והנה, ככל הדברים האלה

– שפורטו במשל המלך הגדול וההדיוט ושפל אנשים, וככל החזיון הזה, -

באופן האהבה שהמלך מראה לאותו הדיוט, וגדול יותר מאד בכפלי כפלים לאין קץ, -

מכפי שהדברים מופיעים במשל המלך, עשה לנו אלהינו.

– הקב''ה הראה לבני ישראל, אהבה גדולה בהרבה, בלי גבול, מאשר אופן האהבה שבמשל. כי לגדולתו אין חקר, -

גדולתו של הקב''ה היא למעלה מחקר והבנת השכל, כך – שהדברים הם כמו שהם במשל מלך גדול ורב, אלא שבנמשל גדלותו של המלך, הקב''ה, היא למעלה באין ערוך מאשר גדלותו של המלך בשר ודם הגדול; ובהשוואה למשל, שמדובר במלך שהוא לא רק ''גדול'' אלא גם ''ורב'', שהוא מולך בהרבה מדינות – גם בנמשל כך, אלא שם זה במדה גדולה ורבה יותר באין ערוך, שכן - ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, -

הקב''ה ממלא ומקיף את כל העולמות; ונודע מזהר הקדוש והאר"י ז"ל, -

אודות, ריבוי ההיכלות

– ''היכלות'' הם מדריגות כלליות בכל עולם מהעולמות העליונים, והעולמות עד אין מספר, ובכל עולם והיכל ריבוא רבבות מלאכים לאין קץ ותכלית, וכמו שכתוב בגמרא: כתיב -

כתוב: "היש מספר לגדודיו", -

היש מספר לגדודי המלאכים שלו? וכתיב

– ופסוק אחר אומר: "אלף אלפין ישמשוניה, ורבו רבבן קדמוהי כו", -

אלף אלפים משמשים אותו, וריבוא רבבות עומדים לפניו; הרי, מוכח מהפסוק השני, שקיים מספר מוגבל, אלא שהמספר הוא גדול ורב ביותר, ואילו בפסוק הראשון כתוב שאין להם מספר כלל ? ומשני

– והגמרא מתרצת: "אלף אלפין וכו'" - מספר גדוד אחד, -

מה שכתוב בפסוק השני "אלף אלפין וכו'" המדובר במספר הפרטים שבמחנה מלאכים אחד, אבל לגדודיו - אין מספר, -

בפסוק הראשון מדובר על ''גדודיו'' – מחנות, ולהם אין מספר כלל. וכלם קמיה כלא ממש חשיבי, -

וכל אלה האמורים, נחשבים לכלום לגבי הקב''ה, ובטלים במציאות ממש, כביטול דיבור אחד ממש לגבי מהות הנפש המדברת ועצמותה, -

הנפש כוללת את כוח הדיבור, בעוד שהיה דיבורה

– של הנפש, עדיין במחשבתה או ברצון וחמדת הלב, כנזכר לעיל באריכות: -

כפי שנתבאר באריכות בפרקים כ' וכ''א, עד כמה אין לדיבור אחד ויחיד ערך כלל לגבי הנפש המדברת, גם לאחרי שהאדם כבר ביטא את המלה (שאז היא נראית כמציאות לעצמה), וכל שכן כשהדיבור נמצא עדיין בתוך הנפש המדברת, ויותר מכך, - כשהדיבור נמצא עדיין במחשבה, ויותר מכך – כשהדיבור נמצא עדיין בחמדת הלב (שמכל אלה נובע הדיבור, שכן, אדם מדבר מה שהוא חושב לפני זה במחשבה ומה שהוא רוצה וחומד לפני כן בלבו לדבר) ושם – דיבור יחיד ואחד זה בטל לגמרי ואינו נרגש כלל למציאות; כך גם למעלה, הדיבור, ממנו נוצרים וחיים המלאכים, העולמות והנבראים – כלול תמיד במקורו, וממילא הוא בטל במציאות לגמרי;