תניא

פרק לה. לפני שאנו מתחילים ללמוד פרק ל"ה, כדאי להזכיר שוב - כפי שנאמר בקיצור בפרק י"ז - שספר ה"תניא" (כפי שכתוב בדף-השער) מיוסד על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", שקל מאד לקיים תורה ומצוות "בפיך ובלבבך", כלומר, בשלשת כוחות הביצוע הנקראים "לבושים"; "בפיך" - בכוח הדיבור, "בלבבך" - בכוח המחשבה, ו"לעשותו" בכוח המעשה; ובמובן עמוק יותר, רומזת המלה "בלבבך" גם על רגשי הלב הפנימיים - אהבה ויראה להקב"ה. על כך שאל בפרק י"ז, שלכאורה זהו נגד החוש שלנו, שכן, אין הדבר קל כל כך להגיע לרגש מלא של אהבה לה' ושל יראה ממנו - והתורה הרי מדברת כלפי כל הדורות - כיצד, איפוא, "קרוב הדבר מאד" לקיים תורה ומצוות באופן של "בלבבך", באהבת ה' וביראת ה'?! והסביר שם, שהמלה "לעשותו" היא פירושו של "בלבבך", כלומר, מדובר בסוג כזה של "בלבבך", אהבה כזו, המביאה ל"לעשותו", לקיום תורה ומצוות במעשה - רגש כזה הוא "קרוב מאד". כלומר, אחרי שיתעמק במוחו בגדלותו של הקב"ה, והמוח הרי שולט בטבעו על הלב, יביא הדבר שיתעורר בלבו רצון והחלטה ללמוד תורה ולקיים מצוות; והלב הרי שולט על כל שאר האברים, שהם כלים שעל ידם מבצע האדם את רצונו והחלטתו. לאחר מכן הסביר רבנו הזקן, שגם מי שאין לו ידיעה בגדלותו של הקב"ה ואין באפשרותו להתבונן בכך - גם הוא ביכלתו להגיע לאהבת ה' וליראת ה', על ידי שיעורר בתוכו את ה"אהבה המסותרת" אל הקב"ה, הנמצאת בכל לב יהודי, והכוללת בתוכה גם יראה, הפחד שלא להינתק מהקב"ה, גם הוא ביכלתו לקיים תורה ומצוות "בלבבך", עם הלב, באהבה ה' וביראת ה'. בהמשך באים מספר פרקים המסבירים את הדרכים כיצד להרחיק את האפשרויות של ההפרעות בעבודת ה'; וכיצד יוכל תמיד לעבוד את השי"ת בשמחה, שהיא עיקר גדול בעבודת ה'.

ברם, ממה שמסיים את הפסוק "כי קרוב" במלה "לעשותו", מוכח, שעיקר ותכלית הכל הוא קיום מצוות במעשה. בהתאם לכך תוסבר, בפרקים הבאים, הסגולה המיוחדת והנעלית שישנה במצוות מעשיות. [מן הענין לזכור מה שלמדנו, ש"בינוני" נקרא מי שלא עבר עבירה מימיו, לא במעשה, לא בדיבור ואף לא במחשבה; ורק בכוחות הפנימיים שבלבו, חזק עדיין היצר הרע ולכן אפשר שתהיינה לו תאוות גם לדברים אסורים - מכך יכולים לעלות בו גם הרהורי עבירה, אלא שה"בינוני" לוחם מיד עם יצרו הרע, ואינו מאפשר לו להביא לביצוע את רעיונותיו ואף לא לחשוב ולהרהר בהם].

והנה, לתוספת ביאור תיבת "לעשותו", -

שבפסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", שכפי האמור, מורה המלה "לעשותו" על מעלה גדולה ומיוחדת בקיום מצוות במעשה, וגם להבין מעט מזעיר -

וכן להבין, לפחות במקצת, את תכלית בריאת הבינונים -

" שנבראו באופן שישארו בינונים, שאין לאדם הבחירה בזה כל כך כו' (פי"ד)" - לשון כ"ק רבינו. כלומר: מהי "תכלית בריאת הבינונים" - בהדגשת המלה בריאת - שנבראו באופן להישאר בינונים, שלא כל אחד יש לו הבחירה במידה כזו - להתעלות למעלה מדרגת הבינונים, ועליהם להישאר תמיד במדריגת הבינונים, כפי שהוסבר בפרק י"ד, וירידת נשמותיהם לעולם הזה, -

ומהי תכלית ירידת נשמותיהם לעולם הזה, באופן של להתלבש בנפש הבהמית שמהקליפה וסטרא אחרא, -

שהיא ההיפך מהנשמה; מאחר שלא יוכלו לשלחה -

להשתחרר מן הנפש הבהמית, כל ימיהם, -

ואף לא, ולדחותה ממקומה מחלל השמאלי שבלב -

באופן שלא יעלו ממנה -

מהנפש הבהמית, הרהורים אל המוח, -

גם דבר זה לא יהיה בידם לבצע, כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה היא בתקפה ובגבורתה אצלם כתולדתה, -

ומלחמתם בנפש הבהמית אין לה השפעה על עצם הנפש הבהמית, רק -

וכל שהוא מצליח להשיג במלחמתו היא רק שלבושיה אינם מתלבשים בגופם כנזכר לעיל, -

(בפרק י''ב), שאין ה''בינוני'' מאפשר ללבושי הנפש הבהמית להתלבש בגופו - לעשות, לדבר ולחשוב במה שאסור; ואם כן -

מאחר שעצם הנפש הבהמית נשאר בו בתקופו, נשאלת השאלה: למה זה ירדו נשמותיהם -

של ה''בינונים'', לעולם הזה ליגע -

להתיגע, לריק חס ושלום, להלחם כל ימיהם עם היצר, ולא יכלו לו? -

ואף שבפרקים הקודמים הסביר רבנו הזקן, שמלחמתו זו של ה"בינוני" בנפש הבהמית - שלא להרשות השתלטותה במחשבה, דיבור ומעשה - גורמת למעלה נחת רוח רבה, ואם כן אין זה "לריק"! - אף על פי כן "לשם כך לא צריכה עדיין להיות ההתלבשות בנפש הבהמית, אדרבה - עליהם להיות שני צדדים נוגדים ושונאים וכו' וכשהנפש האלקית מנצחת, יעשה ויפעל בלי הנפש הבהמית כו"' - לשון כ"ק רבינו. כלומר: מאחר שחידושה של הנפש האלקית "לכפות את הסטרא אחרא" באה על ידי ההתלבשות בתוך הנפש הבהמית - ולא באופן ששתי הנפשות מתבצרות בעמדותיהן הנפרדות - הרי זה מורה, שבנוסף ל"אתכפיא סטרא אחרא" ולנחת רוח היוצאת מכך, קיימת כאן כוונה נוספת, לפעול בתוך הנפש הבהמית עצמה - ונשארת במילא הקושיא: בפרט זה, לפעול על הנפש הבהמית, יוצא הדבר שה"בינוני" עמל כל ימי חייו לשוא חס ושלום? אלא: ותהי זאת נחמתם, לנחמם בכפליים לתושיה, ולשמח לבם בה' השוכן אתם בתוך תורתם ועבודתם. -

הערה: מפני סיבות טכניות מופיע כאן הטקסט הרגיל של התניא במקום 'שיעורים בספר התניא'.

והוא בהקדים לשון הינוקא [בזהר פ' בלק] על פסוק החכם עיניו בראשו וכי באן אתר עינוי דבר נש כו' אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהך בר נש בגילוי' דרישא ארבע אמות מאי טעמא דשכינתא שריא על רישיה וכל חכם עינוהי ומילוי ברישיה אינון בההוא דשריא וקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לנדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דב"נ איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צוח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדאן טבאן וע"ד החכם עיניו בראשו עכ"ל.