והנה, זהו על פי שורת הדין גמור, -  צרכי חיים של הזולת קודמים לצרכיו הסתמיים הוא, ומה גם לצרכי הלוקסוס שלו, אבל באמת גם אם הוא עניין דלא שיך כל כך האי טעמא -  טעם זה, שחייו ממש של הזולת קודמים לצרכיו הסתמיים הוא, הרי גם במצב כזה כשלא מדובר אצלו בבשר ודגים וכל מטעמים, אלא כדי שיתן צדקה עליו לתת חלק מלחמו, או כשאצל המקבל, העני, לא מדובר על ענין של לחם ממש לילדיו הקטנים או צרכי חיים אחרים, אלא סתם דברים נצרכים, ראוי לכל אדם שלא לדקדק להעמיד על הדין, -  לנהוג אך ורק כפי שהדין מחייב, רק לדחוק חייו ולכנס לפני ולפנים משורת הדין, -  גם אם על פי דין לא מוטל עליו, באותו מקרה, להתחלק עם הזולת - יעשה זאת מצד לפנים משורת הדין, ולדאג לעצמו ממאמר רז"ל, -  גם כשעל פי דין "שלך קודם לשל כל אדם", אבל אומרת הגמרא, שכל המדקדק בכך -  וכפי שרש"י מפרש, שאין הוא נכנס "לפנים משורת הדין" אלא נוהג כפי שהדין מחייב בלבד, סוף בא לידי כך, -  שיצטרך להזדקק לצדקה, חס ושלום. -  כלומר, המדקדק בזה לעשות רק כמו שהוא על פי דין - סופו שבא לידי כך חס ושלום, שיצטרך הוא עצמו להזדקק לקבלת צדקה ח"ו, וגם, כי כלנו צריכים לרחמי שמים בכל עת, -  רחמים מן השמים הנמשכים על ידי באתערותא דלתתא -  בהתעוררות העבודה למטה דוקא בכל עת ובכל שעה, לעורר רחמינו על הצריכים לרחמים, וכל המאמץ לבבו וכובש רחמיו, יהיה מאיזה טעם שיהיה - גורם כך למעלה, לכבש וכו' -  את הרחמים שלמעלה, חס ושלום. -  כל זה הוא הרי ענין הנוגע לעתיד (ובהווה, ופועל שיתן עד שיהי' בשוה עמך - הוספת כ"ק רבינו); אך, יש בזה ענין הנוגע גם לעבר (הוספת כ"ק רבינו: ופועל שיתן יותר מאשר יהי' לעצמו - כיון שזהו) לשם כפרת עוונות ותיקון עוונות של העבר; ומה גם, כי אדם - אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב תמיד ולא יחטא, והצדקה מכפרת ומגנה מן הפרענות וכו', ולזאת -  ולכן, היא -  הצדקה היא, רפואת הגוף ונפש ממש, "אשר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו". -  הרי שלא שייך להגביל עצמו לתת רק עד לסכום מסויים, כשם שלא שייך להגביל את הסכום שמוציאים בשביל רפואה, שכן, אדם נותן כל אשר לו לשם רפואתו, ולשם הצלת נפשו. כל זה מדובר אודות נתינה ; אך, לאמיתו של דבר, אין זו "נתינה", שכן, הקדוש ברוך הוא משלם זאת ובהכפלה. ובלשון רבנו הזקן: בשגם, אנו מאמינים בני מאמינים, כי הצדקה אינה רק הלואה להקדוש-ברוך-הוא, כדכתיב: -  כמו שכתוב: "מלוה ה' חונן דל, וגמלו ישלם לו" בכפלים -  לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה, דשכר כל המצות ליכא -  אינו בעולם הזה, לבד מצדקה, -  שאת שכרה משלמים בעולם הזה, לפי שהוא טוב לבריות, כדאיתא -  כפי שאנו מוצאים ב -  מסכת קדושין סוף פרק קמא. וגם יש לחוש לענש, חס ושלום, כשחבריו נמנים לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם, -  כשאחרים מבני הקהלה נותנים ה"מעמדות" שלהם ל"כולל" והוא אינו נותן - הרי זה שהם מצטרפים יחד ונמנים לדבר מצוה ואילו הוא אינו מצטרף אתם, כנודע ממאמר רז"ל. -  על כך את הפסוק "וחסרון לא יוכל להמנות". ולשומעים ינעם, ותבוא עליהם ברכת טוב, בכל מלי דמיטב, הטיבה ה' לטובים וישרים, כנפשם ונפש -  כרצונם וכרצון הדורש שלומם מכל לב ונפש: - כוונת רבנו הזקן, שהטוב שיעשה אתם השי"ת יהי זה כפי רצונם הם וכפי רצונו של רבנו הזקן.