תניא

יז.

נודע דב"אתערותא דלתתא", -

על ידי ההתעוררות של עבודת האדם למטה, שהאדם מעורר בלבו מדת החסד - לעשות צדקה וחסד, ו - מעורר רחמנות - שלו, על כל הצריכים לרחמים - הוא מעורר על ידי כך "אתערותא דלעילא", -

התעוררות למעלה, לעורר עליו רחמים רבים ממקור הרחמים, -

לא רק מדת הרחמים שבסדר ההשתלשלות, שהיא רחמים בהגבלה, אלא מ מקור מדת הרחמים, שמשם הרחמים הם בלי הגבלה, כנזכר בפרק מ"ה בחלק הראשון של ספר ה"תניא", שזה נקרא "אב הרחמים" (לא "אב הרחמן" כי אם "אב הרחמי ם "), מקור הרחמים, משם נמשכים רחמים על האדם, להשפיע לו הפרות בעולם הזה, והקרן לעולם הבא. להלן יפרש רבנו הזקן, שהשפעת הפירות בעולם הזה, אין הכוונה רק ההשפעה בעניני עולם הזה, בבני חיי ומזוני, כי אם זה כולל גם ההשפעות וההשגות של גן עדן, שכל זה נקרא "עולם הזה" בהשוואה ל"עולם הבא" שהוא זמן תחיית המתים. כלומר, למרות שבהשוואה לעולם הזה ממש נקרא גן עדן בשם עולם הבא", שכן זה בא אחרי (ובתור שכר על) העבודה של עולם הזה, הרי, אבל, בהשוואה ל"עולם הבא" של זמן התחיה, נקרא כל סדר ההשתלשלות, גם העולמות הרוחניים וגן עדן בשם "עולם הזה", שכן, הם כולם ענינים ובחינות השייכים גם כעת) לגילוי השגה ("הזה" הוא לשון גילוי), ואילו "עולם הבא" של זמן התחיה, הוא למעלה מגילוי השגה, כפי שיסביר להלן. פרוש, "הפרות" - היא השפעה הנשפעת - ונמשכת, ממקור הרחמים וחיי החיים ברוך-הוא, ונמשכת למטה מטה בבחינת השתלשלות העולמות מלמעלה למטה כו', -

שמעולם ומדריגה נעלים יותר היא נמשכת לעולם ולמדריגה תחתונים יותר, ומאותו עולם ומדריגה, לעולם ולמדריגה תחתונים עוד יותר, עד שמתלבשת - ההשפעה, בעולם הזה הגשמי ב"בני חיי ומזוני" כו'. - בכל הענינים של השפעה גם בענינים הרוחניים ועד שההשפעה באה למטה בענינים גשמיים - הרי כל זה נקרא "פירות", שכשם שפירות האילן אינם כמו האילן עצמו שהוא תמיד אותו אילן ואילו הפירות מתחלפים, כך משתנה ההשפעה מעולם לעולם, ו"הקרן" - הוא כמו שכתוב: "רחבה מצותך מאד", והוי ליה למימר - היה לו לומר, "מצותיך" לשון רבים - לפי הפירוש הפשוט, שהכוונה היא למצוות בכלל, שאין להן קץ, היה צריך לומר "מצותיך" לשון רבים, (וגם לשון "רחבה " אינו מובן); - שכן, הלשון הרגיל בזה הוא: גדולה, רבה, רמה, נישאה, אלא "מצותך" דייקא, -

המצוה שלך דוקא היא בבחינת "רחבה מאד", כלי רחב ל"מאד" שלמעלה, היא מצות הצדקה, שהיא מצות ה' ממש, מה שהקדוש-ברוך- הוא בכבודו ובעצמו עושה תמיד להחיות העולמות, ויעשה - כך, לעתיד ביתר שאת ועז, -

בכמות ובאיכות, מה שהקדוש ברוך הוא מחיה כעת העולמות ומה שיחייה לעתיד את העולמות ביתר חיות ובסוג חיות נעלה יותר, הרי זה ענין של צדקה מהקב"ה, לכן נקראת מצות הצדקה "מצותך", המצוה שלך, שכן, הקב"ה בעצמו עושה תמיד ענין הצדקה, וכמו שכתוב: "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה כו'", -

הרי נקראת צדקה "דרך ה"', שהיא דרך ה', שהוא הולך בה, כמו דרך שהולכים בה מעיר לעיר, על דרך משל, כך הצדקה היא בחינת גילוי והארת אור-אין-סוף ברוך-הוא "סובב כל עלמין", -

מקיף וסובב על העולמות ומחיה אותם בחיות שאינה מצומצמת בהתאם למדריגתם, אלא היא למעלה מעלה מהן, שיאיר ויתגלה עד עולם הזה, ב"אתערותא דלתתא", -

על ידי התעוררות למטה, בתורת צדקה וחסד חינם, -

זה יתגלה ויאיר לעתיד בתחית המתים, ביתר שאת - בכמות, ויתר עז - באיכות, לאין קץ מבחינת גילוי (הארה) [ההארה] בגן עדן התחתון והעליון, -

לעתיד תהיה כאן למטה התגלות הרבה יותר עליונה מאשר ההתגלות שבגן עדן התחתון ובגן עדן העליון, ההוכחה על כך היא, שהרי כל נשמות הצדיקים והתנאים והנביאים, שהם עתה בגן עדן העליון ברום המעלות, -

והמדריגות, יתלבשו בגופותיהם לעתיד, ויקומו בזמן התחיה 10 להנות מזיו השכינה. - שיאיר בעולם הזה לנשמות בגופים, מן ההכרח הרי לומר, שתהיה זו התגלות עליונה בהרבה מאשר ההתגלות שבגן עדן העליון, שבגלל זה כדאי שהנשמות הנמצאות בדרגות העליונות ביותר בגן עדן העליון, תתלבשנה בגוף כדי לקבל הגילוי של זמן תחיית המתים, וזהו גילוי שהוא רק ענין של צדקה וחסד חנם, שכן, אין בכוח ההתעוררות למטה להמשיך סוג גילוי כזה, ההתעוררות למטה היא רק בבחינת "כלי" לקליטת גילוי זה. במה, איפוא, הגילוי שלעתיד נעלה יותר אפילו מן הגילוי שבגן עדן העליון? יסביר רבנו הזקן להלן: לפי שההארה והגלוי שבגן עדן היא בחינת "ממלא כל עלמין", -

ממלא כל העולמות - החיות האלקית המצומצמת ומותאמת לדרגת הנברא, ומתלבשת בפנימיות בנברא, שהוא בחינת השתלשלות ממדרגה למדרגה - החיות יורדת ומשתלשלת ומתצמצמת ממדריגה למדריגה, על ידי צמצומים עצומים, -

המצמצמים ומקטינים את החיות ואת הגילוי, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "ביו"ד נברא עולם הבא", -

כלומר, גן עדן, שנברא באות יו"ד, והאות יו"ד היא הרי צמצום של נקודה, והיא בחינת חכמה עלאה, -

יו"ד היא בחינת חכמה עליונה, שכן, היו"ד של שם הוי' רומזת על "חכמה עילאה" (עליונה), הראשונה מעשר הספירות של עולם ה"אצילות", הנקראת - "חכמה" נקראת "עדן העליון", -

"עדן" שהוא למעלה והוא מקור "גן עדן", המשתלשלת ומתלבשת בכל העולמות, -

בחינת וספירת ה"חכמה" משתלשלת ומתלבשת בכל העולמות להוותם ולהחיותם, כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית כו'", -

הרי שהתהוות כל הנבראים היא מבחינת ה"חכמה", ו"החכמה תחיה כו'", -

הרי ש"חכמה" היא החיות של העולמות, ובגן עדן - בחינת ה"חכמה" היא בבחינת גלוי ההשגה לכל חד לפום שעורא דיליה, -

לכל אחד לפי שיעורו, החיות האלקית של בחינת "חכמה" בעולמות, היא בהעלם, ואילו בגן עדן היא באופן של גילוי, שהנשמות מבינות ומשיגות אלקות בהשגת המהות, כנודע שעונג הנשמות בגן עדן הוא מהשגת סודות התורה שעסק בעולם הזה בנגלה, -

ובגן עדן הוא מבין ומשיג את הסודות שבתורה, כדאיתא - כמו שכתוב בזהר הקדוש פרשת שלח, -

שם מבואר סדר ה"מתיבתא" של משה רבינו ו"מתיבתא דרקיע", עד גם של נשים צדקניות ומרים הנביאה, ובגמרא בעובדא - בסיפור של דרבה בר נחמני, -

שם מביאה הגמרא, שבענין של ספק אם "בהרת קדמה לשער לבן" או "שער לבן קדמה לבהרת" - פלוגתא (מחלוקת) במתיבתא דרקיע (הקב"ה אומר טהור ומתיבתא דרקיע אומרים טמא), ואומרים מי מכריע במחלוקת זו - רבה בר נחמני שהוא יחיד בנגעים ויחיד באהלות. ב"לקוטי תורה" של רבנו הזקן, פרשת תזריע, ישנו מאמר המסביר בפרוטרוט ענין מחלוקת זו וענין מתיבתא דרקיע בכלל. על כל פנים, הגילוי שבגן עדן הוא גילוי בבחינת "ממלא כל עלמין" - אור מצומצם. אבל גילוי ההארה שבתחית המתים יהיה מבחינת "סובב כל עלמין", שאינה בבחינת צמצום ושעור וגבול, אלא בלי גבול ותכלית, כמו שנתבאר בלקוטי אמרים - ספר ה"תניא", פרק מח באור ענין "סובב כל עלמין", -

"סובב כל העולמות", שאינו כמשמעו כמו עגול, חס ושלום, -

שמשמעותו תהיה אור שהוא למעלה לגמרי מהדבר ושאינו נמצא ב תוך הדבר, אלא שאינו בבחינת התלבשות וכו', -