תניא

להלן יסביר רבנו הזקן, כיצד עושים את ה"שם" על ידי צדקה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש: "מאן עביד שמא קדישא בכל יומא מאן דיהיב צדקה למסכנא" - שעל ידי נתינת צדקה לעני "עושים" את שם הוי', שכן, ירידת אותיות הדיבור שלמעלה, משרשן ב"חכמה", הרי זה צמצום גדול ביותר, כמו למשל חכם גדול המבין נפלאות חכמה, מצמצם חכמתו באות אחת, כך מתלבש הצמצום של חכמה ב"ה' תתאה" של שם הוי', "הבל" הדיבור, וזה בא מהחסד שלמעלה, שמצד החסד הוא מצמצם עצמו בצמצום זה, וכדי לעורר חסד זה - הרי זה על ידי החסד שאדם למטה עושה צדקה וחסד. הרי שבצדקה וחסד של יהודי למטה, הוא "פועל" את ההמשכה מהיו"ד של שם הוי' - "חכמה" - לה' של שם הוי' - "מלכות", - הרי שעל ידי צדקה הוא "עושה" וממשיך את שם הוי'. ובלשונו של רבנו הזקן: והנה, באדם התחתון למשל, מי שהוא חכם גדול להשכיל נפלאות חכמה, ומצמצם שכלו ומחשבתו באות אחד

– אחת, מדבורו, הנה זה הוא צמצום עצום וירידה גדולה לחכמתו הנפלאה - ככה ממש על דרך משל, ויותר מזה לאין קץ, היה צמצום גדול עצום ורב, כאשר "בדבר ה' שמים נעשו", בששת ימי בראשית, "וברוח פיו כל צבאם", היא

– "דבר ה"' הוא, אות ה' של שם הוי"ה ברוך-הוא, -

שהיא "אתא קלילא", -

אות "קלה", - לא זו בלבד שהיא אות אחת, היא גם נקראת "אתא קלילא", אות "קלה" שאין בה ממש. כמו שכתוב: "בהבראם" - "בה' בראם", -

כמו שכתוב : "בהבראם", ועל כך דרשו חכמינו ז"ל : "בה' בראם", באות ה' הוא ברא אותם, את תולדות השמים והארץ, שעליהם כתוב "בהבראם", היא

– האות ה', היא מקור הט' מאמרות שנמשכו ממאמר ראשון בראשית ד"נמי

– שגם הוא מאמר הוא" , -

על "בראשית" אומרים חכמינו ז"ל שגם הוא "מאמר" כמו שאר המאמרים שבהם כתוב הלשון "ויאמר", אלא שהוא המאמר הראשי והמקור לשאר המאמרות , היא בחינת חכמה הנקראת "ראשית".

– "ראשית חכמה", הרי, הירידה מ"חכמה", מקור ט' המאמרות, לדיבור, "מלכות" – היא צמצום גדול ביותר. אך אז

– בתחילת הבריאה, היתה המשכה וירידה זו

– מ"חכמה" ל"מלכות" – דיבור, בלי אתערותא דלתתא כלל, -

בלי התעוררות מלמטה כלל, "כי

אדם אין לעבד כו'" , -

לא היה הרי אז האדם שיעבוד ויעשה את ההתעוררות מלמטה, רק "כי חפץ חסד הוא" , -

הבריאה היתה מצד זה שהקב"ה הוא חפץ חסד, ו"עולם חסד יבנה" . וזהו "בהבראם""באברהם" ,

זה מה שחכמינו ז"ל אומרים על הפסוק "בהבראם" שזה אותיות "באברהם", כי

"חסד לאברהם" כו' .