ובכל שנה ושנה יורד ומאיר מחכמה עלאה -

מהחכמה העליונה, אור חדש ומחדש, שלא היה מאיר עדין מעולם לארץ העליונה, -

האור הנמשך מ"חכמה" הוא חדש ומחודש, שב"חכמה" עצמה נמשך אור חדש מ"אין סוף" שלמעלה מ"חכמה", ואור זה נמשך ב"ארץ העליונה", כי אור כל שנה ושנה מסתלק לשרשו בכל ערב ראש השנה -

בכל ערב ראש השנה מסתלק האור של השנה החולפת לשורשו בעצמות "אור אין סוף", כשהחדש -

הלבנה, מתכסה בו, -

ראש השנה נקרא "חג שהחדש מתכסה בו", הלבנה איננה מאירה אז, ומשמעות הדבר ברוחניות היא, שבחינת "מלכות", האור המחיה את העולמות והנבראים - הנקרא "סיהרא" (לבנה) - מתעלם ומסתלק לשורשו, ואחר כך על ידי תקיעת שופר והתפילות נמשך אור חדש עליון מבחינה עליונה יותר שבמדרגת חכמה עלאה, -

חכמה עליונה, להאיר לארץ עליונה ולדרים עליה, -

כפי הביטוי "המאיר לארץ ולדרים עליה", הם כל העולמות העליונים והתחתונים המקבלים חיות ממנה, דהיינו -

מה שהם מקבלים חיות מהבחינה העליונה יותר, אין זה ממנה מצד עצמה, אלא מן האור-אין-סוף ברוך-הוא וחכמתו המלבש בה, -

ב"ארץ העליונה", כדכתיב: -

כמו שכתוב: "כי עמך מקור חיים, -

חכמה עליונה שהיא המקור של חיים, היא "עמך", בטלה ומאוחדת עם "אין סוף", באורך -

המאיר מ"חכמה" ל"ארץ העליונה", נראה אור", -

האור המאיר מה"ארץ העליונה" לכל הנבראים המקבלים חיותם ממנה, דהיינו אור המאיר מחכמה עלאה -

מהחכמה העליונה, מקור החיים (וכנודע ליודעי חן, -

ליודעי חכמת הקבלה, שבכל ראש השנה היא הנסירה, ומקבלת מחין חדשים עליונים יותר כו'). -

זה ענין בתורת הקבלה בהקשר לענין בנין המלכות בראש השנה, וכפי שכתוב ביום בריאת האדם (הוא יום ראש השנה): "ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם" וכו', הפרדת הצלע שממנו נבנתה חוה. כתוב בתורת הקבלה שאדם הכוונה ל"אדם העליון", בחינת ז"א דאצילות (בחינת המדות של עולם האצילות), ו"ויפל ה' אלקים תרדמה" - הסתלקות המוחין מז"א (מהמדות), כפי שהדבר בשעת השינה שהשכל מסתלק, ואז נמשכים מוחין חדשים ל"מלכות" שלא על ידי ז"א (שלא על ידי המדות), שכן, המוחין החדשים האלה הם למעלה מאשר כפי שהיה כש"מלכות" קיבלה על ידי ז"א. ובפרטי פרטיות, כן הוא בכל יום ויום, נמשכין מחין עליונים יותר בכל תפלת השחר, ואינן מחין הראשונים שנסתלקו אחר התפלה, -

של אתמול, רק גבוהין יותר. ודרך כלל בכללות העולם -

לא רק באדם (כמו בשעת התפלה) אלא בכל העולם, ב"שית אלפי שנין", -

בששת אלפי השנים של קיום העולם, כן הוא בכל ראש השנה וראש השנה. -

שבכל ראש השנה נמשכים מוחין חדשים - חיות עליונה וחדשה.

וזהו שכתוב: "תמיד עיני ה' אלהיך בה", שה"עינים" הם כינויים להמשכת והארת אור החכמה, שלכן נקראו חכמים "עיני העדה", -

שכן בהם מאיר אור החכמה המצויין בכינוי "עינים", ו"אוירא דארץ ישראל מחכים". -

האויר של ארץ ישראל מחכים, מפני ששם מאירה בחינת ה"חכמה", הרי "תמיד עיני ה' אלקיך" - שתמיד מאירה שם בחינת ה"חכמה". והארה והמשכה זו, אף שהיא תמידית, אף-על-פי-כן אינה בבחינה ומדרגה אחת -

ושווה, לבדה מימי עולם, אלא שבכל שנה ושנה הוא אור חדש עליון, כי האור שנתחדש והאיר בראש השנה זה, הוא מסתלק בערב ראש השנה הבאה לשורשו. -

כך שהאור הנמשך שוב, הוא אור חדש ונעלה יותר. וזהו שכתוב: -

ש"עיני ה' אלקיך" בה "מרשית השנה ועד אחרית שנה" לבדה. -

ולא כתוב "לעולם ועד", שכן, ההמשכה הנמשכת בראש השנה היא רק לאותה שנה, ובערב ראש השנה היא מסתלקת כדי שיימשך אור חדש ונעלה יותר. ולכן כתיב -

כתוב, "מרשית" חסר א' -

שהיה צריך להיות כתוב "ראשית" (באל"ף אחרי הרי"ש) וכאן כתוב בלי אל"ף - וטעמו של דבר על פי פנימיות, הוא: רומז על הסתלקות האור שמסתלק בליל ראש השנה עד אחר התקיעות, -

שאז פנימיות החיות של העולם היא בהסתלקות, שכן אז "עליית המלכות", פנימיות ה"מלכות" עומדת בעליה והסתלקות, שיורד -

אחרי התקיעות, אור חדש עליון יותר שלא היה מאיר עדין מימי עולם אור עליון כזה, והוא מתלבש ומסתתר ב"ארץ החיים" שלמעלה -

ב"מלכות" של עולם ה"אצילות", מקור כל העולמות והנבראים, ושלמטה, -

בארץ ישראל, ההשפעה בעולם זה עוברת דרך ארץ ישראל, בתחילה באה החיות בארץ ישראל, ומארץ ישראל היא נמשכת בכל העולם, להחיות את כל העולמות כל משך שנה זו. אך גלויו מההסתר הזה, -

אור זה נהיה מוסתר בארץ החיים שלמעלה ושלמטה, וכדי שאור זה יתגלה ויושפע שפע חיות בעולמות ובנבראים, הרי זה, תלוי במעשה התחתונים וזכותם ותשובתם בעשרת ימי תשובה, -

כפי מדת הזכות שזכו, והתשובה שעשו במשך עשרת ימי התשובה, באותה מדה מתגלה האור החדש והנעלה יותר שנמשך בראש השנה, ודי למבין:

לסיכום: הוסבר באגרת זו, שהאור האלקי של "חכמה" ד"אצילות" המאיר בארץ ישראל, הוא בכל שנה בהוספה בכמות ובאיכות, יותר אור, ואור נעלה יותר. על דרך זה על הצדקה של ארץ ישראל להיות באופן כזה, שבכל שנה תינתן בהוספה בכמות ובאיכות. מסיום האגרת יוצא, שהדבר נוגע גם להתגלות האור, שהאור שירד באופן של הסתר - הרי כדי שיתגלה יותר ויותר - תלוי הדבר בריבוי מתן הצדקה לארץ ישראל יותר ויותר.

וזהו שכתוב: "תמיד עיני ה' אלהיך בה", שה"עינים" הם כינויים להמשכת והארת אור החכמה, שלכן נקראו חכמים "עיני העדה", -

שכן בהם מאיר אור החכמה המצויין בכינוי "עינים", ו"אוירא דארץ ישראל מחכים". -

האויר של ארץ ישראל מחכים, מפני ששם מאירה בחינת ה"חכמה", הרי "תמיד עיני ה' אלקיך" - שתמיד מאירה שם בחינת ה"חכמה". והארה והמשכה זו, אף שהיא תמידית, אף-על-פי-כן אינה בבחינה ומדרגה אחת -

ושווה, לבדה מימי עולם, אלא שבכל שנה ושנה הוא אור חדש עליון, כי האור שנתחדש והאיר בראש השנה זה, הוא מסתלק בערב ראש השנה הבאה לשרשו. -

כך שהאור הנמשך שוב, הוא אור חדש ונעלה יותר. וזהו שכתוב: -

ש"עיני ה' אלקיך" בה "מרשית השנה ועד אחרית שנה" לבדה. -

ולא כתוב "לעולם ועד", שכן, ההמשכה הנמשכת בראש השנה היא רק לאותה שנה, ובערב ראש השנה היא מסתלקת כדי שיימשך אור חדש ונעלה יותר. ולכן כתיב -

כתוב, "מרשית" חסר א' -

שהיה צריך להיות כתוב "ראשית" (באל"ף אחרי הרי"ש) וכאן כתוב בלי אל"ף - וטעמו של דבר על פי פנימיות, הוא: רומז על הסתלקות האור שמסתלק בליל ראש השנה עד אחר התקיעות, -

שאז פנימיות החיות של העולם היא בהסתלקות, שכן אז "עליית המלכות", פנימיות ה"מלכות" עומדת בעליה והסתלקות, שיורד -

אחרי התקיעות, אור חדש עליון יותר שלא היה מאיר עדין מימי עולם אור עליון כזה, והוא מתלבש ומסתתר ב"ארץ החיים" שלמעלה -

ב"מלכות" של עולם ה"אצילות", מקור כל העולמות והנבראים, ושלמטה, -

בארץ ישראל, ההשפעה בעולם זה עוברת דרך ארץ ישראל, בתחילה באה החיות בארץ ישראל, ומארץ ישראל היא נמשכת בכל העולם, להחיות את כל העולמות כל משך שנה זו. אך גלויו מההסתר הזה, -

אור זה נהיה מוסתר בארץ החיים שלמעלה ושלמטה, וכדי שאור זה יתגלה ויושפע שפע חיות בעולמות ובנבראים, הרי זה, תלוי במעשה התחתונים וזכותם ותשובתם בעשרת ימי תשובה, -

כפי מדת הזכות שזכו, והתשובה שעשו במשך עשרת ימי התשובה, באותה מדה מתגלה האור החדש והנעלה יותר שנמשך בראש השנה, ודי למבין:

לסיכום: הוסבר באגרת זו, שהאור האלקי של "חכמה" ד"אצילות" המאיר בארץ ישראל, הוא בכל שנה בהוספה בכמות ובאיכות, יותר אור, ואור נעלה יותר. על דרך זה על הצדקה של ארץ ישראל להיות באופן כזה, שבכל שנה תינתן בהוספה בכמות ובאיכות. מסיום האגרת יוצא, שהדבר נוגע גם להתגלות האור, שהאור שירד באופן של הסתר - הרי כדי שיתגלה יותר ויותר - תלוי הדבר בריבוי מתן הצדקה לארץ ישראל יותר ויותר.