אהָאוֹמֵר 'זֶה בְּנִי', אוֹ שֶׁאָמַר 'יֵשׁ לִי בָּנִים' - הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וּפוֹטֵר אֶת אִשְׁתּוֹ מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם.
באָמַר 'זֶה אָחִי', אוֹ שֶׁאָמַר 'יֵשׁ לִי אַחִין' - אֵינוֹ נֶאֱמָן לֶאֱסֹר אִשְׁתּוֹ וּלְהַנִּיחָהּ זְקוּקָה לַיָּבָם; שֶׁהֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵּן לְאָסְרָהּ לְאַחַר מוֹתוֹ.
גהָיָה מֻחְזָק שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִין, וְאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ 'אֵין לִי אַחִין' - אֵינוֹ נֶאֱמָן; וְכֵן אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהֻחְזַק אָחִיו 'אֵין זֶה אָחִי' - אֵינוֹ נֶאֱמָן. לֹא הָיָה מֻחְזָק בְּאַחִין, וְיָצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁיֵּשׁ לְבַעְלָהּ אַחִין, וְהָעֵדִים בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, אַפִלּוּ אָמַר הוּא בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ 'אֵין לִי אָח' - הֲרֵי זוֹ חוֹשֶׁשֶׁת, וְתַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹאוּ הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ וְיִשָּׁאֲלוּ.
דמִי שֶׁזִּנָּה עִם אִשָּׁה, בֵּין פְּנוּיָה בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ, וְנִתְעַבְּרָה, וְאָמַר 'זֶה הָעֻבָּר מִמֶּנִּי הוּא', וְאַפִלּוּ הִיא מוֹדָה לוֹ - אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּנוֹ לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה - הֲרֵי זֶה סָפֵק לְעִנְיַן יִבּוּם. כְּשֵׁם שֶׁזִּנְּתָה עִמּוֹ כָּךְ זִּנְּתָה עִם אַחֵר, וּמֵאַיִן יִוָּדַע הַדָּבָר שֶׁזֶּה בְּנוֹ וַדַּאי, וַהֲרֵי אֵין לוֹ חֲזָקָה, אֶלָא לְעוֹלָם סָפֵק הוּא, וּלְהַחְמִיר דָּנִין בּוֹ - וְחוֹלֶצֶת, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
הנֶאֱמָן עֵד אֶחָד לְהָעִיד לִיבָמָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, וּמִתְיַבֶּמֶת עַל פִּיו; אוֹ שֶׁמֵּת יְבָמָהּ, אוֹ שֶׁנִּתַּן לְבַעְלָהּ בֵּן לְהַתִּירָהּ לְזָר. וְאַפִלּוּ עֶבֶד, אוֹ אִשָּׁה, אוֹ גּוֹי מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ - מֵעִיד בְּמִיתַת הַיָּבָם, כְּמוֹ שֶׁמֵּעִיד לְאֵשֶׁת אִישׁ לְהַתִּירָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
ווְחָמֵשׁ הַנָּשִׁים שֶׁאֵין מְעִידוֹת זוֹ לְזוֹ שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, כָּךְ אֵין מְעִידִין לָהּ שֶׁמֵּת יְבָמָהּ. וְדִין עֵדוּת זוֹ כְּדִין אוֹתָהּ עֵדוּת, לְעִנְיַן עֵדִים שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה בְּמִיתַת הַיָּבָם, וּלְכָל דָּבָר.
זשְׁתֵּי יְבָמוֹת שֶׁבָּאוּ מִמְּדִינַת הַיָּם, זוֹ אוֹמֶרֶת 'מֵת בַּעְלִי', וְזוֹ אוֹמֶרֶת 'מֵת בַּעְלִי' - זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ, וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ; שֶׁאֵין יְבִמְתָּהּ נֶאֱמֶנֶת לְהָעִיד לָהּ שֶׁמֵּת יְבָמָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
חהָיָה לְאַחַת מֵהֶן עֵד שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ - זוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ הָעֵד עוֹמֶדֶת בְּאִסּוּרָהּ, שֶׁאֵינָהּ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ אֶלָא מִפְּנֵי יְבָמָהּ.
וְזוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵד, מֻתֶּרֶת, שֶׁהֲרֵי הָעֵד הֵעִיד שֶׁמֵּת יְבָמָהּ, וְהִיא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר 'מֵת בַּעְלִי'.
טהָיָה לְזוֹ בָּנִים, וּלְזוֹ אֵין בָּנִים - זוֹ שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה, וְזוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנים מֻתֶּרֶת. הָיָה לָהֶן יָבָם אַחַר כָּאן, הֲרֵי זֶה מְיַבֵּם לִשְׁתֵּיהֶן.
ימֵת זֶה הַיָּבָם שֶׁיִבֵּם אוֹתָן - אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לְזָר, כְּשֶׁהָיוּ בַּתְּחִלָּה. נִתְיַבְּמוּ וְנִתְגָּרְשׁוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לְזָר.
יאאַף עַל פִּי שֶׁהָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר 'מֵת בַּעְלִי', וְתִנָּשֵׂא אוֹ תִּתְיַבֵּם, אֵין הַיְּבָמָה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר 'מֵת יְבָמִי', שֶׁתִּנָּשֵׂא לְזָר; הוֹאִיל וְהוּא אִסּוּר לָאו, שֶׁמָּא יִהְיֶה קַל בְּעֵינֶיהָ.
וְכֵן אֵין הַיָּבָם נֶאֱמָן לוֹמַר 'מֵת אָחִי', שֶׁיְּיַבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ - שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ.
וְאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר 'מֵתָה אֲחוֹתִי', שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתָהּ, וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר 'מֵתָה אִשְׁתִּי', שֶׁיִּשָּׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, עַד שֶׁיָּעִידוּ שְׁנֵי עֵדִים שֶׁמֵּתָה אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ תִּכָּנֵס לְבֵיתָהּ; שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ עֵד אֶחָד אֶלָא מִשּׁוּם הַתָּרַת עֲגֻנָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יבלְפִיכָךְ הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה 'מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי' אוֹ שֶׁאָמְרָה 'מֵת יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי' - הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.
אֲבָל אִם הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ בִּלְבָד, וּבָאָה וְאָמְרָה 'נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם וּמֵת' - בֵּין שֶׁאָמְרָה 'מֵת הַיָּבָם וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי', בֵּין שֶׁאָמְרָה 'מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת הַיָּבָם שֶׁנִּתַּן לִי' - הֲרֵי זוֹ נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.
יגהָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה 'מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי' - נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה בְּחֶזְקַת הֶתֵּר לְזָר. אָמְרָה 'מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי' - אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְהִתְיַבֵּם, וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
ידהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ בִּלְבָד, וּבָאָה וְאָמְרָה 'נִתַּן לִי בֵּן בִּמְדִינַת הַיָּם, וּמֵת וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי' - נֶאֱמֶנֶת וּמִתְיַבֶּמֶת, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה בְּחֶזְקַת הֶתֵּר לִיבָמָהּ בְּעֵת שֶׁהָלְכָה.
אָמְרָה 'מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן שֶׁנִּתַּן לִי' - אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לִפְטֹר עַצְמָהּ מִן הַיִּבּוּם וּמִן הַחֲלִיצָה, וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
טובַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה פְּסוּלָה לַכְּהֻנָּה מִתְּחִלָּתָהּ, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה גְּרוּשָׁה אוֹ חֲלָלָה, אוֹ שֶׁאָמְרָה 'בִּמְעָרָה הָיִינוּ כְּשֶׁמֵּתוּ'.
אֲבָל אִם אֵין הַדָּבָר כֵּן - אֵינָהּ חוֹלֶצֶת, שֶׁמָּא תַּחֲלֹץ וְיָבוֹאוּ עֵדִים וְיָעִידוּ שֶׁהַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה וְהַבַּעַל מֵת תְּחִלָּה, וְנִמְצֵאת חֲלִיצָה זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם, וְתִנָּשֵׂא לְכוֹהֵן, וְיִרְאֶה הָרוֹאֶה אוֹתָהּ שֶׁחָלְצָה וְנִשֵּׂאת לְכוֹהֵן, וִידַמֶּה שֶׁהַחֲלוּצָה מֻתֶּרֶת לַכְּהֻנָּה, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּעֵדִים שֶׁבָּאוּ.
לְפִיכָךְ לֹא תַחְלֹץ, וְלֹא תִתְיַבֵּם, אֶלָא תִּשָּׁאֵר בְּחֶזְקַת זְקוּקָה כְּשֶׁיָּצְאָה, עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עֵדִים.
טזוְכֵן אִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ 'מֵת בַּעְלִיךְ' - הֲרֵי זוֹ לֹא תַחְלֹץ, וְלֹא תִתְיַבֵּם לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּוָּדַע אִם יָלְדָה צָרָתָהּ אוֹ לֹא יָלְדָה.
וְלָמָּה לֹא תַחְלֹץ אַחַר תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים מִמִּיתַת הַבַּעַל, וְתִהְיֶה מֻתֶּרֶת לְזָר עַל כָּל פָּנִים - שֶׁאִם יָלְדָה צָרָתָהּ, הֲרֵי נִפְטְרָה זוֹ; וְאִם לֹא יָלְדָה, הֲרֵי נֶחְלְצָה? גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִוָּדַע אַחַר הַחֲלִיצָה שֶׁיָּלְדָה צָרָתָהּ וְלַד שֶׁל קַיָּמָא, וְנִמְצֵאת זוֹ שֶׁאֵינָהּ חֲלִיצָה וְתִנָּשֵׂא לְכוֹהֵן אַחַר שֶׁנֶּחְלְצָה, וְיֹאמַר הָרוֹאֶה שֶׁלֹּא יָדַע בָּעֵדִים שֶׁבָּאוּ שֶׁהַחֲלוּצָה מֻתֶּרֶת לְכוֹהֵן, וְיָעִיד שֶׁרָאָה אוֹתָהּ נִשֵּׂאת לַכְּהֻנָּה עַל פִּי בֵּית דִּין.
לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה אֲסוּרָה לַכְּהֻנָּה מִתְּחִלָּתָהּ - הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת לְאַחַר תִּשְׁעָה, וְתִנָּשֵׂא לְזָר. אֲבָל זוֹ הַצָּרָה שֶׁהָיְתָה עִם בַּעְלָהּ כְּשֶׁמֵּת - תַּמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם כִּשְׁאָר הַיְּבָמוֹת, וְתַחְלֹץ אוֹ תִּתְיַבֵּם, וְלֹא תָחוּשׁ לְצָרָתָהּ שֶׁבַּמְּדִינָה הָאַחֶרֶת, הוֹאִיל וְלֹא הָיָה בַּעְלָהּ עִמָּהּ בַּמְּדִינָה.
יזהָאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְהָיְתָה לָהּ חָמוֹת בִּמְדִינַת הַיָּם - אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמָּא יָלְדָה חֲמוֹתָהּ, וּכְבָר נִתַּן לָהּ יָבָם בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, שֶׁלֹּא גָזְרוּ בְּדָבָר זֶה; אֶלָא נַעְמִיד אוֹתָהּ עַל חֶזְקָתָהּ, וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת.
וְהוּא הַדִּין לְאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, וְהָיָה לוֹ בֵּן בִּמְדִינָה אַחֶרֶת - הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְזָר; וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מֵת הַבֵּן, אֶלָא הַעְמֵד אוֹתָהּ עַל חֶזְקָתָהּ.
יחיָצָאת חֲמוֹתָהּ מְעֻבֶּרֶת - הֲרֵי זוֹ חוֹשֶׁשֶׁת, וְלֹא תִנָּשֵׂא לְזָר עַד שֶׁתֵּדַע מַה הָיָה סוֹף עִבּוּר חֲמוֹתָהּ, שֶׁמָּא נֹלַּד לָהּ יָבָם קֹדֶם מִיתַת הַבַּעַל.
יטהָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ 'מֵת בַּעְלָךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ', וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁחִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים - תֵּצֵא, וְהַוְלַד כָּשֵׁר.
אָמְרוּ לָהּ 'מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלָךְ', וְנִתְיַבְּמָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁחִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים - תֵּצֵא, וְהַוְלַד שֶׁנֹּלַּד לִפְנֵי הַשְּׁמוּעָה אוֹ לְאַחַר הַשְּׁמוּעָה מַמְזֵר.
