס הנישואין ורק לאחר-מכן ייכנס לחדר היחוד.
שמחת הנישואין

מצוה גדולה להשתתף בשמחת נישואין ולשמח את החתן והכלה. בתלמוד מובא כי גדולי הצדיקים היו מפסיקים מלימוד תורתם כדי לשמח בעצמם את הזוג הצעיר בשירה ובריקודים.
כאשר החתן והכלה יוצאים מחדר היחוד אל האורחים, מקבלים את פניהם במויזקה, שירה וריקודים. הגברים רוקדים יחד עם החתן, והנשים יחד עם הכלה. כמה ראוי כי הריקודים בחתונה, בה אנו מעלים על נס את הקשר הבלעדי שבין איש לאשתו ואת קדושת היחסים, ייערכו בהפרדה בין גברים ונשים.
חתונה יהודית היא חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה היהודית בת אלפי השנים, ובשל כך היא אירוע משמח לא רק עבור החתן, הכלה וקרובי המשפחה, אלא עבור העם היהודי כולו.
בחתונות רבות נהוג כי החתן מברך את ברכת 'המוציא' על חלה, ממנה מחלקים למשתתפי החתונה.
ברכת המזן ושבע ברכות

בתום סעודת החתונה נערכת ברכת המזון ואומרים את 'שבע ברכות', אותן הברכות שנאמרו תחת לחופה, על כוס יין.
יין משמח לב אלוקים ואדם, אך כדי להפיק יין יש לכתוש את הענבים. חיי הנישואין אף הם מלאים ברגעים 'כותשים' – המפתח להצלחה הוא להתגבר יחדיו על האתגרים, ובכך להגיע לרמות חדשות של אהבה.
בטרם ברכת המזון ממלאים שני גביעים ביין. הראשון מיועד לאמירת ברכת המזון, והשני לשבע הברכות. כבחופה, ניתן לכבד ידידים וקרובי משפחה לומר את הברכות על כוס היין.
לאחר הברכות ואמירת ברכת בורא פרי הגפן, מערבים את כוסות היין והחתן והכלה טועמים מהם.
בכך הגיעו אירועי יום החתונה לסיומם. מי יתן והחתן והכלה יזכו לבנין עדי עד על יסודות התורה והמצוה, ולחיים מאושרים לנצח.
כתוב תגובה