פרק לט. בפרק הקודם, הסביר רבנו הזקן, מדוע חכמינו ז"ל, מדמים את עשיית המצוה ל"גוף", ואת כוונת המצוה - ל"נשמה". כן הסביר ששתי מדריגות בכוונת המצוות, כשם שישנן שתי מדריגות של נשמה בעצמים חיים: הנשמה שבבעל חי והנשמה שבאדם. כשהכוונה והרצון במצוה, להיות דבוק בהקב"ה על ידי עשיית המצוה, נוצרו באדם על ידי שכלו והתבוננותו בגדלות ה', בעוררם בו את האהבה בגילוי בלבו, ורצון להתאחד עם הקב"ה על ידי תורה ומצוות - הרי כוונה זו ורצון זה, הם, למשל, כנשמה של אדם, "מדבר", שהוא בעל שכל ובחירה; ואילו, אם שכלו קצר מדאי ואין בכוח ה"התבוננות" שלו, לעורר אהבה כזו ורצון כזה - ורצונו וכוונתו (כלומר: ה"נשמה" שבקיום המצוות שלו), באים מהתעוררות ה"אהבה מסותרת" שבו, אותה אהבה טבעית ומסותרת להקב"ה שבירושה מהאבות בכל אחד מישראל - הרי רצון זה וכוונה זו, הם, למשל, כנשמה של בעל חי, שכל מדותיו, אהבתו ויראתו, אינן "נולדות" משכל והבנה, כי אם - טבעיות. בפרק זה, אותו אנו עומדים ללמוד, מסביר רבנו הזקן, שמפני אותו טעם, הרי גם מלאכים - שאהבתם ויראתם הן טבעיות ולא נוצרות מהשכל - נקראים בשם חיות ובהמות.

ומפני זה גם כן נקראים המלאכים בשם חיות ובהמות, כדכתיב: -

כמו שכתוב: "ופני אריה אל הימין וגו' ופני שור מהשמאל" וגו', -

המדובר ב"פני אריה" ו"פני שור" שב"מרכבה" העליונה. הרי שהמלאכים נקראים "אריה" ו"שור". ואלה הם שמות של חיות ובהמות. וכל כך למה? - לפי שאינם -

''חיות הקודש'' - המלאכים אינם בעלי בחירה, -

אין להם הבחירה החפשית הקיימת באדם, לבחור בטוב או ברע, ויראתם ואהבתם -

להקב''ה, היא טבעית להם, -

ואין הם צריכים לעורר אותן, על ידי הבנתם השכלית בגדלות ה', כמו שכתוב ב"רעיא מהימנא" פרשת פינחס. -

ומכיוון שיראתם ואהבתם קבועות בהם בטבע, לכן הם משולים למדותיהן הטבעיות של חיות ובהמות. ולכן מעלת -

ומדריגת, הצדיקים גדולה מהם, -

מהמלאכים, כי מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה, ומדור המלאכים בעולם היצירה. -

ו"עולם הבריאה" הוא למעלה מ"עולם היצירה", כפי שיוסבר להלן, שהאהבה והיראה הבאות מן השכל, שייכות ל"עולם הבריאה", שהוא עולם ההשגה וההבנה: ואילו אהבה ויראה טבעיות שייכות ל"עולם היצירה", שהוא עולם המדות. ב"הגהה" הבאה, מסביר רבנו הזקן, שמה שלמדנו שהמלאכים הם ב"עולם היצירה", המדובר במלאכים סתם. אך, ישנם גם מלאכים שמקומם ב"עולם הבריאה", שכן, אופן עבודתם, הוא באהבה ויראה הבאות מהבנתם הגדולה בגדלות ה'. *(והינו -

מה שלמדנו שהמלאכים הם ב''עולם היצירה'', המדובר הוא: בסתם מלאכים, אבל יש מלאכים עליונים בעולם הבריאה -

היינו מאלה שעבודתם בדחילו ורחימו שכליים, -

יראה ואהבה שכליות, כמו שכתוב ב"רעיא מהימנא" שם, שיש שני מיני חיות הקדש: טבעיים -

שעבודתם היא מתוך אהבה ויראה טבעיות, ושכליים, -

שעבודתם היא מתוך אהבה ויראה שכליות, וכמו שכתוב בעץ חיים): -

עד כאן למדנו, שמקומן של נשמות הצדיקים, שעבודתם באהבה ויראה שכליות, הוא ב"עולם הבריאה"; ומקום המלאכים, שאהבתם ויראתם טבעיות, הוא ב"עולם היצירה". להלן - תוסבר השייכות של אהבה ויראה שכליות, ל"עולם הבריאה", ושייכות אהבה ויראה טבעיות, ל"עולם היצירה": וההבדל שביניהם -

בין ''עולם הבריאה'' ל''עולם היצירה'', הוא, כי בעולם היצירה מאירות שם מדותיו של אין-סוף ברוך-הוא לבדן, -

ולא בחינות חכמה-בינה-דעת של אין סוף ברוך הוא, שהן -

המדות: אהבתו ופחדו ויראתו כו',

- אהבה, פחד ויראה, הן מדות של ''חסד'' ו''גבורה''. כך מאירות שם גם שאר המדות של אין סוף. וכמו שכתוב [בתקונים -

ב''תיקוני זוהר'', ועץ חיים] דשית ספירין מקננין ביצירה. -

שש הספירות, מ"חסד" עד "יסוד" מקננות, מאירות, ב"עולם היצירה", שכן, ארבעה הפרצופים של "עולם האצילות", כלומר, עשר הספירות כפי שהן מתחלקות לארבעה חלקים כלליים - (א) חכמה, (ב) בינה, (ג) "זעיר אנפין" (=מדות), (ד) מלכות - מאירים בארבעת העולמות: "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשיה", והם מהווים האלקות שבכל עולם: ב"עולם האצילות" מאירה ספירת ה"חכמה" - ולכן, תכלית הביטול לאלקות, היא ב"עולם האצילות", שכן, שם מורגש שאין סוף ברוך הוא, הוא לבדו ואין זולתו. הרגשה זו באה מ"חכמה", כפי שלמדנו בהגהה בפרק ל"ה; ב"עולם הבריאה", הנקרא "עולם הכסא", מאירה ספירת ה"בינה", ולכן הוא עולם ההשגה, שהנשמות והמלאכים שב אותו עולם הם בעלי השגה גדולים; ב"עולם היצירה", מאירות ששת המדות של "עולם האצילות", "זעיר אנפין", ולכן עבודת הנבראים של "עולם היצירה" - היא עבודת המדות; ב"עולם העשיה", מאירה ספירת ה"מלכות", והעבודה שם באה מתוך קבלת עול מלכות שמים. - הרי, שב"עולם היצירה" מאירות המדות של אין סוף ברוך הוא. ולכן, זאת היא עבודת המלאכים -

שמקומם ב''עולם היצירה'': תמיד, יומם ולילה לא ישקטו, לעמוד ביראה ופחד וכו', -

לפני הקב''ה, והינו כל מחנה גבריאל שמהשמאל, -

שמבחינת ה''גבורה'' הנקראת ''שמאל'' - שמחנה גבריאל עובד עבודתו מתוך יראה ופחד; ועבודת מחנה מיכאל היא האהבה כו'. -

ועבודת מחנה מיכאל, היא תמיד מתוך אהבה להקב''ה, שכן, כאמור, ב''עולם היצירה'' מאירות מדות אין סוף ברוך הוא, ולכן, גם עבודתם של הנבראים והמלאכים של ''עולם היצירה'', היא תמיד בענין המדות. אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין-סוף ברוך-הוא, -

בחינות חכמה-בינה-דעת של ''עולם האצילות'', שהן -

חכמה-בינה-דעת, מקור המדות ואם ושרש להן, -

למדות, כפי שלמדנו בפרק ג'. וכדאיתא בתיקונים -

וכמו שכתוב ב''תיקוני זוהר'': דאימא עלאה -

ספירת ''בינה'' דאצילות, מקננא -

מקננת ומאירה ב''עולם הבריאה'', הנקרא ''כורסיא'', עולם הכסא, בתלת ספירן בכרסיא, שהוא עולם הבריאה. -

ואלו הן חכמה-בינה-דעת שב''אצילות''. ולכן -

מפני שב''עולם הבריאה'' מאירות בחינות חכמה-בינה-דעת של אין סוף, לכן הוא -

''עולם הבריאה'', מדור נשמות הצדיקים, עובדי ה' בדחילו ורחימו, -

ביראה ואהבה, הנמשכות מן הבינה ודעת דגדולת אין-סוף ברוך-הוא, שאהבה זו נקרא "רעותא דלבא", -

רצון שמן הלב, שנתעורר על ידי השכל, ושלא כמו הרצון שלמעלה מהשכל, כנזכר לעיל; ומ"רעותא דלבא" נעשה לבוש לנשמה בעולם הבריאה, שהוא גן עדן העליון, כדלקמן, -

כפי שיתבאר להלן, וכמו שכתוב בזהר -

פרשת ויקהל. -

הרי, שהנשמות שעבודתם מתוך אהבה ויראה הבאות מן השכל וההתבוננות בגדלות ה' - מקומן ב"עולם הבריאה", שהוא "גן עדן העליון", שכן, "גן עדן התחתון" הוא ב"עולם היצירה", ו"גן עדן העליון" - ב"עולם הבריאה", וכפי הידוע, ענינו של "גן עדן" הוא, ש"יושבין ונהנין מזיו השכינה". תענוג זה בא מהבנתם והשגתם גדלות ה' - וזהו השכר עבור העבודה הקשורה בהשגה והתבוננות בגדלות ה'. להלן, מסביר רבנו הזקן, שבכך מתכוונים לאותן נשמות שהן במדריגת נשמה ממש - אלה שהשגתם הנעלה ביותר מתוארת כבחינת "מוחין דגדלות"; ולא רק השגתם ושכלם יש להם שייכות ל"עולם הבריאה", כי אם גם מדותיהם, אהבתם ויראתם, יש להן שייכות ל"עולם הבריאה". כי, גם מדותיהן נכללות במוחין ובשכל שלהם, עד ש כל עבודתם מתוארת כ"עבודת מוחין". ואילו, נשמות שהשגתם איננה נעלה כזו, הרי למרות שאהבתן ויראתן באות על ידי התבוננות ושכל, הרי זה רק שהשכל משמש לעורר וליצור את מדות האהבה והיראה, אבל עיקר עבודתן היא "עבודת המדות" - ולכן, שייכות נשמות אלו, ל"עולם היצירה", שהוא עולם המדות. ומכל-שכן שאותן נשמות שעבודתן היא מתוך "אהבה מסותרת" - המדות הטבעיות, שאינן באות מן השכל ומן המוחין, בודאי ובודאי שמקומן הוא ב"עולם היצירה" ; רק בזמנים מסויימים עולות גם נשמות אלו ב"גן עדן העליון", ב"עולם הבריאה".