פרק ח.
בפרק הקודם, פרק ז', הסביר רבנו הזקן, שמשמעות הכתוב "אני ה' לא שניתי" היא, שהתהוות העולם לא "פעלה" שום שינוי באחדותו של הקב"ה - לא בו עצמו ולא בדעתו ובידיעתו. שהרי, למרות שיש מקום לומר, שבמה שנתהוו נבראים שהקב"ה יודע אותם, נוסף בידיעה שלמעלה - ידיעת הנבראים - הנה באמת אין הדבר כך, שכן, הידיעה שלמעלה היא דבר אחד עם הקב"ה עצמו (אין זה כמו שהדבר אצל האדם, שהידיעה היא דבר נוסף בנפשו, כי נפשו של האדם היא מורכבת, ולא אחדות פשוטה). כיוון שאחדותו יתברך היא אחדות פשוטה, בלי שום הרכבה, מן ההכרח לומר שידיעתו היא סוג ידיעה אחר לגמרי: בידיעת עצמו הוא יודע כל הנבראים המתהווים ממנו, ו"ידיעת עצמו" הרי ישנה גם לפני שנתהוו הנבראים, כך שבידיעת הנבראים לא נוסף בו שום דבר. אופן זה של ידיעה, הסביר, אין ביכולת השכל האנושי להבין ולהשיג.
בפרק זה, פרק ח', יסביר רבנו הזקן, שמה שאומר הרמב"ם בנוגע לידיעה שלמעלה: "הוא המדע הוא הידוע כו'" הוא לא רק ביחס לדעתו של הקב"ה, אלא הדבר הוא כך גם ביחס לכל מדותיו ושמותיו, וגם ביחס לחכמתו ולרצונו, שהם כולם דבר אחד עם הקב"ה עצמו.
והנה, מה שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה שהקדוש - ברוך - הוא מהותו ועצמותו ודעתו הכל אחד ממש, אחדות פשוטה ולא מורכבת כלל - כן הענין ממש בכל מדותיו של הקדוש - ברוך - הוא, ובכל שמותיו הקדושים והכנויים שכנו לו הנביאים וחכמינו זכרונם לברכה, כגון
– מה שהנביאים וחכמינו ז"ל מכנים את הקב"ה בתור: "חנון" ו"רחום" ו"חסיד" וכיוצא בהן, -
מדות בהן מכנים את הקב"ה, וכן מה שנקרא
– הקב"ה, "חכם", דכתיב: -
כמו שכתוב: "וגם הוא חכם וגו'", וכן
– גם, רצונו
– כמו שכתוב: "כי רוצה ה' את יראיו" ו"חפץ חסד הוא"
– לעשות חסד עם נבראים, ו"רוצה בתשובתם של רשעים ואינו חפץ במיתתם וברשעתם"
– הרי יש כאן שני הענינים, מה שהוא רוצה ומה שהוא לא רוצה ו"טהור עינים מראות ברע"
– דבר שאין הוא רוצה בו. הרי שמיחסים להקב"ה גם מדות, גם חכמה ושכל וגם רצון – אך אין רצונו וחכמתו ומדת חסדו ורחמנותו ושאר מדותיו מוסיפים בו רבוי והרכבה חס ושלום במהותו ועצמותו, אלא עצמותו ומהותו ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו, ומדת חסדו וגבורתו ורחמנותו, ותפארתו הכלולה מחסדו וגבורתו, וכן שאר מדותיו הקדושות
– הרי עצמותו ומהותו וכל כוחותיו, רצון וספירות, חב"ד ומדות, הם הכל אחדות פשוטה ממש, שהיא היא עצמותו ומהותו, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל, שדבר זה
– שדעתו וכדומה של הקב"ה, הם דבר אחד אתו, אין כח בפה לאמרו, ולא באזן לשמעו, ולא בלב האדם להכירו על בוריו.
– וכל כך למה? כי האדם מצייר בשכלו כל המשכלות שרוצה להשכיל ולהבין - הכל כמות שהם בו, -
כל רעיון והבנה שהוא רוצה להבין הוא מצייר אותו לעצמו כפי שהוא בו עצמו, כגון שרוצה
– האדם, לצייר בשכלו מהות הרצון, או מהות חכמה, או בינה, או דעת, או מהות מדת חסד ורחמים וכיוצא בהן
– שאר המדות, הוא מציר כולן כמות שהן בו.
– ולכן כשם שהדבר הוא ביחס לשכל ומדות סתם, כך גם כשרוצה האדם להבין הענין של שכל ומדות שלמעלה, שהוא מנסה להשיג אותם על ידי ציורו את מהות השכל והמדות כפי שהם בו. אבל באמת הקדוש-ברוך-הוא הוא רם ונשא וקדוש שמו, כלומר שהוא
– הקב"ה, קדוש ומבדל רבוא רבבות עד אין קץ ותכלית מדרגות הבדלות, למעלה מעלה מערך וסוג ומין כל התשבחות והמעלות שיוכלו הנבראים להשיג ולציר בשכלם.
– לכן הוא נקרא "הקדוש ברוך הוא", כי הוא קדוש ומובדל מכל מדריגה ומעלה שבגדר השגתו של נברא;