הסיפור הבא סופר על ידי רבי שלמה הלברשטאם זצ"ל, האדמו"ר מבובוב:

אחד מחסידיו של רבי מרדכי מצ'רנוביל נכנס לרבו כדי לבקש ממנו ברכה. רבי מרדכי ביקש ממנו לספר כיצד נראה סדר יום שגרתי שלו. החסיד סיפר כי הוא מתחיל את היום ברכישת פירות וירקות לחנותו מבעל האחוזה המקומי, לאחר-מכן הוא ניגש לבית הכנסת להתפלל ולבסוף הוא שב אל החנות כדי למכור את הסחורה.

"מדוע אתה רוכש את הסחורה לפני התפילה?" תהה הרבי מצ'רנוביל.

"כל הסיטונאים באים לרכוש פירות וירקות מוקדם בבוקר. אם אחכה עד לאחר התפילה, יהיה עליי לרכוש סחורה באיכות גרועה – וגרוע מכך, אולי לא תישאר עבורי אף סחורה!" הסביר החסיד.

כששמע זאת רבו, סיפר לו את הסיפור הבא:

פעם היה יהודי שלפרנסתו הוא היה מלמד ילדים יהודיים בערים רחוקות. הוא היה נוסע מביתו לתקופות ארוכות ושב הביתה רק פעם בשנה או שנתיים. ההורים העשירים היו משלמים לו במטבעות זהב, בני המעמד הבינוני במטבעות כסף, והעניים שילמו לו במטבעות נחושת או בדיל.

כדי לשמור על מטבעותיו, קבע לו המלמד שקיקים בחגורתו: לכל סוג מטבע הוא הקצה שקיק נפרד.

לאחר שחלפה לה שנה ארוכה בה הוא לימד תורה והשתכר סכום הגון, הוא שם את פעמיו כדי לשוב הביתה. כשהתקרבה השבת הוא החל לדאוג: היכן יניח את כספו עליו יגע ועמל זמן ארוך כל-כך? מחוסר ברירה הוא רץ לפונדק המקומי שהיה בבעלות יהודית והפקיד אצלו את הכסף.

במשך השבת כולה הוא לא נתן מנוחה לעיניו. כיצד הוא מיהר להפקיד את הכסף בידי אדם שאיננו מכיר, מבלי שקיבל אפילו קבלה או אישור להפקדה זו? בדמיונו הוא ראה את הפונדקאי מכחיש כי הוא קיבל ממנו סכום כסף כלשהו, והוא שב הביתה לקול זעקות השבר של אשתו וילדיו...

עם צאת השבת הוא מיהר אל הפונדקאי. "תן לי את הכסף שהפקדתי!" הוא קרא לעברו.

בעל הפונדק הביט בו בתמיהה. "כמובן" הוא אמר ומיהר להביא את צרורות הכסף.

המלמד מיהר לפתוח את הצרור היקר ביותר, הצרור בו היו מטבעות הזהב. הוא ספר את המטבעות פעם אחת ושניה; אכן, אף מטבע אחד לא היה חסר.

לאחר-מכן הוא הוציא את מטבעות הכסף מן השקיק וספר גם אותן, ולבסוף את מטבעות הבדיל והנחושת. רק כשסיים לספור את כולן, הוא הרשה לעצמו לפלוט אנחת רווחה ולהודות לפונדקאי.

"אינני מבין" אמר לו בעל הפונדק כשמבט משונה בעיניו. "לאחר שסיימת לספור את מטבעות הזהב והכסף וראית כי לא גנבתי ולו מטבע אחד, האם לא הבנת שאני אדם הגון? מדוע היה עליך לספור גם את מטבעות הנחושת? מה עלה על דעתך?"

סיים רבי מרדכי מצ'רנוביל את הסיפור ופנה לחסידו. "גם אני רוצה לשאול אותך את שאלתו של הפונדקאי. בכל בוקר אלוקים משיב לך את נשמתך, את גופך, את כל חייך – את הדברים היקרים לך ביותר. ומדוע אתה חושד בו שהוא לא יעניק לך את פרנסתך – את מטבעות הבדיל והנחושת? עליך להאמין בבורא העולם שהוא ייתן לך גם את פרנסתך הגשמית. אל לך למהר ולעסוק בסחורה לפני התפילה."