והנה, ענין אהבה זו –

האהבה הבאה מהתבוננות, רצה משה רבנו עליו השלום ליטע

– לטעת, בלב כל ישראל, בפרשה: "ועתה ישראל וגו'", בפסוק: "הן לה' אלהיך השמים וגו', -

בפסוק זה מדובר אודות גדלות ה'; ובפסוקים הבאים אחריו מובאים ענינים המראים על אהבתו הגדולה של הקב''ה לבני ישראל: רק באבותיך חשק וגו', ומלתם וגו', בשבעים נפש וגו', -

ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה' אלקיך ככוכבי השמים לרב, דבר הדורש, כפי שהפסוק אומר להלן, את הענין של: ואהבת וגו'".

– להגיע לאהבת ה'. ולכן סיים דבריו

– בפרשה זו, על אהבה זו: "אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה", -

שלכאורה לא מובן, כיצד מתאים לומר על אהבה – שהיא רגש שבלב – לשון עשיה? – אלא, מפני שמדובר על אהבה הבאה מהתבוננות, עליה מתאים הלשון ''לעשותה'', משום, שהיא אהבה עשויה בלב, על ידי הבינה והדעת

– ההבנה והעמקה, בדברים המעוררים את האהבה.

– ברם, לכאורה אפשר לשאול: מכיוון שיש לעורר אהבה זו על ידי התבוננות, היה על הפסוק להורות בתחילה שצריכים להתבונן? מעיר רבנו הזקן מיד, שאכן: ועל זה צוה כבר תחלה

– בפרשה ראשונה של ''קריאת שמע'': "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך", כדי שעל ידי זה תבא לאהבה את ה', כדאיתא

– כפי שמובא בספרי על פסוק זה. והנה, על אהבה זו השנית

– הבאה מהתבוננות, שיך לשון מצוה וצווי, -

כלשון הפסוק ''אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה''. שהרי, לכאורה, לא מתאים להשתמש לגבי אהבה זו בלשון של ציווי, כיוון שאהבה היא הרי רגש הלב, וממה נפשך: אם יש לו רגש זה, מיותר הרי הצווי; ואם חסר לו רגש זה, מה יועיל הציווי? – ברם, לגבי אהבה זו מכיון שהיא באה מהתבוננות, מתאים להשתמש בלשון ציווי: צווי שיתבונן ויעורר את האהבה. דהיינו

– כלומר, כוונת הציווי היא: לשום לבו ודעתו בדברים המעוררים את האהבה. אבל באהבה ראשונה, -

לגבי מדריגת האהבה הראשונה אודותה דובר לעיל, שהיא שלהבת העולה מאליה, -

ואין היא אהבה שיוצרים אותה, לא שיך לשון צווי ומצוה כלל. ולא עוד, -

לא זו בלבד שמדריגת אהבה ראשונה זו אי אפשר ליצור על ידי התבוננות, שלכן לא מתאים לגביה לשון ציווי, אלא שהיא

– אהבה זו היא מתן שכרן של צדיקים, לטעום מעין עולם הבא בעולם הזה, -

העולם הבא הוא הרי הענין של ''נהנין מזיו השכינה'' – תענוג מאלקות, ומזה נהנים צדיקים בעולם הזה, באהבה זו, שעליה

– על מדריגת אהבה זו, נאמר: "עבודת מתנה אתן את כהנתכם", -

שישנו אופן עבודה שבא כמתנה מלמעלה, כמו שיתבאר במקומה

– היכן שמדובר אודות מדריגת אהבה בתענוגים.