קיצור מהדרוש ע״פ ואתחנן אל ה׳ אות א׳ יבאר כי להיות עולם הזה הוא עולם השפל ע״כ ברא אלקים את האדם שהוא נר הוי׳ נשמת אדם להאיר את העוה״ז ועמ״ש מענין נר הוי״ה בביאור ע״פ וירד הגבול. ומ״ש ע״פ גם את העולם נתן בלבם בד״ה והיה מספר בנ״י. והיינו ע״י ק״ש ותפלה שיאיר שם הוי״ה בלבו ע״י שיתפעל מקרב איש ולב עמוק וזהו ענין ברוך אתה הוי״ה כו׳: אות ב׳ יבאר פי׳ וענין הגילוי שם הוי״ה בלבו דהיינו ע״י שיבין ענין ובטובו מחדש בכל יום מע״ב. בריאה חדשה ממש מאין ליש. ולא דרך השתלשלות שהוא ענין גילוי ההעלם לבד. וע״ז מורה שם הוי׳. (ועיין מענין פי׳ טוב בזח״א פ׳ בראשית )(ד״ל ע״ב) ומ״ש ע״ז במא״א (אות טי״ת סעיף ה׳) ובפ׳ נח (ד״ס ע״ב) ובפ׳ לך (דפ״ב ע״ב) ובפ׳ תרומה (קכ״ח סע״ב) ע״פ והטוב בעיניך עשיתי אך פי׳ ובטובו ע״ש בפ׳ תרומה (קס״ח ב׳) ובמ״ש בד״ה ואכלת ושבעת וברכת גבי הזן כו׳ בטובו כו׳ ועיין בגמרא פ״ב דחגיגה (די״ב ע״א) ע״פ האור כי טוב ובזח״ב פקודי (דף ר״כ ע״ב) ובפי׳ הרמ״ז שם ועמ״ש בענין הטוב כי לא כלו רחמיך בת״א פ׳ בשלח בד״ה אשירה להוי״ה וזהו ואהבת את הוי״ה שיהיה שורה בך בבחינת גילוי. והיינו בכל  לבבך תוך שני לבבות פנימית וחיצוניות. וע״י אעדל״ת זו נמשך אתעדל״ע להיות ברכה והמשכה בגילוי ועמ״ש בד״ה הוי״ה לי בעוזרי: אות ג׳ יבאר. אך ותלמוד תורה כנגד כולם שהוא רק המשכה מאתעדל״ע מבחינה שאין אתעדל״ת יכולה להשיגה וזהו אתה החילות וגם כדי להיות אתעדל״ת צריך להיות תחלה אתעדל״ע כמ״ש ע״פ אלה מסעי בענין ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. וע״ז ביקש משה אעברה נא ואראה להמשיך בה בחינת אתה החילות: אות ד׳ יבאר שהמשכה מבחינה זו אינו נתפס בגילוי והתלבשות המחשבה כ״א הארה בעלמא כענין מ״ש ויצא כברק חצו (בזכריה סי׳ ט׳ י״ד) (וע׳ מזה בת״ז )(תקון למ״ד דע״ז ע״ב) בענין שבמתן תורה היו קולות וברקים ועיין באג״ה סס״י ט״ו דעת העליון כו׳ שהוא כנקודה וכברק המבריק על שכלו כו׳ וע׳ במא״א אות ב׳ סל״ד. וזהו ואראה את הארץ וכמש״ש וה׳ עליהם יראה. עיניך יונים. ועד״ז חכמים שהם עיני העדה תקנו ברכת המצות. ועמ״ש ע״פ צאינה וראינה כו׳ בעטרה כו׳ וכדי להמשיך בחינה זו הקדים משה ואמר ואתחנן אל הוי״ה להמשיך מבחינת חנון שהוא אוצר מתנ חנם שאין אתעדל״ת מגיע שם משם המשיך בחי׳ הוי״ה שהוא אתעדל״ע: