מיד מצאת חג הסוכות מתקיים גם עצמאי שנקרא "שמיני עצרת" (כיון שהוא היום השמיני מתחילת חג הסוכות) ומוכר יותר בשם "שמחת תורה".

בארץ ישראל החג נמשך יממה אחת ואילו בחוץ לארץ החג נמשך יומיים כשהיום הראשון מכונה 'שמיני עצרת' והיום השני 'שמחת תורה'.

החג מאופיין בשמחה מתפרצת ומרוממת שמהווה את השיא המרגש של חגי תשרי ופסגת השמחה ההולכת וגוברת של ימי חג הסוכות. שמחת תורה, כשמה כן היא, שמחה על התורה. שכן ביום זה אנו חוגגים את סיום קריאת על התורה כולה מתוך ספר התורה (פרשה אחת בכל שבת במהלך השנה) ואת התחלת קריאת התורה מחדש במחזור הקריאה של השנה החדשה.

לכבוד שמחת התורה נוהגים להוציא את כל ספרי התורה מארון הקודש ולרקוד איתם סביב בימת הקריאה בתורה תוך כדי שירת פיוטים וזמירות לכבוד התורה. הסיבוב של ספרי התורה סביב הבימה נקרא "הקפות". בבתי כנסת רבים נוהגים ללוות את שמחת ההקפות גם בסעודה חגיגית ומשתה "לחיים".

כאמור, בחוץ לארץ, חוגגים את שמחת התורה ביום השני של החג, ונוהגים לערוך את ה"הקפות" בלילה השני של החג וגם למחרת בבוקר – ביומו השני של החג, ובקהילות רבות (כולל חב"ד) נוהגים לערוך "הקפות" גם בלילה הראשון של החג.

בארץ ישראל נהוג לערוך את ה"הקפות" עם ספרי התורה 3 פעמים במהלך היממה של החג: בליל החג, בבוקר החג, ופעם נוספת במוצאי החג (באירוע המוכר בתור "הקפות שניות") – בתור השתתפות בשמחתם של יהודי התפוצות שבלילה זה חוגגים את שמחת התורה.

למה הקפות?

בעוד השמחה בריקודים עם ספרי התורה, שירת פיוטים ועריכת סעודה חגיגית מופיעים כבר במנהגים קדומים (כמו, לדוגמה, בסידורו של רבי שמחה מויטרי – צרפת, המאה ה-11)1, מנהג ה"הקפות" עם ספרי התורה סביב בימת הקריאה ומספרם המדויק של הסיבובים מיוחס בעיקר לרבי יצחק לוריא – האריז"ל (צפת, המאה ה-16); את ההסברים למשמעותן של ההקפות ולמספר הסיבובים שצריך לעשות העניקו לנו תלמידיו. הנה כמה מהם:

מקביל לשבע ההקפות סביב המזבח בהושענא רבה

ביום האחרון של חג הסוכות, הנקרא בשם 'הושענא רבה', אנו נוהגים כיום להקיף את בימת הקריאה 7 הקפות כשבידינו ארבעת המינים (זאת לאחר שבכל יום מימיי חג הסוכות מקיפים את הבימה פעם אחת). מנהג זה מקיים את הרעיון של טקס 'הושענא רבה' שהתקיים בבית המקדש: בכל יום מימי חג הסוכות הכוהנים היו מקיפים את המזבח פעם אחת וביום השביעי של החג מקיפים את המזבח שבע פעמים2.

לפי תורת הקבלה, שבע ההקפות בשמחת תורה, כמו גם שבע ההקפות בהושענא-רבה שעשו בבית המקדש ובהמשך לכך גם בימינו, מסמלות את שבע ה"ספירות הקדושות" שבדברי הנביאים מיוחסים למידותיו של הקדוש ברוך הוא שבהן הוא מנהיג ומקיים את העולם: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

באמצעות עריכת שבע הקפות עם ספרי התורה, אנו "קולטים" בתוכנו את הכוחות הרוחניים מהמידות הקדושות של הבורא3.

שבעת ימי בראשית

יש מסבירים4 ששבע ההקפות תוך כדי הרמה על נס של ספרי התורה מבטאות את הרעיון שמטרת כל הבריאה בשבעת ימי הבראשית היא בשביל לימוד התורה וקיום המצוות על ידי עם ישראל.

כנגד שלושת האבות

בקהילות מסוימות נהוג לערוך בליל שמחת תורה רק 3 הקפות ולא 7. זה תואם את ההסבר שההקפות מכוונות כנגד שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב. אחרים מסבירים שזה מבטא את שלושת החלקים בתורה: תורה, נביאים וכתובים5.

7 חצאֵי הקפות

בקהילות אחרות, דווקא ביום שמחת תורה נוהגים לעשות פחות הקפות מבלילה. יש נוהגים לעשות 3 הקפות, ויש נוהגים לעשות שלושה וחצי הקפות במקום שבע, כלומר 7 חצאי הקפות כשהפסוקים והפיוטים הנאמרים בכל הקפה נאמרים הפעם במהלך כל חצי סיבוב (כך נהוג גם בקהילת חב"ד).

הרבי מסביר שאנחנו מבצעים חצאי הקפות מתוך הכרה בעובדה שאנחנו רק חצי מהמשוואה; החצי השני של ההקפות "נעשה" כביכול, על ידי ריבונו של עולם בעצמו. כך, בשיא השיאים של שמחת תורה ופסגת חגי תשרי אנו מבטאים את ההתאחדות שלנו עם השכינה6.