התפתחות וצמיחה אישית

כל יום, כשאני עוברת ליד הדגים שלנו, אני מוצאת עצמי מתבוננת מוקסמת בשחייתם החיננית

את מוכרחה. אל תהססי. אך למשך שבריר שנייה, אני חשה כמעט משותקת. כל כך הרבה מכוניות מגיעות... כל כך קרוב למכונית שלי

אף שמיומנויותיי הקולינאריות חסרות משהו, התעקש בני זה זמן רב שהצ'ולנט שלי הוא "די טוב"

רשימת הדברים שאנשים היו עושים באופן שונה היא ארוכה וגדושה, החל בהחלפת האדם שאיתו התחתנו (אאוץ'!), דרך בחירת קריירה שונה (אני תמיד רציתי להיות אסטרונאוטית)

אמנם אינני אוהד עכברים, אך אני לא מגיב בהתקף פאניקה אם אני נתקל בראיות לכך שעכבר מתגורר בסביבה. אצל אשתי זה סיפור אחר לגמרי

בפייסבוק לא נתנו לי להגיד עם מי יש לי מערכת יחסים, כי לאלוקים אין חשבון בפייסבוק (פלא פלאים!)

המחשבה על אינספור שעות בערב בלי לבדוק את הדואר האלקטרוני שלי, בלי להציץ בחשבון הפייסבוק שלי או לקרוא את החדשות, היא מחשבה לא מרגיעה במיוחד

נדיר שאני מוצאת את עצמי ממש לא יודעת מה לומר. מאז שאני זוכרת את עצמי, בכל תעודה שהבאתי הביתה היה רשום "דברנית" בטור הצדדי. אפילו אבי כינה אותי מדי פעם "הפטפטנית"

אני בטוח שיכולתי לקחת (עוד) קורס בניהול זמן ולארגן טוב יותר את מה שאני עושה, אבל הדבר לא יוריד את הריצות הבלתי פוסקות

חברת שיווק אוסטרלית בשם יו-סושיאל מציעה לכם הזדמנות לקנות חברים בפייסבוק. תמורת 177.30$ תוכלו לקבל 1,000 חברים חדשים

מדוע שלא תנסי לכתוב קטעים קצרים יותר לבלוג שלך? פשוט כתבי כל מחשבה שעברה לך בראש היום. תוכלי לעשות זאת, נניח, שתיים או שלוש פעמים בשבוע

כאשר טכנאי מעבדה בודק דגימת דם, הוא מסתכל במיקרוסקופ ומחפש עקבות של תאים או יסודות חשודים

אני מודה ומתוודה: אני לא אוהבת שאחרים מגיעים להישגים טובים משלי. אני חשה אי נוחות בנוכחותם של אלה שמוכשרים יותר

זכור שבקשת עצה אינה סימן לחולשה מצדך, אלא להפך, היא ראיה שאתה פיקח מספיק כדי להבין שאתה לא מושלם

ולנו פגשנו את הטיפוסים האלה, שבלי נקיפות מצפון או רגשות אשם דורסים כל מי שעומד בדרכם, הכול כדי לטפס על הקריירה המהוללת שלהם

אני מעריץ את האחות שלפני מתן זריקה אומרת למטופל, "אני מצטערת, זה יכאב קצת". אף שפעולתה נעשית לטובתו של המטופל

בספרו של מנכ"ל סטארבקס הווארד שולץ, "שפוך את לבך פנימה", הוא כותב כי "הדרך הטובה ביותר לבנות מותג הוא ללכת מאדם לאדם, אחד אחד – ולהתחיל באנשי הצוות שלך

אני שואלת את עצמי, "למה? את עדיין מעכלת מרק פטריות, אורז עם עוף ושעועית ירוקה, ופיסה נכבדה של פשטידת קישואים מארוחת הערב. למה את צריכה את חתיכת השוקולד הזאת עכשיו?"

לאחרונה הקדשתי כמה וכמה שעות למשחק סולמות וחבלים. ילדיי אוהבים אותו מאוד ואני יודעת היטב מדוע

ההערכה העצמית השלילית שלנו וביקורת שאנו מותחים על אחרים יכולות להיות הרסניות באותה מידה, לקלקל את מערכות היחסים שלנו ולחסום את יכולתנו לחוות אהבה, שמחה ואמונה

אני כותב קבוע לאתר. אז מה אני אמור לעשות כשהעורך שלח לי דוא"ל "מדוע לא כתבת כלום לאחרונה לאתר?"

אתה מרגיש שזה מגיע. הדחף נמצא שם ואתה פשוט לא מסוגל לעצור אותו. או אולי כן?

ההערכה העצמית – כך גורסת התיאוריה – תתן לנו את הבטחון העצמי הדרוש כדי לבצע החלטות עצמאיות המבוססות על מצפוננו ועל הבנתנו ביחס למה שנכון ומה שלא-נכון, לטוב ולרע. אז למה זה לא קורה?

"כמה נחמד", חשבתי לעצמי, "זוג נחמד הלוקחים את שלושת ילדיהם לבלות יחדו בערב נהדר". אבל אז הבחנתי במשהו מטריד מאוד. האב נזף בילד הקטן – שנראה כבן 9-10 – והעניק לו סטירת לחי מצלצלת

יתכן שאי אפשר לעשות שני דברים הפוכים באותו זמן, אך מיליארדי אנשים, כולל אנכי, עושים בדיוק את זה

בשבועות האחרונים, בדרך לבית ספרה של בתי, עברנו על פני פרסומת מהבהבת למכונית ספורט. מעל המכונית היו רשומות רק שתי מלים: התשוקה מנצחת

בחינה טכנית, כשאחיך מדבר אליך בצורה פוגעת, מה שיוצא מפיו אינו אלא זרם אוויר חם, שבמקרה עושה כל מיני צלילים, ובצלילים האלה אין סיכות חדות או חיצים מורעלים

לעתים משליכים החיים לעברנו גם הפתעות מסוג אחר. נהג הפונה פניית-פתאום לנתיב שלך, חשבון בסכום עצום עבור תיקונים או שירותים כלשהם, או הערה ביקורתית בלתי צפויה מן האישה או הבעל

לאן שלא הולכים אי אפשר לברוח מזה, המונדיאל כבר כאן. וזה ממש לא משנה אם אתה אוהד כדורגל או לא, המונדיאל רודף אחריך לכל מקום

מישהו מכם מכיר אולי את אותו 'גיבור אלמוני' שהמציא את החופש הגדול? תרשו לי לנחש שלא. לא רק שאף אחד לא מכיר אותו גם קשה מאוד לעלות על עקבותיו, אפילו בויקיפדיה לא מצאתי

אחד הדברים האירוניים בחיים הוא שבדיוק ברגעים שאתה זקוק לאנשים אחרים, הם בוחרים להתעלם ממך

פעם, כשאדם היה נפטר לבית עולמו, היית צריך לקרוא עיתון או חוברת זיכרון כדי לדעת מי היה האיש ומה היו מעשיו. כיום הכול השתנה דרמטית, בזכות הפייסבוק

לכולנו יש מעלות ומורדות במצב הרוח, תמיד קיים גורם למצבי הרוח הגרועים שלנו

אחת הטראומות הקשות ביותר שיכול ילד לחוות היא דחייה על-ידי אמו. יש קוראים שימחו בתוקף כי תופעה כזו לא קיימת. אך האמת היא שהיא כן קיימת

אמר רבי שלום דובער שניאורסאהן, האדמו"ר הרש"ב: שני סוגי שוטים יש

אני מוצא את עצמי מהרהר לא פעם אודות ההגדרה השכיחה "טמפרטורות גבוהות מהרגיל בעונה"

אני רוצה שתדעו שלפני שאנחנו שמנים אנחנו בני אדם. יש לנו רגשות, אנחנו שמחים ועצובים. אוהבים ולא אוהבים, אנחנו מרגישים

"לא, מה פתאום מפחדים" ענו. "רק גולני אחותי, רק גולני." ענו בגאווה. חייכתי. הם קוראים לי אחותי, אני יכולה להיות אימא שלהם. "גם יוסף היה בחי"ר, נדמה לי צנחנים" אמרתי להם. "מי זה יוסף?" הסתכלו עלי

כיון שאינני מעוניין להסתכן ולחטוא חלילה ב"ריגול תעשייתי", לא אפרט באוזניכם את אין ספור השלבים והתהליכים העדינים והמורכבים

תמיד ידעתי כי מסוכן ללכת על הכביש. היום אני יודע שישנם גם מדרכות שדי מסוכן לצעוד בהן

התרבות המודרנית מאמינה כי "האהבה תנצח", ומבקשת מאיתנו: "תעשה מה שהלב שלך אומר." אבל האם כך נשיג אושר בחיים? הבה נבדוק את הדברים במבחן המציאות

התורה מצווה אותנו: "ואהבת לרעך כמוך." אנו אמורים לאהוב כל אדם. אבל בינינו, כיצד ניתן לאהוב נודניק? או אדם בעל דיעות פוליטיות קיצוניות – ומנוגדות לאלו שלנו? האם זו מצווה פרקטית המיועדת לנו או שמא למלאכי שמיים?

הייתה לי חצי שנייה שבה פניתי לטלפון כדי לצלצל למישהו לספר את החדשות. אבל למי? אימא שלי נפטרה לפני אחת-עשרה שנים. היא לא נמצאת שם ולא אוכל להתקשר אליה

פעם חשבתי שזו מילה "רעה". השתפנות אמיתית. כניעה לגורל? לעולם לא! אנו צריכים לעצב ולשנות את נסיבותינו, להתאמץ ללא הרף כדי להתגבר על האתגרים הניצבים בפנינו!

לראשונה בחיי, בדרכי לאזכרה של אחד מחברי הקהילה, הייתי מעורב בתאונת דרכים. אם תבקשו לדעת את חומרתה, אוכל רק לומר שהרכב בו הייתי לבדי (למזלי) זכה לתואר המכובד הנקרא בעברית צחה "טוטאל לוס"

אנו יכולים לבחור את הורינו, את עבודתנו, את המקום שבו אנו חיים – כך אומרת החוכמה הנפוצה – אך איננו יכולים לבחור את הורינו. אינני מסכים עם קביעה זו

"אתה עצוב היום?" "איך את מרגישה?" אל תשאלו אותם - או את עצמכם! - כל הזמן את השאלות האלה

העלייה התלולה במדד המחירים משפיעה על חיינו. לי למשל היא גורמת לשמוע לעיתים קרובות הרבה יותר את שאלת הנצח "מזומן או אשראי?", זאת עקב ביקורים תכופים הרבה יותר בתחנת הדלק

הזדעזעתי. "איך את יכולה לצחוק?" חשבתי. "בעלך נפטר לפני פחות משנה!" ואז עלתה בדעתי מחשבה מפחידה: "האם כולנו מיותרים ואפשר בקלות למצוא לנו מחליף?"