שאלה:
יש לי שני בנים תוססים בגילאי שבע ותשע. מאוד קשה לי לחנך אותם ולהשליט משמעת. אני יכולה לצעוק, לבקש ולהתחנן אך הם צוחקים לי בפנים... דמותי כאימא הולכת ונעשית מגוחכת והבית הפוך ומבולגן. הם לוקחים דברים בלי רשות, מפרקים מכשירי חשמל, הורסים את הגינה ובקיצור עושים כל מה שבא להם. אני אובדת עצות!
תשובה:
על גלי האוקיינוס שטה לה ספינה השמש זרחה, השמיים היו בהירים ללא ענן, אך אף אחד מן נוסעים לא טייל לאורך הסיפון כדי ליהנות מן היום היפה. הסיבה: לספינה לא היה מעקה סביב הסיפון. אף אחד לא העז להסתכן בנפילה למעמקי האוקיינוס.
ברצוני להעלות כמה נקודות שיעזרו לך להשליט משמעת אצל ילדייך ולהפוך את ביתך למקום שלו ופרודוקטיבי יותר.
בגידול ילדים, הצבת גבולות מעניקה ביטחון.
כשילד יודע שיש גבולות מסוימים שאותם אסור לו לחצות, הוא מרגיש בטוח לתור את העולם ולחקור אותו. עם זאת, כמו שאומרים, חינוך ילדים דומה להחזקת סבון רטוב. אם מחזיקים אותו חזק מדי או חלש מדי, הסבון – או הילד – יחליק בין כפות הידיים. כהורים, חיוני שנמצא את האיזון בין נוקשות-יתר לבין סובלנות-יתר.
מהותה של משמעת היא לאמן ילד ללמוד לשלוט בעצמו ולהכיר בגבולות.
חינוך ילד הוא דבר הניתן לביצוע באמצעות הנחייה ולא באמצעות הרס. אנו לא עוסקים כאן בענישת הילד. ענישה דומה לפצע: היא זורעת כעס בלב הילד ונוטעת בו טינה ומחשבות נקמה העשויות להעלות בתוכו מוגלה במשך שנים. משמעת פירושה מציאת אלטרנטיבות לענישה. במקום להעניש – להאשים, לבייש, לנזוף, לתת הרצאות, לאיים ולהכות – חינוך והשלטת משמעת משמעותם להביא את הילד להבנה שיש תוצאות למעשיו. ענישה לא בהכרח מונעת את ההתנהגות הקלוקלת מלחזור על עצמה, אלא היא ממריצה את הילד לשכלל את הטקטיקות שלו, כך שבפעם הבאה יצליח להימלט מעינך הפקוחה.
צרכים ורגשות הם הכוח המניע שמאחורי התנהגותו של ילד.
מעשיהם של הילדים הן השפה שבה הם משתמשים כדי להעביר את הצרכים הללו. אם נפנה לצרכים ולרגשות הללו המצויים בבסיס מעשיהם, נסלק את הסיבה בשלה הם מתנהגים בדרכים שליליות. תקשורת פתוחה וישירה היא תמיד הגישה הטובה ביותר. למעשה, אם נישאר רגועים ושלווים ולא ניכנס למעורבות רגשית, בעיות משמעת יכולות להפוך להזדמנויות בהן נוכל ללמד את הילדים ערכים, לחזק את ההבנה שלהם ביחס לשאלות חשובות בחיים ולחזק את ההערכה העצמית שלהם.
עודדו שיתוף פעולה
מצאו דרכים למלא את ילדיכם באור החם של אהבתכם ושל חיבתכם כלפיהם. עשר דקות של הפגנת אהבה יחסכו לכם שעתיים של ניסיונות להשליט משמעת. ילד המודע לגדולתו הוא ילד שיחפש דרכי פעולה גדולות וטובות.
לא ניתן לכפות בכוח ערכים כמו שליטה עצמית, אחריות, כבוד וכנות.
אפשר רק לספוג אותם דרך צפייה במעשיהם ובדרכי-פעולתם של אנשים שאותם אנו אוהבים ומעריצים. ילדים לומדים מהר כיצד להפסיק להקשיב להרצאות ארוכות ומעיקות. ביקורת מופרזת הופכת מהר מאוד לביקורת עצמית הקורעת לגזרים את כבודו העצמי של הילד ודוחפת אותו לוותר על ניסיונותיו להשתפר. מתוך ייאוש הוא מתחיל לפעול בהתאם לדימוי העצמי שכעת קיבל ביחס לעצמו.
סמכות דורשת לקצר במלים.
די בנזיפה קצרה בת דקה אחת. תייגי את המעשה הלא נאות ולא את האדם שעשה אותו (אמרי "זה שקר" ולא "אתה שקרן"). היי טכנית, התמקדי בפיתרון ולא ברגשותייך ("בוא ננקה את החלון" – נגד "אני כל כך כועסת שלכלכת את החלון"). גישה זו נמנעת ממציאת פגמים, מיצירת רגשי אשמה ומשימוש בענישה.
ילדים כמהים למשמעת.
להתחנן בפני ילד להתנהג יפה, להפציר בו שיעניק את הסכמתו על כל צעד שלך, לחיות בפחד שמא הילד לא יהיה מאושר – כל אלה נוגסים במעקה של סירות-חייהם הקטנות. הילד אף פעם לא אומר לך זאת, אך הוא זקוק שתהיי ברורה, חזקה ואיתנה. הוא זקוק שתהיי מחנכת המשליטה משמעת, אך הוא גם זקוק לכך שתהיי מחנכת המשליטה משמעת בדרך אוהבת.
כתוב תגובה