וכל שלא הגיע לידי מדה זו, להלחם עם גופו מלחמה עצומה כזו - עדיין לא הגיע לבחינת וערך מלחמת היצר -

המלחמה עם היצר הרע, הבוער כאש להבה, -

ב''קל שבקלים'' מיושבי הקרנות, שעליו להילחם ביצר הרע, להיות נכנע ונשבר מפני פחד ה'. -

יתבונן נא, האם הוא אכן לוחם בתוקף כזה ביצרו הרע, בנוגע לתפילה בכוונה, כפי שעל ה''קל שבקלים'' ללחום ביצר הרע שלו; וכך גם בנוגע לענינים אחרים עליהם מדובר להלן. וכן בענין ברכת המזון וכל ברכת הנהנין והמצות -

שתהיינה כולן, בכונה, -

שלשם כך נדרשות התאמצות ומלחמה נגד היצר הרע, ואין צריך לומר כונת המצות לשמן. -

לקיימן לשם מצוה ולשמו של הקב''ה, שלשם כך נדרשת בודאי התאמצות גדולה ומלחמה עם היצר הרע, וברור הדבר שהוא יכול למצוא בעצמו, שעדיין חסר בו בכוונה לשמה כשהוא מקיים מצוות. וכן -

כשנדרש ממנו להילחם, בענין עסק לימוד התורה, ללמוד הרבה יותר מחפצו ורצונו לפי טבעו ורגילותו -

כי, כדי ללמוד עד כמה שרצוי לו מצד טבע התמדתו, או מצד רגילותו ללמוד בהתמדה - אין עליו להילחם כלל, כנזכר לעיל בפרק ט''ו. אך, כדי ללמוד יותר מאשר טבעו ורגילותו - זה יכול להיות רק, על ידי מלחמה עצומה עם גופו, כי הלומד מעט יותר מטבעו -

שעל כך עליו כבר להילחם - אבל, הרי זה מלחמה קטנה, ואין לה ערך ודמיון עם מלחמת היצר הבוער כאש, -

ב''קל שבקלים'', כפי שלמדנו לעיל, דמקרי -

שנקרא, "רשע גמור" אם אינו מנצח יצרו, להיות נכנע ונשבר מפני ה'. -

הרי שמלחמתו ללמוד קצת יותר מכפי טבעו ורגילותו - אינה דומה כלל למלחמתו הגדולה של הלז, אלא אם כן הוא לומד הרבה יותר מאשר ברצונו, שלשם כך עליו להיאבק במלחמה גדולה - יבדוק נא את עצמו, אם אכן יש לו מלחמה כזו. ואף שאצל ה''קל שבקלים'' המלחמה היא בענינים של ''סור מרע'' - ואילו אצלו חסר ב''ועשה טוב'' - אומר על כך רבנו הזקן: ומה לי בחינת "סור מרע", ומה לי בחינת "ועשה טוב" - הכל היא מצות המלך הקדוש יחיד ומיחד ברוך-הוא. -

ההבדל שבין ''סור מרע'' ל''ועשה טוב'' הוא רק בנוגע לענינים של כוונות ומה שנובע מכך, אך בעצם קיום המצוות - אין מצד המצווה, זה שציווה על המצוות, שהוא יחיד ומיוחד, שום הבדל ביניהם. ממילא, אי לחימתו כראוי בענינים של ''ועשה טוב'' דומה להיכשלותו של הלז בענינים של ''סור מרע''. וכן בשאר מצות, -

שכדי לקיימן, נדרש ממנו להילחם - גם בכך הוא יכול למצוא בעצמו שאין הוא לוחם מספיק ביצר הרע כפי שנדרש ממנו, ובפרט בדבר שבממון, -

מצוות הקשורות לעניני כספים, כמו עבודת הצדקה -

לתת צדקה באופן של עבודה, לתת צדקה יותר מאשר יש ברצונו וברגילותו, וכהאי גוונא. -

וכדומה, בהם הוא יכול למצוא בעצמו, שאין הוא לוחם מספיק כפי שנדרש ממנו.