ואדרבה, העצבות -

הבאה ממה שנופלים בו הרהורים כאלה, היא מגסות הרוח, שאינו מכיר מקומו, -

הוא לא מכיר את מדריגתו, ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק, שלצדיקים בודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו. -

ומאחר שבמחשבתו נופלים הרהורים כאלה - חורה לו על שאין הוא כמו הצדיקים; כי אילו היה מכיר מקומו, שהוא רחוק מאד ממדרגת צדיק, והלואי היה בינוני, ולא רשע כל ימיו אפילו שעה אחת -

ואילו ידע את דרגתו, שהוא עדיין רחוק מאד מלהיות צדיק, הלואי שיהיה ''בינוני'' ש''לזה צריך להשתוקק עתה'' - הרי זאת היא מדת הבינונים ועבודתם, לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח, ולהסיח דעתו לגמרי ממנו, -

מאותו הרהור, ולדחותו בשתי ידים, -

שלא לרצות לחשוב בהם, כנזכר לעיל. -

בפרק י"ב, שהרע של הנפש הבהמית ב"בינוני" הוא עדיין בתוקף אצלו, אלא שאינו נותן ל"רע" לבוא לידי ביטוי, לחשוב ברצון בהרהורים הרעים, או לחטוא בדיבור ובמעשה - אך ה"רע" שבו, עדיין די חזק כדי להעלות במחשבתו הרהורים רעים, שעליו לדחותם ממחשבתו. ברם, אין הוא עדיין אדון על עצמו, שמלכתחילה לא יעלו במחשבתו הרהורים רעים אלה. דבר זה אמור בצדיקים בלבד, שאין בהם "רע" כלל, שממנו באים הרהורים אלו.