פרק נג. בפרק הקודם, הסביר רבנו הזקן, שאור השכינה, שהוא אור שלמעלה מהעולם בכלל, זקוק ל''לבוש'' כדי שיוכל להאיר בעולם. לבוש זה, הוא – ''תורה''; ובכל עולם, מהווים המוחין והתורה, שהם החכמה, בינה, דעת של אותו עולם – ''היכל קדשי קדשים'' של אותו עולם, שבו שורה שכינה;

ולאחרי שחכמה-בינה-דעת של אותו עולם (שבהן שורה השכינה) יורדות בבחינת ''מלכות'' של אותו עולם – מתהווים הנבראים והענינים של אותו עולם.

על ידי ההתלבשות ב''מלכות'' של אותו עולם, נמשך ויורד גם אור השכינה, שיוכל להאיר ב''היכל קדשי קדשים'' של אותו עולם, שהוא למטה במדריגה. כך מוסברים הדברים ביחס לכל העולמות, עד לעולם העשיה הרוחני.

בפרק נ''ג, אותו אנו מתחילים ללמוד, יסביר רבנו הזקן, שאור השכינה מאיר גם בעולם הזה הגשמי. בזמן שבית המקדש היה קיים האיר אור השכינה ב''היכל קדשי קדשים'' שבבית המקדש. ואילו, לאחרי חורבן בית המקדש – התורה שיהודי לומד והמצוות שיהודי מקיים, הן הם ''היכל קדשי קדשים'', שבו שורה השכינה כיום. בהמשך פרק נ''ג, יסביר רבנו הזקן, את ההבדלים שבין מדריגת אור השכינה שהאירה בבית המקדש הראשון, לבין מדריגת אור השכינה שהאירה בבית המקדש השני, ולבין מדריגת השכינה המאירה כיום על ידי תורה ומצוות.

והנה, כשהיה בית ראשון קיים, שבו היה הארון והלוחות בבית קדשי קדשים - היתה השכינה, שהיא מלכות דאצילות, שהיא בחינת גילוי אור-אין-סוף ברוך-הוא, -

שאור שהוא בעצם "אין סוף" ולמעלה מ''עולם'' – מתגלה בעולם, הרי שכינה זו היתה - שורה שם, -

בקדשי קדשים שבבית המקדש, ומלובשת בעשרת הדברות, -

שבלוחות הברית, שהיו מונחים בארון שבקדשי קדשים, ביתר שאת ויתר עז, בגלוי רב ועצום יותר מגלויה

– של השכינה, בהיכלות קדשי קדשים שלמעלה בעולמות עליונים.

– הכוונה לעולמות ''עשיה'' ו''יצירה'', שכן, גם ב''עולם היצירה'' מאירה הרי רק מדריגת שכינה כפי שהיא לאחרי התלבשותה בהיכל קדשי קדשים שב''עולם הבריאה'', ולאחרי התלבשותה ב''מלכות'' שב''בריאה'' (שהתלבשות זו, מאפשרת שתוכל להאיר בהיכל קדשי קדשים של ''עולם היצירה''). ואילו, השכינה ששרתה בבית המקדש הראשון, הגם שאף שם, היה זה על ידי התלבשותה ב''מלכות'' שב"עולם הבריאה'', אך היה זה באופן שההסתרה מהתלבשות זו, היתה מעטה יותר, ואותו אור שהאיר (בבית המקדש) אחרי הסתרה זו, עדיין שייך רק ל''עולם הבריאה'' ולא ל''עולם היצירה''. – ולמרות שבית המקדש הוא הרי בעולם הזה הגשמי, וכיצד, איפוא האירה שם מדריגת שכינה, בצורה נעלה, וחזקה יותר וביתר גילוי, מאשר בעולמות העליונים? – הרי זה, משום: כי עשרת הדברות הן כללות התורה כולה, -

הן כוללות את כל התורה כולה, כפי שמוסבר באזהרות רבי סעדיה גאון, כיצד כלולים בעשרת הדברות, כל תרי''ג מצוות התורה, (ולהעיר מהתחלת פרק כ'), דנפקא מגו חכמה עלאה, -

שהיא (התורה) באה מ''חכמה עילאה'' (חכמה שב''עולם האצילות''), דלעילא לעילא מעלמא דאתגליא, -

שלמעלה מעלה מהעולם של התגלות, כמו ''מלכות'' של ''עולם האצילות'', בחינת ה''שכינה'', הנקראת ''עלמא דאתגליא'', כי זוהי ההתגלות של אור אין סוף בעולמות – והרי, תורה היא למעלה מ''עלמא דאתגליא'', למעלה מ''שכינה''; ולכן יש בכוח התורה להיות ''לבוש'' שלא יתבטל בפני אור השכינה המתלבש באותו לבוש. אך, לבוש המסתיר, הוא דוקא כשהוא יורד בענין שלמטה משכינה, שלכן הוא מסתיר על אור השכינה שיוכל להתקבל; ברם, התורה, כפי שבאה בעשרת הדברות שבלוחות, איננה באופן שתהיה כמו הענינים שבעולם הגשמי, אלא – כפי שיוסבר להלן – היא נשארה באותה מדריגה שלמעלה מהעולמות העליונים האמורים. וכדי לחקקן

– את עשרת הדברות, בלוחות אבנים גשמיים - לא ירדה

– ''חכמה עילאה'' שהיא תורה, ממדרגה למדרגה, כדרך השתלשלות העולמות

– המשתלשלים מעולם עליון יותר לעולם תחתון יותר, שכך הוא הרי הסדר, שעד שהיא יורדת לעולם הזה הגשמי, היא צריכה לעבור ההשתלשלות של עולמות יצירה ועשיה הרוחני, שלמעלה מהעולם הזה הגשמי, ורק אז, זה בא לעולם הזה הגשמי, עד עולם הזה הגשמי, כי עולם הזה הגשמי מתנהג בהתלבשות הטבע הגשמי, -

ההשפעה האלקית היורדת בעולם הזה הגשמי, מתלבשת בלבוש של ''טבע'', ואילו ב''לוחות'', לא היה כך, אלא, "והלחת מעשה אלהים המה, -

יצירה אלקית, שבה נראית אלקות, ולא טבע, והמכתב מכתב אלהים הוא", -

כתב אלקי, שבו נראית אלקות, למעלה מהטבע של עולם הזה הגשמי, הנשפע

– העולם הזה הגשמי מקבל השפעתו, מהארת השכינה שבהיכל קדשי קדשים דעשיה, שממנה

– מהארת שכינה זו, - נמשך אור וחיות לעולם העשיה, שגם עולם הזה בכללו, -

העולם הזה הגשמי, שהוא הוא העולם הזה, כלול ב''עולם העשיה'' המקבל את חיותו מהארת השכינה שבהיכל קדשי קדשים של ''עולם העשיה'' (לאחרי התלבשותה ב''מלכות'' ד''עשיה''); אך, ב''לוחות'', לא היה כך, אלא בחינת חכמה עלאה

– חכמה עליונה, דאצילות, שהיא כללות התורה שבי' הדברות, נתלבשה במלכות דאצילות ודבריאה לבדן, -

בלעדי התלבשותה בעולמות שלמטה מהם, והן לבדן

– ''חכמה דאצילות'' כפי שהיא מלובשת במלכות דאצילות ובמלכות דבריאה, בלעדי ההתלבשות שלאחריהן, המיוחדות באור-אין-סוף שבתוכן - הן הנקראות בשם "שכינה", השורה בקדשי קדשים דבית ראשון, על ידי התלבשותה

– של השכינה, בי' הדברות החקוקות בלוחות שבארון בנס

– האותיות החקוקות בלוחות, היה בהן משום ענין של ''נס'', כמאמר חכמינו ז''ל, שהאותיות ''מ'' ו''ס'' שבלוחות – ''בנס היו עומדים'', שכן, בהיותן חקוקות מעבר לעבר, לא יכלו לעמוד רק בנס – שהרי לא ניתן להן במה להיתפס, ועשרת הדברות שבלוחות, היו ומעשה אלהים חיים

– הוא השם שבספירת ''בינה'' של ''עולם האצילות'', המאיר ב''עולם הבריאה'', כדלהלן: [הוא

– ''אלקים חיים'' בספירות, הוא ספירת בינה של עולם האצילות, הנקראת "עלמא דאתכסיא", -

העולם המכוסה, המקנן

– ומאיר, בעולם הבריאה, כנודע ליודעי חן – ח כמה נ סתרה, היא תורת הקבלה] שספירת ''בינה'' של ''עולם האצילות'', מאירה ב''עולם הבריאה'', שהוא עדיין ענין של ''עלמא דאתכסיא'' (עולם מכוסה ונעלם), כלומר: ''בריאה'' הוא ''עולם'', אבל עדיין לא במציאות של ''יש'', דבר שבהתגלות.