תניא

אבל מי שאינו חברו -

בתורה ובמצוות, [לשון כ"ק רבינו: "ובמילא זדונותיו - כשגגות (ספ"ל) ואין לשנאותו"], כי מי שאינו "חבירו בתורה ומצות", כלומר, שאינו בן תורה, הרי עליו אומרים חכמינו ז"ל: "עמי הארץ זדונות נעשות להם כשגגות", ובהתאם לכך גם אם הוא עובר עבירה בזדון - אין בכך סיבה לשנוא אותו, מכיון שחטאו נחשב כשגגה (ראה לעיל סוף פרק ל'), ונוסף על מה שהוא אינו חבירו בתורה ובמצוות, הוא גם ואינו מקרב אצלו, -

באיזה ענין שיהיה, כך שאין סכנה שהוא ילמד ממנו, הנה על זה אמר הלל הזקן: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום וכו', -

ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", -

אף שהלל מדבר אודות אנשים, אין הוא מתאר אותם בתואר ''בני אדם'' או ''אנשים'' כי אם בתואר ''בריות'', לומר, שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם "בריות" בעלמא -

''בריות'' סתם, מעלתם היחידה מתבטאת בכך, שהקב''ה ברא אותם - גם כאלה, צריך למשכן -

''למשוך'' אותם, בחבלי עבותות אהבה, וכלי האי -

על-ידי כל זה, ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'; והן לא -

וגם אם לא, כלומר: גם אם לא יצליח, והם לא יתקרבו חלילה לתורה ולעבודת ה', לא הפסיד שכר מצות אהבת רעים. -