מה שאין כן אם לומד ומקיים המצוה באהבה לבדה, -

בלי יראה כלל, כדי לדבקה בו -

יתברך, על ידי תורתו ומצותיו - אינה נקראת -

עבודה זו, בשם עבודת העבד, והתורה -

הרי, אמרה: "ועבדתם את ה' אלהיכם וגו'", -

הרי שנאמר ''ועבדתם'', לשון עבודה, כמו עבודת עבד, שהיא מתוך יראה, "ואותו תעבדו וגו'" ; -

גם כן לשון עבודה, וכמו שכתוב בזהר [פרשת בהר]: "כהאי תורא דיהבין עליה על בקדמיתא בגין לאפקא מיניה טב לעלמא כו', -

כאותו שור ששמים עליו עול בתחילה, כדי להפיק ממנו טוב לעולם, הכי נמי אצטריך לבר נש לקבלא עליה על מלכות שמים בקדמיתא כו', -

כך צריך גם האדם לקבל על עצמו בתחילה עול מלכות שמים (ולאחר מכן לעסוק בעבודת ה'), ואי האי לא אשתכח גבה - לא שריא ביה קדשה כו'"; -

ואם אין בו קבלת עול מלכות שמים, אינה שורה בו קדושה. [וברעיא מהימנא שם דף קיא עמוד ב] -

נאמר: שכל אדם צריך להיות -

בעבודת ה', בשתי בחינות ומדרגות, והן: בחינת "עבד" ובחינת "בן". -

עבד - שעבודתו היא מתוך יראה, הוא ירא מאדונו, כך על האדם לעבוד את ה' מתוך יראה; בן - עושה למען אביו מתוך אהבה, כך, על האדם להיות בבחינת בן ולעבוד את ה' מתוך אהבה. ואף דיש -

מדריגה של "בן" שהוא -

בד בבד, גם כן "עבד", הרי אי אפשר לבא למדרגה זו בלי קדימת היראה עלאה, כידוע ליודעים. -

כלומר: גם מדריגה זו של בן (שהוא עבד), קדמה לה יראה. - על כל פנים רואים אנו שגם כשישנה לאדם אהבת ה', אלא שחסרה לו יראת ה', אין בכך משום קיום תורה ומצוות, באותה מדה שהתורה קוראת בשם "עבודה"; וכשאין ביכולת האדם ליצור הרגשת יראה מהקב"ה בלבו - יעורר לכל הפחות יראה במוחו ומחשבתו, ששם, לכל הפחות, ירגיש יראה זו. להלן יסביר רבנו הזקן, שגם מי שאינו מסוגל לעורר אפילו במוחו יראה מוחשית ומורגשת - בכל זאת, כיוון שהוא מתעמק בדברים האמורים, וכוונתו בשעת לימודו תורה וקיומו מצוות היא כדי לשרת את הקב"ה, את המלך, יש כבר בכך משום עבודה אמיתית.