אבל בתפלה בכוונה ותורה בכוונה לשמה -

שהוא מתפלל ולומד תורה מתוך כוונה ''לשמה'', הרי הכוונה מתלבשת באותיות הדבור, הואיל והיא מקור ושרש להן, -

לאותיות התורה והתפילה שהוא אומר, שמחמתה ובסיבתה הוא מדבר אותיות אלו, לכן היא -

הכוונה הרוחנית של אהבה ויראה, מעלה אותן -

את דיבורי התורה והתפילה, עד מקומה בי' ספירות דיצירה או -

בעשר ספירות דבריאה, לפי מה שהיא הכוונה בדחילו ורחימו שכליים -

יראה ואהבה שכליות, שאז העליה היא בעשר ספירות ''עולם הבריאה'', או טבעיים כו', -

או יראה ואהבה טבעיות, שאז העליה היא בעשר ספירות ''עולם היצירה'', כנזכר לעיל. -

הרי שהכוונה ה רוחנית מעלה את אותיות הדיבור, שמצד עצמן הן אותיות גשמיות, בעשר ספירות ''עולם היצירה'', או ''עולם הבריאה''; ושם -

בעשר הספירות, מאיר ומתגלה אור-אין-סוף ברוך-הוא, שהוא רצון העליון ברוך- הוא, המלבש באותיות התורה שלומד ובכונתן, -

שכן, גם בכוונה קיים הרצון העליון, שהקב''ה רוצה שיהודי ידבק עצמו אתו על ידי אהבה ויראה, או -

הרצון העליון המלובש, בתפלה ובכוונתה, או במצוה -

שהוא מקיים, ובכוונתה, -

מאיר הרצון העליון בהארה גדולה לאין קץ, -

ומתגלה שם, מה שלא יכול להאיר ולהתגלות כלל בעוד האותיות -

של תורה ותפילה, והמצוה בעולם הזה הגשמי, -

הארת והתגלות הרצון העליון באותיות התורה והתפילה או במצוה, כשהן עדיין בעולם הזה הגשמי, אינה דומה כלל להארה ולהתגלות הרצון העליון, בשעה שהן עולות למעלה בעשר ספירות עולמות ה"יצירה" וה"בריאה" - לא מינה ולא מקצתה, -

לא ממנה ואף לא מקצת ממנה - מההארה כפי שהיא מאירה בעשר הספירות (כשאותיות התורה והתפילה והמצוה עולות למעלה) - לא תוכל להתגלות כשאותיות התורה והתפילה הן עדיין בעולם הזה הגשמי - ודבר זה הוא כך, עד עת קץ הימין, -

של לעתיד לבוא, שיתעלה -

אז, העולם מגשמיותו, "ונגלה כבוד ה' וגו'", -

וכפי שמסיים הפסוק ''וראו כל בשר יחדיו'', שכולם יראו כבוד ה', כנזכר לעיל באריכות. -

לעתיד לבוא, יאיר הרצון העליון בהתגלות, בתורה ובמצוות כפי שהן למטה בעולם הזה. ברם, עד אז, הרי הארת הרצון העליון המאירה בתורה ובמצוות כפי שהן למטה בעולם הזה, אינה דומה כלל ואינה בערך להארת והתגלות הרצון העליון בשעה שהתורה והמצוות עולות למעלה. הגהה בהגהה הבאה, אומר רבנו הזקן, שבהתגלות הרצון העליון הנוצרת למעלה בעולמות העליונים, על ידי עליית התורה והמצוות ב"עת רצון " - מתהווה התכללות במדות שבאותם עולמות, וה"גבורות" נמתקות ב"חסדים" (שממילא נוצרת על ידי כך השפעה של חסדים למטה בעולם הזה); אלא, כפי שמסיים רבנו הזקן, עיקר ה"יחוד" של המדות, יוצרות המצוות ב"עולם האצילות".