תניא

כי המעלה ומדרגה הראשונה אצל הנבראים היא החכמה, שלכן נקראת

– החכמה, "ראשית", -

"ראשית חכמה", ועל "בראשית (ברא אלקים)" אומר תרגום יונתן: "בחכמתא" – משמעות המלה "ראשית" היא לא רק ראשונה, אלא – הנעלית ביותר והמקור של כל השאר, ובגלל כך נקראת חכמה "ראשית", כי באמת היא

– חכמה, ראשית ומקור כל החיות בנבראים, כי מהחכמה נמשכות בינה ודעת, ומהן

– מ(חכמה) בינה ודעת, נמשכות כל המדות שבנפש המשכלת, כמו אהבה וחסד ורחמים וכיוצא בהן, -

כל המדות באות מהשכל – חכמה, בינה ודעת. וכנראה

– כפי שרואים, בחוש, שהקטן שאין בו דעת הוא בכעס תמיד ואכזרי, וגם אהבתו היא לדברים קטנים שאין ראוי לאהבם, וכל כך למה? מפני שאין בו דעת לאהב דברים הראויים לאהבם, שהאהבה כפי הדעת.

– כשיש לאדם יותר דעת, מתבטאת גם אהבתו לדברים יקרי ערך יותר; ואם דעתו פחותה, גם אהבתו היא לדברים פחותי ערך. כלומר, המדות תלויות בשכל, בדעת – מפני שהן נמשכות משכל ודעת. ומהמדות שבנפש נמשכות בה תבות ואותיות המחשבה, -

מן המדות נוצרות בנפש האותיות והמלים של המחשבה, שהנפש מחשבת בדבר שאוהבת, או איך לפעל החסד ורחמים, וכן בשאר מדות.

– שמהן באות האותיות שבמחשבה, ומחשבתו של אדם קשורה במדות. ובכל מחשבה שבעולם - מלבשת בה איזו מדה המביאה לחשב מחשבה זו, ומדה זו היא חיותה של מחשבה זו.

– המדה שהביאה את המחשבה הזו היא המחיה אותה, ומאותיות המחשבה

– שהאדם חושב, נמשכות אותיות הדבור, -

שהאדם מדבר, והן

– האותיות שבמחשבה, חיותן ממש.

– של אותיות הדבור שהאדם דובר. והדבור מביא לידי מעשה הצדקה וחסד, כגון המלך שמצוה לעבדיו ליתן.

– דבר של טוב וחסד, הרי זה, שציווי המלך "פועל" שמחשבת המלך תבוא על ידי דיבורו במעשה בפועל, וגם כשהאדם עושה בעצמו איזה דבר

– את מה שהוא חושב לעשות – שבמקרה זה אין זה צריך לכאורה לעבור דרך הדיבור, אלא ממחשבה מיד למעשה: הוא חושב לעשות מעשה והוא עושה אותו, מוסבר מיד להלן, שגם במקרה כזה, כדי שהכוח והחיות יבואו ממחשבה למעשה, מן ההכרח שהם יעברו השתלשלות וירידה כזו בדוגמת הירידה שישנה בדיבור, כשהוא מדבר ומצווה לזולת לתת, הרי כח הנפש וחיותה המתלבש בעשיה זו, -

בעשיית הדבר, הוא כאין ממש לגבי כח הנפש וחיותה המתלבש בדבור האדם, וכערך ומשל הגוף לנשמה, -

כשם שאין שום השתוות בין הגוף לנשמה, כך לא שייך להשוות את הכוח והחיות של הנפש המתלבשים במעשה, לגבי הכוח והחיות המתבטאים בדיבור; וכשהכוח וחיות הנפש ירדו עד לעשיית הדבר במעשה, עבר כבר הכוח צמצום גדול בהרבה מאשר הכוח שבדיבור; וכן ערך אותיות הדבור לאותיות המחשבה, -

אותיות הדיבור לגבי אותיות המחשבה, אין להן ערך כלל, כשם שאין שום ערך לאותיות הדיבור לגבי אותיות המחשבה, וכן ערך אותיות המחשבה למהות המדה המלבשת בה ומחיה אותה, -

כאמור לעיל, שהמדה היא החיות של המחשבה שהוא חושב, כך שאין למחשבה שום ערך כלל לגבי המדה, וכן ערך מהות וחיות המדה לגבי החכמה ובינה ודעת, שכללותן הוא השכל שממנו נמשכה מדה זו

– הרי, שבכל סדר ירידת המדריגות מלמעלה למטה, אין למדריגה התחתונה שום ערך כלל לגבי המדריגה שמעליה: למדות אין שום ערך לגבי שכל, למחשבה אין שום ערך לגבי המדה, וכך לדיבור לגבי המחשבה, ולמעשה לגבי דיבור. וכל זה

– הוא, בנפש האדם ונפש כל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים, שבכלם החכמה היא ראשית ומקור החיות: -