רק

– אם כך הדבר, מדוע אנו אומרים רק שחכמה לגבי הקב"ה היא כמו עשיה לגבי חכמה, הרי ה"עצם" הוא למעלה מעלה בהרבה מאשר עשיה לגבי חכמה? – הרי זה מפני שאין בנבראים כח להשיג רק ההשתלשלות ממדרגת חכמה, שהיא ראשיתם, -

איך שהיא יורדת למדרגת עשייה השפלה, לכך אנו אומרים שלגבי הקדוש-ברוך-הוא נחשבת מדרגת החכמה כמדרגת עשייה ממש, -

שמחכמה עד עשיה בנבראים היא הירידה הגדולה ביותר של מדריגות שבאפשרותם להשיג, דהיינו לומר

– כלומר, שהוא

– יתברך, רם ונשא ונעלה עלוי רב מאד מאד ממדרגת החכמה. ולא שיך כלל ליחס אצלו שום ענין המתיחס לחכמה, אפלו

– לא בדרך מעלה ועלוי רב, -

אפילו התייחסות לחכמה כדי לציין איך הוא ברוך הוא למעלה מחכמה – גם זה אינו מתאים, כגון לומר עליו

– על הקב"ה, שאי אפשר לשום נברא עליונים ותחתונים להשיג חכמתו או מהותו, -

כאן הרי משתמשים בענין ההבנה באופן של שלילה ועליונות, שאי אפשר להבין את הקב"ה – ובכל זאת לא שייך לומר כך אודות הקב"ה, כי ענין ההשגה מתייחס ונופל

– רק על דבר חכמה ושכל, לומר שאפשר להשיגו, או אי אפשר להשיגו מפני עמק המשג; אבל הקדוש-ברוך-הוא שהוא למעלה מן השכל והחכמה - לא שיך כלל לומר בו שאי אפשר להשיגו מפני עמק המשג, -

וזאת מפני כי

– הקב"ה, אינו בבחינת השגה כלל, והאומר עליו

– על הקב"ה, שאי אפשר להשיגו - הוא כאומר על איזו חכמה רמה ועמקה, שאי אפשר למששה בידים מפני עמק המשג, שכל השומע

– דברים אלה, יצחק לו, לפי שחוש המישוש אינו מתיחס ונופל אלא על עשייה גשמית הנתפסת בידים, -

דבר גשמי, הנעשה ונלקח בידים, מתאים לומר עליו, שיכולים למששו בידים, ואילו ענין של שכל, ה"מתקבל" בשכל בלבד, לא מתאים כלל לומר שהחכמה היא כל כך עמוקה, שאי אפשר למשש אותה בידים. וככה ממש נחשבת לגבי הקדוש-ברוך-הוא מדרגת השכל וההשגה כעשיה גשמית ממש, ואפלו השגת שכלים

– נמצאים בעלי הבנה גדולה, שבעולמות עליונים, ואפלו מדרגת חכמה עלאה

– החכמה העליונה, שבעולם האצילות, המחיה את כלם, -

כל הנבראים וכל עניני שכל, כדכתיב: -

כמו שכתוב 1: "כלם בחכמה עשית".

– שהתהוות כל הנבראים וחיותם היא מ"חכמה", היינו חכמה דאצילות, אף על פי כן נחשבת גם חכמה עילאה (עליונה) שבאצילות כעשיה לגבי הקב"ה, שכן, הקב"ה הוא בלי ערך למעלה מחכמה שבאצילות – ממילא לא מתאים כלל לומר, שאי אפשר להבינו בחכמה ושכל, כיוון שענין החכמה והשכל אינו ה"חוש" כלל שעל ידו אפשר להשיגו, כי הוא למעלה לגמרי מכך. ומה שהקדוש-ברוך-הוא נקרא "חכם" בכתוב, -

הרי שכן מייחסים לו ענין החכמה, וגם חכמינו זכרונם לברכה כנו לו מדרגת ומעלת החכמה, -

שהוא יתברך חכם, הינו משום שהוא מקור החכמה, שממנו יתברך נמשך ונאצל

– לגבי נבראים נאמר הלשון "נברא", דבר שנוצר, ולגבי מדריגה שמעולם האצילות, הלשון הוא "נאצל", שנאצל ונפרש ממנו יתברך מדריגה זו ונאצל זה, מהות מדרגת חכמה עלאה

– עליונה, שבעולם האצילות. וכן

– מה שקוראים לקב"ה בשם: "רחום" ו"חסיד", -

למרות שהוא למעלה לגמרי ממדות רחמים וחסד, הרי זה מפני על שם שהוא מקור הרחמים והחסדים. וכן שאר המדות, -

שמה שמציינים את הקב"ה במדות האחרות, הרי זה מפני שהוא מקור למדות אלו, שכלן

– כל המדות, נמשכו ונאצלו ממנו יתברך. ודרך וענין ההמשכה והאצילות, -

כיצד נמשכו ונאצלו חכמה ומדות מהקב"ה, שהוא למעלה לגמרי מחכמה ומדות, ואף גם אחרי שנמשך ענין החכמה והמדות, הן דבר אחד אתו יתברך, איך

– נמשך ונאצל ענין החכמה והמדות מ"אין סוף" שלמעלה לגמרי מחכמה ומדות, ומה

– איזו מהות נאצלה כאן, שבהיותה ענין של חכמה או מדות, היא דבר אחד אתו יתברך, הנה דבר זה ידוע למשכילים.