פרק ה.

בפרק הקודם, פרק ד', הסביר רבנו הזקן, שמה שהנבראים נראים ל"מציאות יש", הרי זה בסיבת מדת הגבורה וכוח הצמצום של הקב"ה, הגורמים שהחיות האלקית לא תהיה גלויה בנבראים. ולכן, למרות שהנברא נמצא תמיד במקורו, שהוא הכוח האלקי הבורא אותו תמיד ובלי הפסק מ"אין" ל"יש", הרי כיוון שהחיות והכוח האלקי אינם בהתגלות לנבראים, חש הנברא את עצמו כאילו הוא דבר לעצמו, ואין נראית בנברא האמת שהוא רק התפשטות מהזיו של מקורו בלבד, כמו ההתפשטות של האור והזיו מהשמש.

והנה, על זה

– על מה שדובר, שכל התהוותם של הנבראים, שייראו ויחושו עצמם ל"מציאות יש", באה על ידי מדת הצמצום, אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "בתחלה עלה במחשבה

– העליונה, לברא את העולם במידת הדין, -

שהיא מדת הגבורה והצמצום, ראה שאין העולם מתקיים

– במדת הדין והצמצום בלבד, שיתף בו

– בעולם, מדת רחמים", לכאורה אין הדברים מובנים, שהרי הקב"ה הוא "חפץ חסד" ורוצה לעשות חסד עם הנבראים, מדוע, איפוא, המחשבה הראשונה היתה לברוא את העולם במדת הדין? – אלא, לפי מה שהוסבר, מובן הדבר: היות וכל מציאותם של הנבראים שייראו ויחושו עצמם ל"מציאות" באה דוקא על ידי מדת הדין והגבורה, המכסה על החיות האלקית, ולולא הסתרה זו היו הנבראים בטלים במציאות; והכוונה העליונה היא הרי שתהיה "מציאות" של נבראים, שכן, רק אז שייך בהם ענין העבודה שעל ידה הוא יכול להטיב איתם במתן שכר עבור העבודה – הרי, שדוקא על ידי מדת הדין והצמצום, הנבראים הם במצב של ביצוע תכלית הבריאה. לכן, עלה תחילה במחשבתו יתברך לברוא את העולם במדת הדין, אך כיוון שראה שב"דין" בלבד לא יהיה קיום לעולם – שכן, אז היתה חיות הקדושה מכוסה לגמרי בעולם. והעבודה לגלות את החיות האלקית בעולם היתה קשה ביותר – לכן "שיתף" בעולם מדת הרחמים, שתהיה התגלות קדושה ואלקות בעולם. דהיינו

– "שיתוף מדת הרחמים" משמעה: התגלות אלהות

– בעולם, על ידי צדיקים

– ועל ידי ואותות ומופתים שבתורה

– על ידי זה נראה ומתגלה בעולם אלקות ולמעלה מן הטבע. בפרק הקודם אמר רבנו הזקן, ששתי המדות – הן מדת החסד וההתפשטות של חיות אלקית לברוא נבראים מ"אין" ל"יש", והן מדת הגבורה, לצמצם ולהסתיר את החיות האלקית שלא תהיה בהתגלות לנבראים – הן שתיהן למעלה משכל והשגת הנבראים. כאן הוא מסביר, שמדות אלו הן למעלה לא רק משכל הנבראים, אלא גם למעלה משכל והשגת הנשמות שמעולם האצילות; שגם נשמת משה רבנו, שהיתה נשמה מעולם האצילות, גם שכלו לא היה יכול להשיג מדות עליונות אלו שהן דבר אחד עם הקב"ה עצמו. והנה על זה

– על המדובר כאן, שמדות חסד וגבורה הן למעלה משכל, אמרו בזהר, דלעילא, בסטרא דקדשה עלאה, -

שלמעלה, בצד ה"קדושה עליונה", כלומר, בעולם האצילות שהוא למעלה מעולמות בריאה - יצירה - עשיה, אית ימינא ואית שמאלא, יש "ימין" ויש "שמאל", דהיינו חסד וגבורה, פרוש, -

שכן, מה היא הרבותא שלמעלה ישנם חסד וגבורה? אלא הכוונה היא, שגם גבורה (צמצום) היא "לעילא" (למעלה) ולמעלה מהשגת הנבראים, כי היא מדה אלקית. שהרי כיוון שלמעלה ב"סטרא דקדושה" – בצד הקדושה – לא שייך פירוד חס ושלום, אלא הכל הוא בהתכללות, הנה "שם" ענין ה"ימין" (חסד) וה"שמאל" (גבורה) הרי, למרות שהם שני דברים מנוגדים לגמרי, הם – באופן של "שני הפכיים בנושא אחד", מפני ששניהם מאוחדים בתכלית עם אין סוף ברוך הוא, דשתיהן

– גם חסד וגם גבורה, הן מדות אלהות למעלה משכל הנבראים והשגתם, דאיהו וגרמוהי חד בעולם האצילות

– הוא יתברך והכלים שלו (ומדותיו) הם דבר אחד בעולם האצילות, גם מדת החסד וגם מדת הגבורה מיוחדות שתיהן בתכלית אתו יתברך. ואף השגת משה רבנו עליו השלום בנבואתו, -

שהשיג במראה הנבואה שלו, לא היתה בעולם האצילות, -

עצמו, שכן עולם האצילות הוא למעלה גם משכלו והשגתו של משה רבנו, אלא על ידי התלבשותו בעולם הבריאה

– על ידי התלבשות מדריגת ה"אצילות" בעולם הבריאה; ואף גם זאת, -

גם לאחר ש"אצילות" מתלבשת בעולם הבריאה, איזו מדריגה של "אצילות" השיג? - לא בשתי מדות אלו - חסד וגבורה -

היתה השגת משה רבנו, אלא על ידי התלבשותן

– הקודמת, במדות שלמטה מהן במדרגה, שהן מדות נצח-הוד-יסוד

– מדת הנצח היא "ענף" בלבד ממדת החסד, ומדת הוד "ענף" ממדת הגבורה – כפי שהן באות במדת ה"יסוד" המשפיעה למדריגות שלמטה ממנה, [כמו שכתוב בשער הנבואה].

– שבמדריגה זו היתה השגתו של משה רבנו עליו השלום. רק שמתן שכרם של צדיקים בגן עדן, הוא השגת התפשטות החיות ואור הנמשך משתי מדות אלו - חסד וגבורה

– שבתור שכר יכולים הם לקבל ההתפשטות משתי מדות אלו, והוא

– התפשטות החיות משתי המדות חסד וגבורה, היא מזון נשמות הצדיקים שעסקו בתורה לשמה בעולם הזה. כי מהתפשטות שתי מדות אלו נמתח רקיע

– אור מקיף, על הנשמות שבגן עדן, -

אור מקיף זה מעניק כוח לאותן נשמות שתוכלנה "לקבל" ההתפשטות משתי מדות אלו, ורקיע זה נקרא "רזא דאוריתא", -

סוד התורה, הענין בתורה שבבחינת רז וסוד, ובו

– ברקיע, סוד כ"ב אותיות התורה, -

ואותיות התורה הן הרי גם כן למעלה משכל והבנת התורה, הנתונה

– התורה ניתנה משתי מדות אלו, כדכתיב: -

כמו שכתוב: "מימינו אש דת למו", -

דת, תורה, באה מ"ימין", מ"חסד", והיא גם ענין של "אש", "גבורה", ומרקיע זה

– ומאור מקיף זה, נוטף טל למזון הנשמות, -

כלומר, מה"רקיע" נמשך אור פנימי לנשמות, שהוא ענין ה"מזון" – אור פנימי שמשיגים אותו, דהיינו

– כלומר: ידיעת סוד כ"ב אותיות התורה, כי הרקיע הזה הוא סוד הדעת, -

והטל שנוטף ממנו, הוא ידיעת סוד כ"ב אותיות התורה, והתורה היא מזון הנשמות בגן עדן, והמצות הן לבושים, כמבאר כל זה [בזהר

– פרשת ויקהל דף ר"ט ור"י, ובעץ חיים שער מד פרק ג]: -

הרי מוסבר כאן, ששתי המדות חסד וגבורה שמאצילות, הן למעלה משכל והשגה לא רק של הנבראים, אלא גם של נשמות שמעולם האצילות, ורק בדרך של קבלת שכר יכולות הנשמות בגן עדן לקבל ההתפשטות משתי המדות חסד וגבורה.