והנה, ענין השראת השכינה, הוא גילוי אלהותו יתברך ואור אין-סוף ברוך-הוא באיזה דבר, -

שכן, בעצם הרי נמצא הקב"ה בכל מקום, וכשאומרים שעל דבר זה שורה השכינה, הכוונה היא להתגלות האלקית על אותו דבר, והיינו לומר, -

כלומר: שאותו דבר נכלל באור ה' ובטל לו במציאות לגמרי, שאז הוא ששורה ומתגלה בו ה' אחד. -

השראת השכינה פירושה - התגלות השכינה, וההתגלות באה רק היכן שישנה התבטלות. אבל כל מה שלא בטל אליו במציאות לגמרי - אין אור ה' שורה ומתגלה בו. ואף צדיק גמור שמתדבק בו -

בהקב''ה, באהבה רבה -

שהיא מדריגה נעלה ביותר בדרגות האהבה והדבקות להקב''ה, בכל זאת: הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל באמת, -

אין מחשבה שתוכל ''לתפוס'' (להשיג) את הקב''ה באמת. כי אמיתת -

הענין של "ה' אלהים אמת" - הוא יחודו ואחדותו, -

של הקב''ה, שהוא לבדו הוא ואפס בלעדו ממש, -

כפי שלמדנו בפרק כ', שאמיתת ענין אחדות ה' אינה מתבטאת רק בכך שהוא א-ל אחד; אלא, שרק הוא נמצא, ובלעדו אין שום דבר קיים - כי הכל בטל בשלימותה. ואם כן זה האוהב, -

הצדיק, עליו אנו אומרים שהוא אוהב את הקב''ה, שהוא יש -

בהרגשתו, בכך שמורגש כאן זה מי שאוהב, ולא אפס - לית מחשבה דיליה תפיסא ביה כלל, -

הרי שאין מחשבתו (הוא וכוחות יו) ''תופסת'' ומשיגה את הקב''ה כלל, ואין אור ה' שורה ומתגלה בו, אלא על ידי קיום המצות, שהן רצונו וחכמתו יתברך ממש בלי שום הסתר פנים. -

פנימיות רצונו וחכמתו של הקב"ה איננה מסתתרת כלל בקיום המצוות, ולכן, דוקא, על ידי קיום המצוות יכולה להיות באדם השראה והתגלות של אור הוי', ולא על ידי עבודה רוחנית מופשטת. הגהה ביחס למה שנאמר כאן, שההתגלות של אלקות ואור אין סוף ברוך הוא בדבר מסויים, באה דוקא כשהדבר בטל במציאות לחלוטין ונכלל באור ה' - ומשום כך, גם צדיק גמור, על אף דבקותו ואהבתו הרבה ("אהבה רבה") לאלקות, אין ה"מחשבה" שלו, "תופסת" ומשיגה כלל את הקב"ה, אלא דוקא על ידי קיומן של המצוות שהן רצונו וחכמתו של הקב"ה - אומר רבנו הזקן בהגהה: *(וכאשר שמעתי ממורי עליו השלום, -

הרב המגיד ממזריטש, פירוש וטעם למה שכתוב בעץ חיים, שאור-אין-סוף ברוך-הוא אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות אלא על ידי התלבשותו תחלה בספירת חכמה, -

דוקא אז, באמצעות ספירת ה"חכמה", מתייחד הקב"ה עם עניני עולם האצילות. ועל כך אמר הרב המגיד ממזריטש "פירוש" ו"טעם": "פירוש" - מהי משמעות התלבשותו של הקב"ה בספירת החכמה; ו"טעם" - מדוע אין הוא מתייחד בשום דבר רק אחרי התלבשותו בספירת החכמה. והיינו משום שאין-סוף ברוך-הוא, הוא אחד האמת, -

ה''אחד'' האמיתי, כלומר: שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדרגת החכמה וכו'): -

מדריגת החכמה היא ה"הרגשה" שהוא לבדו נמצא, ובלעדו אין דבר קיים. זהו המשמעות שאור אין סוף מתלבש בספירת החכמה: אור אין סוף מתגלה כמו ש"הוא לבדו ואין זולתו", ולכן אין הוא מתייחד בשום דבר, רק אחרי שהוא מתלבש תחילה בספירת החכמה. שכן, אור אין סוף מתייחד רק בדבר שהוא בטל במציאות והוא "נרגש" בו כמו ש"הוא לבדו ואין זולתו". הרגשה זו היא, כאמור, מדריגת החכמה. תוכנה של הגהה זו, הוא ענין עמוק בחסידות, ובעזרת ה' יובן בהרחבה יותר בהמשך השיעורים. ממה שלמדנו עד עתה, מובן מדוע המצוות דוקא נעשות ל"שמן" לאור השכינה, ולא הנשמה עצמה, או העבודה הרוחנית של דבקות ואהבה. להלן יוסבר שבמצוות עצמן קיים הבדל בענין: על ידי מצוות המחשבה והדיבור, באה השראת השכינה על הנפש האלקית. ואילו, כדי להמשיך את אור השכינה על הגוף והנפש הבהמית, הרי זה דוקא על ידי מצוות מעשיות, הנעשות עם הגוף, ובניצול יתר של כוח הנפש הבהמית המחיה את הגוף.