באגרת הקודש זו - סימן ח"י - יסביר רבנו הזקן שני סוגים אלה באהבה, שאהבה היא הרי ענין של התגלות בנפש (הרגש הנפש באופן של התגלות), סוג אחד של אהבה ("אהבה בתענוגים") הוא התגלות שיש לה שייכות להתגלות שתהיה לעתיד לבוא בתחיית המתים, שכן כיוון שיהיה אז "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה",ההנאה והתענוג "משכר מצוה" שיתגלה אז, לכן אהבה זו היא "אהבה בתענוגים ", אהבה מלווה בענין של תענוג, וכפי שהוא אכן מזכיר, שזה "מעין עולם הבא ממש שנהנין כו'" (מזיו השכינה). האהבה השניה,,שהיא באופן של כוסף ותשוקה (שהוא רוצה להיות דבוק באלקות), היא התגלות ומעין הגילוי שבגן עדן, שם קיים "תכלה", כוסף ותשוקה, בקץ וגבול (כפי שהסביר באגרת הקודש הקודמת את הפסוק "לכל תכלה ראיתי קץ", שלכוסף ולכליון שבגן עדן יש קץ וגבול), כך, שלא זו בלבד שיש ליהודי בשעה שהוא מקיים את המצוה, עצם ענין ההתקשרות עם הקדוש ברוך הוא (מצווה המצוה) שזה הרי באופן של העלם; אלא יכול גם שתהיה לו התגלות מכך בנפשו - גם מההתגלות שהיא מעין הגילוי שב"גן עדן", וגם (אפילו) התגלות שהיא מעין הגילוי של לעתיד לבוא בתחיית המתים. שכן, למרות שלא כל אחד יכול להגיע ל"אהבה בתענוגים" שהיא ענין של מתנה מלמעלה - מדובר הרי בחסידות בענין "גביע הכסף" שטמן יוסף "באמתחת בנימין" ש"יוסף" זה מדריגת צדיקים, ו"בנימין" - מדריגת בינונים (ו"מדת הבינוני" היא הרי "מדת כל אדם"),ו"גביע הכסף" הוא מדריגת "אהבה בתענוגים" ("כסף" מלשון "נכסוף נכספת") השייך ליוסף, הרי זה יורד לפעמים גם לבנימין (לבינונים), אלא באופן של "הטמין", שהוא עצמו אינו יודע מכך; וכפי שרבנו הזקן אומר בפרק י"ד בחלקו הראשון של ספר ה"תניא", שגם על העבודה של "שמחו צדיקים בה'", צריכה להיות השתדלות, שכן, יכול להיות שזה יהיה אצלו באופן של "עיבור" של נשמת צדיק. כך, שגם האהבה של "אהבה בתענוגים" שהיא מעין ההתגלות של עולם הבא ושל זמן התחייה - יכול להיות שתהיה ביהודי התגלות מעין זו על ידי אופן של שלימות בקיום המצוות, שהוא מקיים מצוות בחיות של אהבת ה'. כתיב: - כתוב: "מה יפית ומה נעמת, אהבה בתענוגים". - מה יפית ומה נעמת להתחבר אתך על ידי "אהבה בתענוגים", על ידי אהבה שיש בה משום הנאה ותענוג בדביקות של האהבה, שלא באופן שהאוהב מחפש את הנאהב ורוצה להיות דבוק בו, אלא שהוא כבר דבוק בנאהב ויש לו תענוג מהדביקות ומהאהבה. הנה ב' מיני - וסוגי אהבות הן, - באהבה ישנן מדריגות מרובות, אך באופן כללי ישנם שני סוגים כלליים: הא' - "אהבה בתענוגים", דהיינו שמתענג על ה' ענג נפלא, בשמחה רבה ועצומה, שמחת הנפש וכלותה, בטעמה כי טוב ה' ונעים, נעימות ערבות עד להפליא, - לא נעימות ועריבות של השגה שמשיגים, אלא באופן של "פלא", שלמעלה מהשגה, מעין עולם הבא ממש, ש - בעולם הבא הרי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ו- נהנין כו', - ומתענגים מאלקות, ועל זה - על אופן האהבה בתענוג ושמחה מאלקות, כתיב: - כתוב 53: "שמחו צדיקים בה'"; - שבצדיקים ישנו אופן התענוג ושמחה באלקות, ולא כל אדם זוכה לזה, וזו היא בחינת "כהנא - כהנים שעבודתם היא בבחינת ברעותא דלבא" שבזהר הקדוש, - העבודה בכהנים היתה באופן של "חשאי", שלא בשיר ורצוא של כוסף ותשוקה וכליון כפי שזה היה אצל הלויים, האופן של חשאי ו"רעותא דלבא" הוא רצון עצמי של פנימיות הלב, ועל זה נאמר: "עבודת מתנה וגו' - אתן את כהנתכם - שבחינת הכהונה ("אהבה בתענוגים") היא באופן של מתנה מלמעלה, והזר הקרב וגו'". - לאופן זה של עבודה, זה לגביו היפך החיים, שכן, אין הוא שייך לזה, כי אין דרך להשיגה על ידי יגיעת בשר, כמו היראה, ששואלין עליה: "יגעת ביראה", ו"אוי לבשר שלא נתיגע ביראה", - להגיע ל"יראה", כמו שכתוב בראשית חכמה, וכתיב ביראה: - לגבי "יראה" כתוב: "אם תבקשנה ככסף וגו'", - וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה"', מלמד שצריכה - ה"יראה", יגיעה רבה ועצומה כמחפש אחר אוצרות. - כנזכר בפרק מ"ב בחלק הראשון של ספר ה"תניא", שכמו מי שמחפש אוצר שבודאי טמון בקרקע, שאז אין הוא מתעייף בעבודת החפירה, בידעו בודאות שהאוצר נמצא במעמקי האדמה - כך על יהודי לחפש, לחפור, עד שיגיע לאוצר של יראת שמים שנמצא בודאי ב"בינת הלב" של כל יהודי. ברם, כל האמור הוא ביחס לענין של "יראה", שאפילו לגבי המדריגה העליונה ביותר ביראה, "יראה עילאה" (עליונה), גם כן שייך להתייגע ולהשתדל להגיע אליה, שכן, על ידי יגיעה הוא בודאי יגיע אליה. אבל אהבה רבה זו [אהבה בתענוגים], נופלת לאדם מאליה מלמעלה בלי שיכין ויכון לה, - אך, היא באה אך ורק אחר שנתיגע ב"יראת הרוממות", - במדריגה העליונה שב"יראה", שהוא ירא מפני רוממותו של הקדוש ברוך הוא, ו - אחרי ש - הגיע לתכלית מה שיוכל להשיג ממנה - מיראת הרוממות, לפי בחינת נשמתו - שאחד בהתאם לשורש נשמתו יכול להגיע למדריגה זו ביראה, ושני - למדריגה עליונה יותר, הרי, אם הוא כבר הגיע למדריגה העליונה ביותר שב כוחו להגיע - אזי ממילא באה ה"אהבה בתענוגים" מלמעלה, לשכן ולהתיחד עם היראה, כי "דרכו של איש לחזר כו'", - על אשה כמו שנתבאר בלקוטי אמרים. - ב"תניא" חלק ראשון, פרק מ"ג, שאהבה נקראת "איש" ו"זכר", ויראה נקראת "אשה יראת ה'" - כוונת מאמר רבותינו ז"ל זה: "דרכו של איש לחזר על אשה" בעבודה היא, שדרך בחינת אהבה זו היא לחזר ולהגיע היכן שישנה "יראה".