אך צריך להקדים, מה ששמעתי ממורי עליו השלום -

הרב המגיד ממזריטש, על פסוק: "ואנכי עפר ואפר", שאמר אברהם אבינו עליו השלום על הארת נשמתו המאירה בגופו מאור חסד עליון, -

שמהאור של מדת החסד ד"אצילות" האירה הנשמה בגופו של אברהם אבינו, והיא מדתו -

של אברהם אבינו, מדת "אהבה רבה", (נסח אחר: שבה היה) שהיה אוהב את הקדוש-ברוך-הוא -

ה"אהבה רבה" של אברהם אבינו להקדוש ברוך הוא, באה מהאור של החסד העליון ד"אצילות", אהבה גדולה ועליונה כל כך, עד שנעשה "מרכבה" להקדוש-ברוך-הוא. -

כלומר, אברהם אבינו היה בטל לגמרי להקדוש ברוך הוא עד לאופן הביטול של "מרכבה", שהוא למעלה מביטול העבד לאדונו, שכן, העבד למרות שהוא בטל לאדון, יש לו בכל זאת רצון עצמי, אלא שהוא מבטל את רצונו בפני רצון האדון, ואילו "מרכבה" בטלה לגבי הרוכב באופן שאין למרכבה שום רצון עצמי, ובאופן כזה היה ביטולו של אברהם אבינו להקדוש ברוך הוא. וסלקא דעתך אמינא, -

והיו יכולים לסבור, שבחינת חסד ואהבה שלמעלה בספירות העליונות היא מעין וסוג מהות מדת "אהבה רבה" של אברהם אבינו עליו השלום, רק שהיא -

החסד והאהבה שלמעלה, הן גדולה -

בכמות, ונפלאה -

באיכות, ממנה -

ממדתו של אברהם אבינו, למעלה מעלה עד אין קץ ותכלית, -

אמנם גדולה ונפלאה ממנה - אך על כל פנים איזה דמיון יש ביניהם, כנודע ממדות העליונות שאין להם. [נסח אחר: קץ] סוף ותכלית מצד עצמן, -

כשההשפעה מהמדות העליונות יורדת למטה, היא באה בקץ וסוף ותכלית, כלומר בענין של גבול, שלכן מתהווים ממנה עולמות ונבראים בעלי גבול, אך, מצד עצמן, כפי שהמדות העליונות הן בעצם, הן בלי גבול ואין בהן קץ וסוף ותכלית, כי אור-אין-סוף ברוך-הוא מאיר ומלבש בתוכם -

בתוך המדות העליונות, ממש, ו"איהו וגרמוהי חד", -

הוא, "אור אין סוף" ומדותיו, הכלים של הספירות, הם דבר אחד, במילא הרי גם המדות העליונות הן בבחינה של "אין סוף", מה שאין כן בנשמת האדם המלובשת בחומר, -

בגוף שהוא חומרי, שיש למידותיה קץ וגבול, -

הרי מובן במילא, שמדת החסד שלמעלה גדולה ועליונה בעליונות בלתי מוגבלת ממדת החסד ואהבה של אברהם אבינו כפי שנשמתו מלובשת בגוף, אבל מכל מקום סלקא דעתך אמינא -

היו יכולים לחשוב, שמדותיה -

של נשמת אברהם אבינו, הן מעין וסוג מדות העליונות. -

קודם שלל רבנו הזקן מלמעלה למטה, שמדת החסד שלמעלה איננה מעין ומסוג החסד והאהבה של אברהם אבינו. וכעת הוא שולל גם מלמטה למעלה, שמדת החסד של אברהם אבינו איננה מעין ומסוג מדת החסד שלמעלה - וזאת, כדי לשלול ענין זה מכל הצדדים. ולזה אמר: -

ולכן אמר אברהם אבינו: "ואנכי עפר ואפר", דכמו שהאפר הוא מהותו ועצמותו של העץ הנשרף, ש -

העץ לפני שנשרף, היה מורכב מד' יסודות: אש רוח מים עפר, -

כל דבר הרי מורכב מארבעה יסודות אלה, וג' יסודות: אש מים רוח - חלפו והלכו להם וכלו בעשן המתהוה מהרכבתן כנודע, -

העשן יש בו משלשה יסודות אלה, אש, רוח, מים, שהיו בהרכבתו של העץ, ויסוד הד' שהיה בעץ, שהוא העפר שבו -

הוא אינו עולה עם העשן, אלא היורד למטה ואין האש שולטת בו, הוא הנשאר קים, והוא האפר. -

מה שנשאר מיסוד העפר שבעץ. הרי, שהאפר הוא מהות העץ, שלפני זה היה עץ וכעת הוא אפר, כך, יאמר רבנו הזקן להלן, שגם קודם כשהעץ היה עץ, היה עיקר מהות העץ - העפר, שכעת הוא אפר. והנה, כל מהות העץ וממשו -

שהעץ יש לו "ממש" ויכולים למששו, שזה הרי לא מהאש, או הרוח או המים שבו, וחמרו וצורתו בארך ורחב ועבי שהיה נראה לעין קדם שנשרף - עקרו היה מיסוד העפר שבו, -

שבעץ, רק שאש מים רוח כלולים בו, -

שהעץ כולל בתוכו גם מהיסודות אש, מים ורוח, אך העיקר שבו הוא מיסוד העפר, שממנו באים האורך, הרוחב והעובי של העץ, כי העפר -

יסוד העפר שבו, הוא חומרי יותר מכלן, -

מאשר שאר שלשת היסודות, ויש לו ארך ורחב ועבי, מה שאין כן באש ורוח, -

שאין בהם אורך רוחב ועובי, וגם המים -

למרות שלמים יש כבר הרי ממשות, ואורך ורוחב ועובי, אך הם מעט מזעיר -

במדה מעוטה ביותר, בעץ, וכל ארכו ורחבו ועביו -

של העץ, "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר", שהוא האפר הנשאר אחרי שנפרדו ממנו אש מים רוח. -

והאפר שנשאר הוא העפר שהיה קודם עיקר מהות העץ. והנה, כמו שהאפר אין לו דמיון וערך אל מהות העץ הגדול בארך ורחב ועובי קדם שנשרף, לא בכמותו ולא באיכותו, -

אין לאפר שום דמיון ושום ערך לא לכמות העץ ולא לאיכותו ולחשיבותו, אף שהוא [הוא] מהותו ועצמותו -

העץ הוא מהותו ועצמותו של האפר, וממנו -

מהעץ, נתהוה -

האפר; כך על דרך משל אמר אברהם אבינו עליו השלום על מדתו, מדת החסד והאהבה המאירה בו ומלבשת בגופו, דאף שהיא [היא] מדת האהבה וחסד העליון שבאצילות המאיר בנשמתו שהיתה מרכבה עליונה, אף-על-פי-כן ברדתה למטה להתלבש בגופו -

שזה הרי, על ידי השתלשלות העולמות ממדרגה למדרגה על ידי צמצומים רבים -

יורד הרי האור של מדת החסד ד"אצילות"דרךהשתלשלות מדריגות רבות ומתצמצם על ידי צמצומים רבים - הרי אז, אין דמיון וערך מהות אור האהבה המאיר בו אל מהות אור אהבה וחסד עליון שבאצילות, אלא כערך ודמיון מהות העפר שנעשה אפר אל מהותו ואיכותו כשהיה עץ נחמד למראה וטוב למאכל על דרך משל, -

שאין הרי שום ערך ושום דמיון בין האפר לבין העץ, כך אין שום ערך ושום דמיון בין מדת האהבה של אברהם אבינו לגבי מדת החסד והאהבה של "אצילות". ויותר מזה, להבדיל באלפים הבדלות, -

בין האפר והעץ הגשמי לגבי רוחניות מדות האהבה של אברהם אבינו וחסד ד"אצילות", רק שדברה תורה כלשון בני אדם במשל ומלצה: -

קוראים, לכן, את מדת החסד והאהבה של אברהם אבינו על שם החסד והאהבה של "אצילות". כך יובן גם במכל שכן, שהמדות הכוחות וספירות הנשמה של יהודי למטה, אין להם שום ערך ושום דמיון לגבי הספירות שמהן הם באים. אך בכל זאת, כיוון שהם באים מהן והספירות מאירות בנשמתו של יהודי, יכול יהודי להבין מנשמתו (המחיה את גופו) קצת בספירות העליונות, שזה תוכן הפסוק "ומבשרי אחזה אלקה".