והנה, בהכנה זו של מסירת נפשו לה', -
שהוא מוכן, שתורתו ותפילתו תהיינה באופן של מסירת נפשו להקב''ה, כמו בשעה שיהודי נפרד מגופו, יתחיל -
לומר, ברכות השחר, "ברוך אתה כו'". -
ברכות השחר הן ראשיתה של עבודת התפילה, וכן בהכנה זו יתחיל ללמוד שיעור קבוע מיד אחר התפלה. -
שכן, הרי צריך להיות "מבית הכנסת לבית המדרש", שמיד אחרי התפילה, עליו ללמוד שיעור בתורה - יתחיל ללמוד גם שיעור זה מתוך ההכנה והכוונה למסור את נפשו בכך להקב"ה, וכן באמצע היום, קודם שיתחיל ללמד, צריכה -
נדרשת, הכנה זו לפחות, כנודע שעיקר ההכנה -
והכוונה, לשמה לעכב -
באופן הכרחי, ואי אפשר בלעדי זאת, הוא בתחילת הלמוד בבינונים, -
שבתחילת הלימוד יכוון שלימודו יהיה ''לשמה'', וכמו בגט וספר תורה, שצריכים -
לכתוב אותם, לשמה -
הרי זה, לעכב, -
שבאם לא נכתבו בכוונה ''לשמה'' - הם לא כשרים, אך יחד עם זה - ודיו שיאמר -
הכותב, בתחלת הכתיבה "הריני כותב לשם קדושת ספר תורה", -
בתחילת כתיבת ספר תורה, או -
לומר בתחילת כתיבת גט, "לשמו" -
של איש זה, ו"לשמה" -
של אשה זו כו'. -
כך גם די ל''בינוני'' לכוון, בתחילת לימודו, שהלימוד יהיה במסירה ונתינה האמורות לעיל. וכשלומד שעות הרבה רצופות - יש לו להתבונן בהכנה זו הנזכרת לעיל בכל שעה ושעה על כל פנים, -
כלומר, מדי שעה עליו להתבונן שוב באמור, כי בכל שעה ושעה היא המשכה אחרת מעולמות עליונים להחיות התחתונים, והמשכת החיות -
שנמשכה מהעולמות העליונים, שבשעה שלפניה חוזרת למקורה [בסוד "רצוא ושוב" שבספר יצירה], -
שהחיות האלקית המחיה את העולם, היא באופן של "רצוא ושוב", היא נמשכת בעולם וחוזרת למקורה בעולמות העליונים, ומדי שעה בשעה שבה למקורה החיות של השעה הקודמת, והיא שבה, עם כל התורה ומעשים טובים של -
הנבראים התחתונים, -
שלמדו וקיימו באותה שעה; כי בכל שעה שולט צרוף אחד מי"ב צרופי שם הוי"ה ברוך-הוא בי"ב שעות היום, וצרופי שם אדנ"י בלילה, כנודע. -
שבשעות היום שולטים בעולם צירופי שם הוי', ובלילה - צירופי שם אדנ"י. ומכיוון שבכל שעה מאירה חיות אחרת - יש גם לחדש בכל שעה לפחות, את ההכנה והכוונה של "לשמה". להלן, מסביר רבנו הזקן, שעל אף שלימוד התורה, קיום המצוות ועבודת התפילה נעשים אצלו מתוך מסירות נפש, בהשתחררו מכל עניני הגוף והיותו מסור ונתון כל כולו בעבודה זו - תהיה כוונתו במסירות נפש זו (לא לשם החזרת הנפש למקורה, אלא) לגרום נחת רוח להקב"ה.