ואף-על-פי-כן -

למרות מעלת לימוד התורה לגבי המצוות, שעל ידי לימוד תורה ההתאחדות עם הקב''ה היא למעלה בהרבה מאשר על ידי מצוות מעשיות, בכל זאת, אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "לא המדרש עקר אלא המעשה", -

קיומן של המצוות המעשיות, ו"היום -

בחיי העולם הזה, לעשותם" כתיב, -

שהעיקר הוא קיום המצוות בפועל, ומבטלין תלמוד תורה לקיום מצוה מעשית כשאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, משום כי זה -

קיום מצוות מעשיות, כל -

תכליתו של האדם ותכלית בריאתו וירידתו -

של הנשמה, לעולם הזה, להיות לו יתברך דירה בתחתונים דוקא, -

בעולמות ובנבראים התחתונים, לאהפכא חשוכא לנהורא, -

להפוך את חושך העולם הזה לאור הקדושה, "וימלא -

על ידי כך, כבוד ה' את כל הארץ" הגשמית דייקא, -

דוקא, "וראו כל בשר יחדיו", -

את האור האלקי, כנזכר לעיל. -

בפרק ל"ו. כלומר, התכלית של "דירה בתחתונים" מתבצעת בעיקר על ידי מצוות מעשיות. ולכן, כשמדובר אודות מצוה מעשית שאיננה יכולה להיעשות על ידי אחר - צריכים גם לבטל לימוד תורה, כדי שעל ידי קיום המצוה תתבצע כוונת הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. ברם, כשאותה מצוה יכולה להיעשות על ידי אחר, הרי תתבצע כוונת הקב"ה ב"דירה בתחתונים", וכל ההבדל נוגע רק לשאלה אם הוא יקיים את המצוה ובנפשו הוא תאיר ההמשכה הנמשכת על ידי אותה מצוה - הרי בקשר לכך, גוברת מעלת לימוד התורה. שכן, על ידי לימוד התורה מגיע האדם הלומד לדרגת המשכה נעלית יותר ולהתאחדות הנפש גדולה יותר עם אלקות. ולכן עליו אז לא לבטל מלימוד תורה בגלל קיום המצוה. ובלשון ה"תניא": מה שאין כן כשאפשר לעשותה -

את המצוה, על ידי אחרים -

שאז אין מבטלין תלמוד תורה, -

לשם קיום מצוה, אף שכל התורה אינה אלא פרוש המצות מעשיות, -

ובכל זאת, אסור לבטל לימוד תורה כדי לקיים מצוה שיכולה להיעשות על ידי אחר, והינו, משום שהיא -

תורה, בחינת חכמה-בינה-דעת של אין-סוף ברוך-הוא, ובעסקו בה -

בתורה, הוא ממשיך עליו אור-אין-סוף ברוך-הוא ביתר שאת והארה גדולה לאין קץ מהארה והמשכה על ידי פקודין -

שהוא ממשיך על נפשו על ידי מצוות, שהן אברין דמלכא. -

אברי המלך. הערת כ"ק רבינו: "ע"פ הנ"ל במצוות - עיקר התועלת בירור הגוף והעולם, בת"ת יחוד הנפש, ועפ"ז יובן ז"ש". כלומר: לפי האמור, שעיקר התועלת במצוות הוא בירור הגוף והעולם, ועיקר התועלת בתלמוד תורה הוא יחוד הנפש - יובן מאמרו של רב ששת, כדלהלן: וזהו שאמר רב ששת: "חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי", -

שמחי נפשי, בשבילך אני לומד מקרא, בשבילך אני לומד משנה. שכן, בשביל הנפש, היחוד שעל ידי תורה - מקרא ומשנה - הוא למעלה מהיחוד שעל ידי מצוות, ולכן הוא אומר לנפשו, שבשבילה הוא לומד מקרא ומשנה, כמו שכתוב במקום אחר באריכות: -

מעלת יחוד הנפש הבאה על ידי תורה. עד כאן הסביר רבנו הזקן ש המשכת אור אין סוף ברוך הוא על נפש האדם עצמה, הבאה על ידי לימוד תורה, היא למעלה בהרבה מאשר על ידי קיום מצוות. להלן יסביר רבנו הזקן (כלשון כ"ק רבינו בהערה) "ענין נעלה בהרבה יותר - שבת"ת לגבי מצות שבהמשכת האוא"ס שע"י ת"ת דוקא מצינו חידוש שנק' קריאה (משא"כ - במצות) - פי' שקורא כו' (שלמעלה מאור). ולא עוד - אלא שאפילו לגבי קריאה סתם - יש מעלה בת"ת, וז"ש לכל קוראיו גו' באמת כו' - היינו בנוגע לפעולת ההמשכות". כלומר: רבנו הזקן מסביר עתה ענין הרבה יותר נעלה שיש בלימוד תורה לגבי מצוות, והוא - שב המשכה מאור אין סוף הנמשכת על ידי תורה דוקא, מוצאים אנו חידוש, שהיא נקראת בשם "קריאה" (מה שאין כן במצוות), כמו שאדם קורא לחברו שיבוא אליו עם ה"עצם" שלו - כך גם על ידי תורה קוראים וממשיכים עצמות אור אין סוף ברוך הוא (שלמעלה מהאור שממשיכים על ידי מצוות); ולא זו בלבד, אלא שבקריאה עצמה ישנה "קריאה" סתם - והיא נגרמת על ידי תפילה; ולעומת זה, הקריאה שעל ידי תורה היא נעלה יותר, בכך שהיא נקראת קריאה באמת. זוהי כוונת הפסוק: "קרוב ה' לכל קוראיו" המוסב על קריאה סתם, ואילו המשך הפסוק: "לכל אשר יקראוהו באמת " מוסב על קריאה נעלה יותר, באמת, וזה בא על ידי תורה - ומעלת הקריאה באמת (שעל ידי תורה) לגבי קריאה סתם, היא בנוגע ל פעולה - להמשכות הנמשכות על ידי כך. וכפי שהרבי מציין למאמרו של רבנו הזקן על הפסוק ב"סידורו", שם מוסבר ההבדל, שעל ידי קריאה סתם (תפלה) ההמשכה היא בענינים גשמיים: רפואה לחולים, ברכת השנים, וכדומה, ואילו על ידי קריאה באמת (תורה) ההמשכה היא רוחנית ובפנימיות הנשמה. ובלשון רבנו הזקן: