כז. כבר דובר פעם1, שמצד זה שנמצאים עתה בזמן של חושך כפול ומכופל, הרי ההנהגה עתה היא בב' קוים הפכיים:

מצד אחד – "שמים חושך לאור ואור לחושך"2; אבל לאידך גיסא – ההנהגה עתה היא באופן ד"בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב"3. כלומר: אם רק הולכים בדרך של הרחבה – אזי לא חסר ממון עבור שום ענין שבקדושה. ומה שלפעמים חסר – הרי זה מפני ש"סותמים" את הצינור (עי"ז שהולכים בדרך של צמצום ולא בדרך של הרחבה), ובמילא אין להממון מהיכן ליכנס...

ומכיון שעתה לא חסר דבר וההנהגה היא בהרחבה – הרי גם ענינים שפעם נחשבו ל"מותרות", אפשר לנצלם עתה בקדושה, ומכיון שאפשר לנצל ענינים אלו לקדושה – הרי מובן שצריכים לנצלם לקדושה. והיינו, שיש ב' דרכים כיצד להתנהג עם עניני מותרות: א) להימנע מהם, ב) לנצלם לקדושה. ומובן שהדרך הב' היא גם משתלמת יותר וגם קלה יותר.

כח. כלפי מה הדברים אמורים?

בעבר, ולא רק בעבר, אלא גם בשנים האחרונות – הי' הסדר, שהילדים היו לומדים ב"חדר" או בישיבה במשך כל היום, ורק פעמיים בשנה – לפני פסח ולפני ראש-השנה – הי' "בין הזמנים".

וגם זה הי' (לא מצד הילדים או מצד המלמדים, אלא) מצד נשי המלמדים ("די רבי'צנס") – שהיו צריכות לנקות את הבית לפחות ב' פעמים בשנה (ע"ד שמצינו4 בנוגע לאבני המזבח, ש"מלבנים אותן פעמים בשנה"): פעם אחת – קודם הפסח, כדי לבער את החמץ, ובמילא היו מסירים בשעת מעשה גם את ה"קורי עכביש"... ועד"ז קודם ראש-השנה, ובמילא לא הי' מקום ללמוד בו.

ומהנהגה זו – גדלו ילדים בריאים ברוחניות ובריאים בגשמיות.

אבל עתה – ובפרט ב"אמריקא" – הסדר הוא באופן אחר:

כיון שהילדים "עייפים ויגעים" מהשעות האחדות שהם לומדים – ישנו "וויק-ענד", דהיינו שנוסעים מחוץ לעיר מיום ששי בשבוע עד יום ראשון בשבוע, ויש "מהדרים" כבר מיום חמישי בשבוע... – בנוגע לתוספת שבת ויו"ט מלפני' ומלאחרי', ישנו "שיעור"5, אבל בענין זה אין שום "שיעור"!...

סדר זה – הוא במשך כל השנה. ואם לא די בכך, הנה בבוא החורף, הזמן דימי החנוכה, ולהבדיל, ה"חגאות" שלהם – הרי כיון שבמשך השנה מתייגעים הילדים ב"יגיעה קשה ביותר" ("מורא'דיק שווער")... "מוכרחים" הם בתקופה זו לנוח מספר שבועות.

וכן הוא גם בזמן הקיץ, שגם אז צריכים לנוח מספר שבועות; אלא שבקיץ הרי זה לגמרי בלי הגבלות: לא רק "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי"6, אלא "למימני חדשי"... דהיינו, שמהרביעי ביולי ("דעם פערטן דזשולאַיי") עד "לייבאָר דיי"7 – צריכים לנסוע מחוץ לעיר!...

ובמילא, גם כשחוזרים לעיר – הרי אי-אפשר להתיישב מיד ללמוד, שהרי עייפים עדיין מה"חופשה"... – ע"ד שמצינו בתענית8 שאין מתענין "באחד בשבת כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית" – ולכן בתקופה הראשונה מתנמנם הוא בשעת הלימוד וכו', שהרי זה עתה חזר מדרכו, ועדיין לא חזר למצבו הרגיל ("ער איז נאָך ניט געקומען צו זיך")...

ומ"הנהגה" כזו – רוצים לגדל "דור9 ישרים יבורך"!...

כט. והעצה לזה – יכולה להיות בשני אופנים:

עצה אחת – לבטל לגמרי את ה"קעמפּ", כך שהילדים ישבו וילמדו במשך כל הזמן. אבל, כשרצו לפעול ענין זה, קמה התנגדות מצד ראשי-הישיבות, שהרי גם הם רוצים לנוח מעט, ונוסף לזה, הרי עבור זמן זה אין משלמים לו, ובמילא יש לו פיזור הנפש, ואינו יכול להכין את השיעור... כך שנוסף לההתנגדות מצד התלמידים, ישנה התנגדות גם מצד המלמדים.

נמצאה, איפוא, עצה אחרת: מבחוץ – יהי' זה "קעמפּ", אבל מבפנים – יהי' ישיבה. והיינו, שיהי' שם כל טוב בגשמיות, עם כל הענינים שישנם ב"קעמפּס" אחרים, ויחד עם זאת, ילמדו שם כמו בישיבה, דהיינו שינצלו את המותרות גופא לקדושה.

ואדרבה, באופן זה ישנה מעלה גם על הלימודים בכל השנה – שהרי באותם שבועות אחדים פטורים התלמידים מללמוד "לימודי חול", וגם לא יהי' שם הענין ד"ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן"10 – האמהות המפנקות את הילדים שלא במקום... דבר שאיננו בריא עבור הילדים לא ברוחניות ולא בגשמיות.

ומכיון שה"קעמפּ" נמצא מחוץ לעיר, שאין שם החסרון של "ישיבת כרכים"11, והילדים אינם בביתם, וגם אינם צריכים ללמוד לימודי חול – הרי במשך שבועות אחדים יפעלו מה שפועלים במשך חדשים אחדים בישיבה שבעיר12.

ונמצא, שע"י שינצלו את ענין ה"קעמפּ" לקדושה – יהי' זה (לא רק כמו בכל השנה, אלא) באופן ד"כפלים לתושי'"13.

צריכים רק להבטיח, שהמלמדים שיהיו שם עם הילדים לא ייגררו אחרי הילדים – כפי שישנו הפתגם ברוסיא "סטאַרי קאַק מאַלי" (הזקן כמו הצעיר) – שאז, לא זו בלבד שלא ישפיעו על הילדים, אלא אדרבה – גם הם עצמם יתהלכו כשהם לבושים כמו ה"כהנים"... במכנסים "ממתנים ועד ירכים"14, וישחקו ב"כדור"!... ולכן, צריכים להבטיח שמבפנים – תהי' זו ישיבה.

ואין זה בסתירה לכל הענינים הגשמיים שצריכים להיות בה"קעמפּ". אדרבה – יהי' שם כל טוב גשמי, "חלב ישראל", אבל, חלב שמן; בשר כשר, אבל, בשר טרי, שהוא בריא יותר בגשמיות, יחד עם כל שאר המעלות בגשמיות; אלא, שענין זה גופא ינצלו לקדושה, כמ"ש15 "כל חלב להוי'", ובזה יחנכו וידריכו את הילדים בלימוד התורה ויראת שמים על-פי דרכי החסידות,

ועד שיפעלו, שכשהילדים יחזרו לביתם – יהפכו גם את בתיהם, שגם הם יהיו כדבעי.

ל. וע"פ16 מ"ש בזהר17 שישנם ג"ן סדרי אורייתא (אף שבפועל ישנם חמשים וארבע פרשיות18), ולכאו"א מישראל יש אות בתורה19 – ניתן לה"קעמפּ" השם "גן ישראל".

ויתן השי"ת שיהי' ה"קעמפּ" בהצלחה בגשמיות וברוחניות, כך, שכאשר הילדים ישובו לביתם, יוכלו מנהלי "קעמפּ גן ישראל" לומר "ראו גידולים שגדלנו", ובמילא יבקשו ההורים גם בשנה הבאה שיכניסו את ילדיהם לה"קעמפּ".

ומובן, שכל מי שיכול לסייע בכך – בודאי יסייע, ואין זה ענין של ביטול תורה, אלא אדרבה – ענין של חיזוק התורה, ו"לאפשא לה"20.

וכיון שבשנה זו מתקיים ה"קעמפּ" בפעם הראשונה, זקוק הוא לברכה יתירה – יתן השי"ת שתהי' הצלחה למעלה מדרך הטבע, ומשנה לשנה יצליח עוד יותר ועוד יותר, "עד כי יבא שילה"21 משיח,

ואז יקחו את כל ה"קעמפּ" – השדה, הבית-הכנסת, המשק, להבדיל, עם ה"אגם" ("לייק") – לארץ ישראל22 ת"ו ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו.

*

לא. בין התנאים והדרכים לקבלת התורה, איתא במדרש23 עה"פ24 "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל": "כה תאמר לבית יעקב – אלו הנשים, ותגד לבני ישראל – אלו האנשים"25.

והיינו, שאמר הקב"ה למשה רבינו, שכדי שיהי' לתורה קיום, יש להקדים תחלה את האמירה ל"בית יעקב – אלו הנשים", ואף שאמירה זו היא "בלשון רכה"26, הרי דוקא עי"ז נעשה "ותגד לבני ישראל – אלו האנשים", "דברים הקשין כגידין"27.

והטעם לזה – כיון ש"תאמר – בלשון רכה" אין פירושו שיש לומר לנשים תוכן אחר, אלא רק אופן האמירה הוא "בלשון רכה", ואילו תוכן הדברים הנאמרים – הוא אותו התוכן שאומרים לאנשים. ולכן, ע"י הקדמת האמירה "בלשון רכה", אפשר להיות לאח"ז "ותגד לבני ישראל", "דברים הקשים כגידין".

וכיון שהתורה מתחדשת באופן תמידי, כפי שאנו אומרים34 "נותן התורה", לשון הוה35, ובפרט בחג השבועות, "זמן מתן תורתנו" – הרי כן הוא גם במתן-תורה שבכל יום, שההליכה למתן-תורה צריכה להיות בסדר זה: תחלה – "כה תאמר לבית יעקב", ואח"כ – "ותגד לבני ישראל". ואז מובטחים אנו שיהי' לתורה קיום, כיון שהנהגתו של כל הבית תלוי' באשה היהודי', עקרת הבית.

וכשם שהקושי בכל ענין הוא רק בפעם הראשונה, ואילו לאחר זמן מתנהלים הדברים בקלות יותר – כן הוא גם בעניננו: מכיון שבשעת מתן-תורה נקבעה כבר הדרך ד"כה תאמר לבית יעקב" ועל ידן "ותגד לבני ישראל" – הרי עתה נעשית כבר דרך קלה.

לב. הדרך לפעול את הענין ד"כה תאמר לבית יעקב" – היא בהתאם לדברי הגמרא28 "כינוס .. לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם":

"צדיקים" – הם אלו המקיימים מצוות, דכיון שהמצוות נקראות בשם "צדקה", הרי אלו המקיימים מצוות, נקראים בשם "צדיקים"29. ונמצא, שכאשר ישנו כינוס של יהודים המקיימים מצוות – על כך אומרת הגמרא שכינוס זה הוא "הנאה להם והנאה לעולם".

וזהו הטעם ליסוד "אגודת נשי ובנות חב"ד" – כדי לפעול עי"ז את הענין ד"כה תאמר לבית יעקב", שפועל חיזוק וקיום גם בהענין ד"ותגד לבני ישראל" (כנ"ל).

– ישנם הסבורים ש"אגודת נשי ובנות חב"ד" היא דבר חדש שלא הי' מעולם. הן אמת – טוענים הם – שאין זה מפריע להם שזהו ענין חדש, שהרי "אמריקא" כולה היא דרך חדשה, ולכן מובן שמנהיגים כאן ענינים חדשים; אבל עיקר טענתם היא – מה נפעל על-ידי הקמת אגודה זו, ולשם מה זקוקים לזה?

אבל האמת היא, שראינו כבר בכמה דורות שלפנינו, שקיומם של בנ"י תלוי בנשי ישראל. אפילו בדור המדבר, שהי' "דור דעה"30 – גם אז בא גואל הדור "בשכר נשים צדקניות"31, ולאידך גיסא, כשהנהגת הנשים לא היתה כדבעי – קלקלו גם אחרים, כפי שמצינו בקרח32, ולאידך גיסא, בנוגע לאון בן-פלת מצינו212 ש"חכמת נשים בנתה ביתה"33.

ונמצא, שאין זה כלל דבר חדש, אלא כך ראינו בכל דור ודור, שכל הענינים תלויים בהנהגתן של הנשים. וכאמור לעיל, שכאשר חסר הענין ד"כה תאמר לבית יעקב" – אין קיום גם להענין ד"ותגד לבני ישראל", ולאידך גיסא, כאשר ישנו הענין ד"כה תאמר לבית יעקב" – הרי זה מוסיף חיזוק בהענין ד"ותגד לבני ישראל".

ועפ"ז מובן הצורך בקיומה של "אגודת נשי ובנות חב"ד", כיון שע"י ה"נשים צדקניות" נעשים הענינים ב"כפלים לתושי'", וע"ד מארז"ל34 "אין טפה יורדת מלמעלה שאין עולין כנגדה טפיים".

לג. אמנם, יש להבטיח שדבר זה לא יתבזבז על ענינים צדדיים, דכיון שאיתא בגמרא35 ש"נשים דברניות הן", ועד"ז עסקניות הן ושאר מעלות36 – יתכן שינוצל הדבר עבור ענינים צדדיים. ובפרט שכל הענין הוא דבר חדש (בעיני הרואים, אף שבאמת הרי זה דבר ישן, מזמן מתן-תורה, כנ"ל).

ולכן יש להבטיח שע"י "נשי ובנות חב"ד" יבואו לידי פועל ענינים של תורה באופן של חביבות לנשים, שעי"ז יהיו הענינים ב"כפלים לתושי'", כנ"ל.

ובפרט שדור זה, "דרא דמשיחא"37, הוא גלגול של דור המדבר38, ולכן, כשם שבזמן דור המדבר לא נתנו הנשים נזמיהן למעשה העגל39, ואילו למעשה המשכן נתנו40 (משא"כ האנשים – "נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין"41) – כן הוא גם עתה, שהאשה היהודי', עקרת הבית, תבנה את ביתה על-פי תורה ("חכמת נשים בנתה ביתה"), ובית זה יהי' הכנה לבית-המקדש השלישי, שהוא כבר "בנוי ומשוכלל" למעלה42, וצריכים רק להמשיכו למטה,

ועינינו תחזינה בשוב ה' שבות ציון, ו"נעשה לפניך .. כמצות רצונך"64, במהרה בימינו.

* * *

לד. (כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן "צמאה לך נפשי" ו"אבינו מלכנו", ואח"כ אמר:)

איתא43 בתורת כהנים44, שאם יש לאדם נחלה אל ימכרנה, וכל-שכן בארץ ישראל.

– באמת יש לכאו"א מישראל נחלה בארץ-ישראל מזמן אברהם אבינו ואילך. וכמדובר פעם45 בענין ה"ארבע מאות שקל כסף"46 שנתן אברהם אבינו לעפרון, דאיתא בספר "פענח רזא"47, שלפי חשבון "זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף"48, יש לכל אחד מששים ריבוא בנ"י אמה על אמה בארץ ישראל.

וזהו ג"כ הטעם שכאו"א מישראל יכול לכתוב פרוזבול, כיון שיש לו אמה על אמה בארץ ישראל49. –

אבל כאן המדובר הוא אודות מי שיש לו נחלה פרטית בארץ ישראל, שצריך להשתדל להחזיק בה בכל כחותיו. וכיון שהתורה פוסקת כן, הרי זו ראי' שאפשר לפעול זאת, וכשהולכים בתוקף מתבטלים כל ההעלמות והסתרים.

וההעלמות והסתרים שכבר ישנם – הרי איתא בכתבי האריז"ל50 על הפסוק51 "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה", שבזה שיתן לחי למכהו, יוצא ידי חובתו בחרפה זו לבדה, ו"יחסוך" את הענינים הבלתי-רצויים ד"מכהו".

ואם כן הוא בכל הענינים – מכל-שכן כשמדובר אודות "ארץ אשר .. עיני הוי' אלקיך בה"52, שמספיקה החרפה, וכשילכו בתוקף, יוסיפו להחזיק בנחלה שיש להם בארץ-ישראל.

ואף שכבר דובר בזה כמה פעמים53, שמצד זה שארץ-ישראל היא "פלטין של מלך"54, יש לחשוב אם יש לו "ויזה" מהקב"ה להכנס לשם, כיון שהישיבה בארץ-ישראל היא אחריות גדולה,

וגם בפשטות הרי ישנם בארץ-ישראל כמה חיובים שאינם בחו"ל, ולכן איתא בתשב"ץ55 שאם אינו בטוח בעצמו שיוכל להישמר במצוות אלו, אל ייסע לארץ-ישראל56

הרי כל זה הוא בנוגע לענינים חדשים, אבל כאשר מדובר בענינים שקיימים כבר, ובאופן שאינם מנגדים לתורה ומצוות – הרי בודאי שיש לחזקם בכל מיני השתדלות שע"פ תורה.

לה. כ"ק מו"ח אדמו"ר יסד בארץ ישראל כפר חסידי חב"ד. והרי "דברי צדיקים קיימים לעד"57, ומכ"ש מעשה צדיקים. ומאז יש להם לחסידי חב"ד כפר נחלה באה"ק ת"ו.

לא צריכים להתפעל משום נסיונות, גדולים או קטנים, ובפרט מהנסיון היותר אחרון58.

ישנם כאלה שרוצים לבאר זאת בענין של "בקרובי אקדש"59, אבל באמת אין זה ביאור60, וכפי שכתוב שם גופא "וידום אהרן"239. ההבנה ד"בקרובי אקדש" – גם זה אין יודעים, ולהסביר ענין אחד הבלתי-מובן ע"י עוד ענין הבלתי-מובן61 – הרי זה "תנחומין של הבל"62. "וידום אהרן"63.

בודאי שאסור להרהר אחרי מדותיו של הקב"ה64, אבל אין פירוש הדבר שהענין עצמו מובן בשכל. לעת-עתה לא מצאתי ביאור על זה, אבל ודאי הדבר, שמזה יהי' – "כפלים לתושי'".

ועד – שיבינו גם בשכל האנושי, ש"אודך הוי' כי אנפת בי"65, שה"אודך" יהי' על ה"אנפת" גופא, משום שיראו גם בעיני בשר שזהו טוב הנראה והנגלה.

לו. בהנוגע לפועל66:

מאחר שצריך להיות "כפלים לתושי'", הנה גם אלה הנמצאים כאן בחו"ל ישתתפו בהחזקת הכפר-חב"ד. ואלה שעד עתה גם-כן השתתפו – יגבירו השתתפותם מעתה ביתר שאת.

והשתתפות זו צריכה להיות לא רק בממונו, אלא גם בגופו ובנשמתו. ועל דרך שאמר פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר67 בנוגע לבנ"י הנמצאים ברוסיא, שעל-ידי החזקת התורה של היהודים הנמצאים במדינות החופש, על-ידי זה יהי' חיזוק גם ליהודים הנמצאים ברוסיא.

ובמילא צריכים להשתתף גם בגופו ובנשמתו, שיוסיפו כאן בלימוד התורה, ובפרט בלימוד פנימיות התורה, ובקיום המצוות בהידור, שזה יהי' סיוע גם להם.

כי הרי "כל ישראל אחים ממש" הם, כמבואר בתניא68, "ואב אחד לכולנה", ועאכו"כ שמאוחדים כולנו יחד ע"י הלימוד וההנהגה של תורת והנהגת משה שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר.

צריכים לבאר כל ענין בפרטיות:

כל אחד צריך להשתתף בהחזקת הכפר בממונו, בגופו ובנשמתו.

בנשמתו – שכל אחד יוסיף בלימוד תורת החסידות והנהגה בדרכי החסידות, שזה יתן נתינת כח גם להם. והעיקר הוא שיהי' קירוב הלבבות, "כאיש69 אחד חברים"70.

בגופו – לפעול על עוד אחד שגם הוא כהנ"ל ישתתף בהחזקת הכפר, ובכדי לפעול על הזולת הרי זה – בגופו.

בממונו – כפשוטו, לחזק את כל המוסדות הקיימים מכבר, וגם לבניית מוסדות חדשים כפי דרישת השעה, עד שכפר חב"ד יהי' המקום בארץ ישראל שממנו יומשכו המעינות של הבעל-שם-טוב ושאר הרביים עד כ"ק מו"ח אדמו"ר – חוצה.

וע"י השתתפות החדורה באהבת ישראל, יהי' "כפלים לתושי'",

תמורת זה שגויים יכו יהודים, הנה במקום זה, יתגלה בארץ ישראל גם בגשמיות שהיא "ארץ אשר אבני' ברזל"71, עם כל המעלות שנימנו על ארץ ישראל, עד שיהי' "וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"72, שיראו במוחש בעיני בשר כח הפועל בנפעל, וימשיכו את בית המקדש השלישי – שהוא כבר בנוי ועומד למעלה222 – למטה, במהרה בימינו ממש.

[ניגנו הניגון "והריקותי לכם ברכה עד בלי די"].

לז. אחד מאופני ההשתתפות הוא, שיסעו עשרה או אחד-עשר73 באי-כח לארץ ישראל, בעיקר יהיו בכפר-חב"ד ובישיבת תומכי-תמימים בלוד, הקשורה עם הכפר, וגם לבקר על המקומות הקדושים, ואח"כ בבואם אי"ה חזרה74, יביאו עמהם את "אוירא דארץ ישראל"75 בחוץ- לארץ76, ולהמשיך זאת למטה מעשרה טפחים, וכן גם שם יביא הדבר תוספת הן בישיבה והן בכל הסביבה.

לח. [כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגון הבינוני, ניגון מכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ומכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע, ואח"כ אמר:]

רבנו הזקן אמר77 שהתוועדות חסידית יכולה לפעול מה שאין מלאך מיכאל יכול לפעול, ובפרט – כשישנם כאן כמה וכמה עשיריות מאנ"ש.

יתן השי"ת שיקויים שם "צוה הוי' את הברכה"78 ואת השלום,

שיהי' "והוא יכלכלך"79, שיתן השי"ת את הכלי המחזיק ברכה זה השלום80, ואח"כ יהי' "צוה הוי' את הברכה" בכלי זה, ואז יהי' כפי שמרגלא בפומי ומבואר מקדושי עליון81, שאחרי שריפה מתעשרים, לפי שלאחרי מדת הגבורה, באה מדת הרחמים, שמדת הרחמים היא82 בקו האמצעי, מבריח מן הקצה אל הקצה.

יתן השי"ת שזה יומשך מעומק תחת לעומק רום, ושיתגלה הכל בטוב הנראה והנגלה בגשמיות וברוחניות.

לט. כיון שהתוועדות חסידית קשורה במאמר חסידות – אומר עתה מאמר, שזהו (היינו אמירת ב' מאמרים בהתוועדות אחת) שלא כפי הסדר הרגיל, ויהי' זה ההשתתפות לכפר חב"ד מצדי.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע, ואח"כ אמר את המאמר ד"ה איהו וחיוהי חד – המשך למאמר הקודם].

* * *

מ. (כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר האמצעי, ואח"כ אמר:)

עומדים אנו עתה כבר סמוך לסיום ההתוועדות יותר מאשר לתחלתה... ולכן יש לעשות "קיצור" מכל האמור. וקיצור הענין הוא:

בנוגע לעצמו – שצריך שיהי' לכאו"א שיעור עיוני, הן בנגלה והן בחסידות; בנוגע להזולת – שצריך לעסוק בהפצת המעיינות; וענין נוסף – שאין מקום לכנותו "בנוגע להזולת", כיון שהוא בנוגע ל"אחים ממש" – שצריך להשתתף בחיזוק כפר-חב"ד, בממונו, בגופו ובנשמתו.

ובבואנו עתה מחג השבועות, שבו הוא הענין דמתן-תורה שבכל שנה, שהי' "באימה וביראה וברתת ובזיע"112 – צריכים להמשיך הענין ד"אימה ויראה כו'" על כל השנה, שיהי' "ונפשי כעפר לכל תהי'", שזהו הקדמה ל"פתח לבי בתורתך"83.

יש להעמיד "משכילים" ו"עובדים", וכן "לומדים", הן בנגלה והן בחסידות, שידעו את כל הענינים ויחדשו בהם, כיון שישנם כחות על זה,

ובנוגע לההעלמות והסתרים – הרי מבלי הבט על האמור ב"פּייפּערס", האמת היא, שמתבטלים כל ההעלמות והסתרים גם בגשמיות,

וכשינצלו את הכחות – יגדלו להיות לומדים, הן בנגלה והן בחסידות.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן "והיא שעמדה", "אני מאמין", ניגון אדמו"ר הזקן בן ד' הבבות (בבא הרביעית – פ"א), "כאָטש מי כודי".

לאחרי ברכת המזון, תפלת ערבית והבדלה, חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א לכאו"א מהנאספים מ"כוס של ברכה"].