רק שאף על פי כן צריך לטרח בשכלו להשיג ולהגיע גם לבחינת "אהבת עולם" הנזכרת לעיל, הבאה מהתבונה ודעת בגדולת ה', -

אהבה זו נוצרת כולה מהתבוננותו של יהודי בגדלות ה', ולא כמו בשתי האהבות האמורות הבאות בעצם בירושה מן האבות, ורק התגלותן היא על ידי התבוננות, וזאת - כדי להגדיל מדורת אש האהבה ברשפי אש ושלהבת עזה ולהב העולה השמימה, עד ש"מים רבים

– העומדים כנגד אהבה זו, לא יוכלו לכבות וכו'

– את האהבה, ונהרות לא ישטפוה וכו'".

– וכשהאהבה נוצרת כולה מהתבוננות בגדלות ה' – יש בה יותר להב שלהבת ורשפי אש מאשר לאהבה הבאה בעצם בירושה, למרות שגם התגלותה באה על ידי התבוננות; כי יש יתרון ומעלה לבחינת אהבה כרשפי אש ושלהבת עזה וכו', הבאה מהתבונה ודעת בגדולת אין-סוף ברוך הוא, -

כלומר: ב הפלאת גדלות ה', על שתי בחינות אהבה הנזכרות לעיל כאשר אינן כרשפי אש ושלהבת כו', -

אלא הן באות מתוך רגש (או התבוננות) של קרבת הקב''ה לישראל, בהיותו ''מקור חיינו'' ו''אבינו האמיתי", ומעלה זו של אהבה כרשפי אש, היא: כיתרון ומעלת הזהב על הכסף וכו', כמו שיתבאר לקמן.

– מעלת הזהב כנגד הכסף אינה מתבטאת רק בכך שזהב שווה יותר מכסף, אלא המעלה היא בעצם תכונתו של הזהב, שיש בו התנוצצות ה''שובה'' את נפש האדם – כך גם האהבה הנוצרת מהתבוננות, שמעלתה מתבטאת בלהב השלהבת וברשפי האש שבה – אין זה אומר שהיא מדריגה נעלה יותר באהבה – שהרי, להיפך, האהבה הבאה מלמעלה נעלה יותר ונקראת ''אהבה רבה'' – אלא, עצם ענין להב השלהבת שבאהבה זו, והשתפכות הנפש שהיא יוצרת עד לידי כלות הנפש – זהו יתרונה של אהבה זו. – זהו טעם אחד, מדוע אין לו לאדם להסתפק בשתי האהבות האמורות, שהן בעצם בירושה מן האבות – אלא עליו לטרוח להגיע לאהבה הנוצרת כולה מהתבוננות בגדלות ה'. עוד יסביר רבנו הזקן, טעם נוסף, שאין זה רק מצד האהבה עצמה, רק מצד ההתבוננות המביאה אהבה זו, כי התבוננות זו היא ''תכלית'' לכשעצמה, שכן בכך מתבצעת כוונת הקב''ה בבריאת העולמות, שהנבראים ישיגו ויכירו בגדלותו של הקב''ה. ובלשון ה''תניא'':

וגם כי זה כל האדם ותכליתו, -

כל תכלית בריאתו של אדם, היא הרי, למען דעת את כבוד ה' ויקר תפארת גדולתו, איש איש כפי אשר יוכל שאת, -

להבין את גדלות ה', כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת בא: "בגין דישתמודעון ליה וכו'", וכנודע: -

תכלית בריאתו של האדם היא, כדי שיכירו וידעו גדלות ה', וכפי שהדבר ידוע; הרי שבהתבוננות עצמה יש משום מעלה ותכלית, והתבוננות בגדלות ה' ישנה במדה מרובה יותר באהבה הבאה כולה מהתבוננות, מאשר ישנה בשעת התעוררות שתי האהבות האמורות; שכן, להתעוררות שתי האהבות האמורות נדרשת רק ההתבוננות שהקב''ה הוא חיי החיים והוא החיים האמיתיים – או (באהבה של ''כברא דאשתדל'') שהקב''ה הוא אבינו האמיתי, ואילו, באהבה הנוצרת כולה מהתבוננות – נדרשת התבוננות גדולה ועמוקה יותר, והבנה יתירה בגדלות ה'. עד שבכך מתבצעת יותר כוונתו של הקב''ה "בגין דישתמודעון ליה'' – שנבראים תהיה להם השגה בגדלות ה'. והרי בכך טעם נוסף, מדוע שלא להסתפק באהבות הבאות בירושה מן האבות, אלא לטרוח להגיע לאהבה הבאה מהתבוננות בגדלות ה'.