תניא

ולא עוד, -

לא זו בלבד שעל-ידי ההשתלטות על המחשבות הרעות, גורמים לנחת רוח למעלה, כי על ידי כך כופים את ה,,סטרא אחרא" אלא אפילו בדברים המותרים לגמרי, כל מה שאדם זובח יצרו -

''מקריב'' ושולט ביצרו הרע, אפילו שעה קלה, -

מדובר כאן בדבר שמותר לעשותו, והוא יצטרך לעשותו, אלא שהוא דוחה אותו לזמן מאוחר יותר, ומתכוין לאכפיא לסטרא אחרא שבחלל השמאלי, -

שבלב, כגון שחפץ לאכול, ומאחר סעודתו עד לאחר שעה או פחות, ועוסק בתורה באותה שעה, -

שכן, אם באותה שעה, הוא עוסק בענינים גשמיים אחרים שהנפש הבהמית רוצה בהם, אין בכך משום "אתכפיא" (כפיה), כי הרי בין כך הוא נוהג לפי רצון הנפש הבהמית. רק, אם באותה שעה, הוא עוסק בתורה - ואף שאין הוא מרוויח בכך זמן של לימוד תורה, שכן, גם אחרי האכילה ימשיך ללמוד, זאת ועוד, גם את האכילה עצמה אין הוא דוחה לגמרי, כי אחרי אותה "שעה" - אכן יאכל - מכל מקום, עצם העובדה שהוא מאחר את סעודתו - יש בה משום כפיית ה"סטרא אחרא", דבר הגורם נחת רוח למעלה. כדאיתא -

כמו שאנו מוצאים, בגמרא: "שעה רביעית -

משעות הבוקר, מאכל כל אדם, שעה ששית מאכל תלמידי חכמים", -

מדוע, באמת, איחרו תלמידי החכמים את סעודתם בשעתיים? והיו -

תלמידי החכמים, מרעיבים עצמם שתי שעות לכוונה זו, -

כדי לכפות את ה''סטרא אחרא'', אף שגם אחר הסעודה היו לומדים כל היום, -

הרי הם לא עשו זאת כדי להרוויח זמן ללימוד, אלא אך ורק כדי לכפות את ה''סטרא אחרא''. וכך גם בשאר לבושי הנפש: דיבור ומחשבה, וכן אם בולם פיו מלדבר דברים שלבו מתאוה מאד לדברם מענייני העולם, -

גם אם בדיבור עצמו אין משום איסור כלל - רק מחמת שהוא מתאווה כל כך לומר דיבורים אלה - הוא מתאפק, כדי לשבור את יצרו הרע. וכן בהרהורי מחשבתו, -

שהוא מתאווה להרהר בענין גשמי, ונמנע מכך, אפילו במעט מזעיר דאתכפיא סטרא אחרא לתתא -

גם בכפיה מועטה של ה''סטרא אחרא'' למטה, אסתלק יקרא דקודשא-בריך-הוא וקדושתו לעילא הרבה. -