תניא

ידוע מה שכתוב בקבלה, ענין "שבירת הכלים דתהו", שמה שאומר במדרש שהקדוש ברוך הוא "הי' בונה עולמות ומחריבן וכו'" - מפרשים בקבלה, שהכוונה היא לעולמות רוחניים, ספירות עליונות, שבהם היה בתחילה אופן אחד, ובאותו אופן היה "שבירת הכלים". והיה זה ב"עולם התהו", ולאחר מכן היה בנין עולם התיקון. ומסבירים, שה"שבירה" היתה מפני שהיו "אורות מרובים" ו"כלים מועטים":

ספירות מורכבות מ"אור" ו"כלי". הרי בספירות של תהו היה אור מרובה (אור גדול), והכלים היו מועטים (כלים קטנים), לפי ערך האור, ולא היו יכולים להכיל את האור בתוכם, שהאור יהיה בהם בהתלבשות של אור בכלי, הרי כיוון שהכלי לא היה יכול לקלוט את האור - נסתלק האור מן הכלי, ונתהווה "שבירה" בכלי.

מפאת השבירה, נפלו ניצוצות דקדושה - בקליפה, והם נמצאים בעולמות בריאה-יצירה-עשיה בכלל ובדברים הגשמיים בפרט, ועבודתם של בני ישראל היא לברר את הניצוצות מהקליפות ולהעלותם לקדושה, לשורשם הנעלה בעולם התהו. שמזה ממשיכים אור עליון ביותר מהשורש ומקור של תהו, ולמעלה מזה עד "אין סוף".

בשמות הקדושים ישנם שמות הקשורים בענין בירורי ניצוצות הקדושה, והם השמות "מ"ה", "ב"ן" ו"ס"ג". השם "ב"ן" הוא מקור ניצוצות הקדושה שנפלו; שם "מ"ה" הוא הכוח המברר אותם ושם "ס"ג" הוא השורש הראשון תהו.

הרי בשעה שמבררים בירורים משם "ב"ן" על ידי שם "מ"ה" המברר אותם - נמשך משם "ס"ג" אור נעלה ביותר של תהו המתלבש בכלים רחבים של תיקון.

בירור הניצוצות הוא על פי רוב על ידי מצוות מעשיות, שעושים בדברים גשמיים שחיותם היא מקליפת "נוגה", ובהם ישנם הניצוצות דתהו. ועל ידי שמקיימים מצוה עם הדברים הגשמיים - מבררים את הניצוצות.

אך, ישנו גם "בירור הניצוצין" הנעשה על ידי תורה, וגם "בירור הניצוצין" הנעשה על ידי תפלה.

בסימן זה של "קונטרס אחרון" יסביר רבנו הזקן את הנאמר ב"פרי עץ חיים", שבזמננו אלה, עיקר בירור הניצוצות הוא על ידי תפלה, שכן, בתפלה שעל יהודי לפעול המשכת אור מ"אין סוף" שיהיה ביכולתו לשנות נבראים מהמצב בו הם נמצאים, שהחולה יתרפא על ידי בקשת "רפאינו", ושירדו גשמים ויצמיחו צמחים - על ידי בקשת "ברכת השנים"; הרי דוקא אור שהוא " אין סוף " יש בכוחו לפעול שינוי בעולם.

וכדי להמשיך אור זה של "אין סוף" - נדרשת "אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה) ו"העלאת מ"ן" של "בכל מאדך", שהיא באדם ענין של "מאד" ובלי גבול, הרי זה "העלאת מ"ן" להמשיך האור הבלי-גבול של "אין סוף".

רבנו הזקן יסביר, איך נעשה דבר זה על ידי בירור הניצוצות של תפלה.

להבין מה שכתוב בפרי עץ חיים, דבזמן הזה -

בדורות האחרונים, עיקר הבירור -

הוא, על ידי התפילה דוקא, -

בירור הניצוצות דתהו שנפלו בקליפת "נוגה" מצד "שבירת הכלים" שהיתה בתהו, שבני ישראל (נשמות בגופים) מבררים אותם מהקליפה ומעלים אותם לשורשם הנעלה שבתהו, דבר הנעשה גם על ידי קיום מצוות מעשיות שעושים בדברים גשמיים שחיותם היא מקליפת "נוגה", וגם על ידי לימוד התורה שנתלבשה בדברים גשמיים, ויהודי לומד אותה בפיו ובשפתיו הגשמיים, וגם על ידי תפלה שהיא עבודה רוחנית שהנפש האלקית "פועלת" על הנפש הבהמית (שחיותה היא מקליפת "נוגה"), שתתברר ותגיע לאהבת השם יתברך - אומר ב"פרי עץ חיים", שבזמן הזה, עיקר בירור ניצוצות התוהו, הוא על ידי עניין התפילה דוקא, אף שתלמוד תורה למעלה מהתפלה. -

שהרי "ותלמוד תורה כנגד כולן", למעלה גם מ"עיון תפלה", מדוע, איפוא, עיקר הבירור הוא על ידי תפלה דוקא? - העניין הוא, שעל ידי תורה ומצות מוסיפין אור באצילות כו', -

הרי ישנה ההמשכה שב"סוד שורש", כמה שקבע הקדוש ברוך הוא שיומשך גילוי "אור אין סוף" ואלקות בעולמות, וישנה ההמשכה ש"בסוד תוספת", מה שעל ידי עבודה ממשיכים הוספה בזה, וה"תוספת" - "מרובה על העיקר", למעלה מעלה מכפי שזה נמשך "בסוד שורש". הרי שעל ידי תורה ומצוות ממשיכים "בסוד תוספות", הוספה באור של עולם ה"אצילות". פירוש -

ממשיכים אור-אין-סוף ברוך-הוא בכלים -

וספירות דאצילות; על ידי תלמוד תורה -

ממשיכים "אור אין סוף" בפנימיות, דהיינו המשכות המוחין; -

שכשם שלימוד התורה הוא הרי במוחין והשגה (של האדם הלומד), כך הוא פועל למעלה המשכת מוחין בספירות (ומוחין הם הרי פנימיות הספירות), ובקיום המצות -

ממשיכים "אור אין סוף" בחיצוניות הכלים, שהם בחינות: נצח-הוד-יסוד, שבי' ספירות "זעיר אנפין" שבאצילות; -

"ז"א", ששת המדות, הן הרי "פרצוף" שלם שיש בו עשר ספירות, הרי שב"נה"י" (חיצוניות ה"ז"א") שהן "לבר מגופא" (מחוץ לגוף "פרצו"ף" ז"א) - נמשך בהן "אור אין סוף" על ידי שמקיימים מצוות במעשה בכוח העשיה של האדם, שהוא הרי החיצוניות שבאדם (הרי עיקר ההמשכה שממשיכים "אור אין סוף" - על ידי תורה ומצוות - הוא ב"אצילות"), רק שמתלבשים בבריאה-יצירה-עשיה, בתורה ומצות הגשמיים שבעולם הזה. -

מהמשכת המוחין הנמשך ב"אצילות" - נעשה התלבשות ב תורה שבעולם הזה, ומההמשכה שבחיצוניות הכלים של "ז"א דאצילות" - נעשה התלבשות במצוות שבעולם הזה - הרי זה פועל רק בגשמיות של התורה והמצוות - אך לא בגשמיות העולם. אבל התפילה היא המשכת אור־אין־סוף ברוך הוא לבריאה־יצירה־ עשיה דוקא, לא בדרך התלבשות בלבד, -

שהאור מתלבש בדבר אחר ואותו דבר נמשך בעולם הזה, כפי שהדבר בתורה, רק האור -

של "אין סוף" ממש, -

פועל בעולם הזה, לשנות הנבראים מכמות שהם, שיתרפא החולה, -

על ידי בקשת "רפאינו" שבתפלה, וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצמיחה. -

על ידי ההמשכה של "ברכת השנים", הרי שהאור פועל שינוי בנבראים הגשמיים. מה שאין כן בתורה ומצות, שאין שנוי בקלף התפלין -

שעליהם נכתבו פרשיות התפילין, על ידי הנחתן -

של התפילין, בראש ובזרוע. -

על ידי הנחת התפילין על הראש, לא מתהווה שינוי בקלף התפילין מצד המשכת המוחין ושיעבוד המוח הנמשך על ידי התפילין שבראש, ועל ידי הנחת התפילין על היד לא מתהווה שינוי בקלף התפילין על ידי ההמשכה של תפילין של יד והשפעתה לשעבד הלב. וגם במצות שעשיתן הוא גמר מצותן -

שלא כפי שהדבר בתפילין, שבתחילה ישנן התפילין ולאחר מכן מניחין אותן על הראש ועל הזרוע, אלא אפילו המצוות שעשייתן היא השלמתה של המצוה (כמו למשל כתיבת ספר תורה, או הקמת סוכה (בהתאם לדיעות שעשיית הסוכה עצמה יש בה משום מצוה) - כאן יש כבר שינוי בדבר עצמו כשהמצוה נעשית - אך, הרי השינוי -

שמתהווה בדבר, הוא על ידי אדם, ולא בידי שמים כבתפלה, -

שהתפלה פועלת שינוי בעולם, בחולה שיתרפא וכו', ש התפלה היא המשכת החיות מאין-סוף ברוך-הוא, שהוא לבדו כל יכול; -

ובכוחו לשנות ממצב אחד בעולם הזה למצב אחר, ממצב של חולה למצב של ריפוי החולה, ושירד גשם שהארץ תצמיח, והלכך, -

ולכן, כדי להמשיך אור-אין-סוף ברוך-הוא למטה, -

בעולם הזה אי אפשר בלי העלאת "מין נוקבין" מלמטה דוקא. -

שהאדם שלמטה מעלה "מ"ן" ועושה "אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה) בעבודתו בתפלה להמשיך "אור אין סוף" למטה, וכפי שיסביר רבנו הזקן מיד להלן, שזו עבודה בבחינת בלי גבול של האדם, שהיא כלי להמשיך הבלי-גבול שלמעלה ובמה מתבטא ה"העלאת מ"ן" מורכב. מה שאין כן לתלמוד תורה שבאצילות, -

לפני שההמשכה נמשכת על ידי לימוד התורה, שהמשכה זו היא, כאמור לעיל, בעיקר ב"אצילות", המיוחדת -

התורה מיוחדת בלאו הכי -

בין כה, במאציל ברוך-הוא. -

ב"אור אין סוף" שהאציל עולם ה"אצילות". וכיוון שאין על המשכה זו להיות המשכת "אור אין סוף" למטה - לא נדרשת "העלאת מ"ן" מלמטה. הוספת כ"ק רבינו: "ואיך זה מ"ן (ושייכות) לאא"ס - ע"ז מבאר" - וכיצד זה יכול להיות "מיין נוקבין" (ושיהיה לה שייכות) ל"אור אין סוף" - על כך מסביר רבנו הזקן להלן: והעלאת "מין נוקבין" במחו ולבו של אדם, היא בחינת -

אהבת "רשפי אש" בלי גבול, -

כמו "אין סוף", ו -

אהבה בלי גבול זו נקרא "מאדך", -

האהבה שהיא "בכל מאדך", בלי גבול של האדם. למרות שזה "מאד ך ", "מאד" שלך, שבאדם אחד זה בלי גבול ובאדם שני זה בבחינת גבול, ובנוסף על כך שהאדם כולו הוא הרי מוגבל, ואפילו הבלי-גבול שלו הוא גם כן גבול, בכל זאת מספיק הדבר - כדי לעורר בחינת אין-סוף, -

ובלי גבול. בלי גבול שלמעלה - בלי גבול אמיתי, שהרי על ה"העלאת מ"ן" להיות מעין בחינת ואופן האור שעליה להמשיך, ובשעה שזה בבחינה של בלי-גבול באדם - הרי זו "העלאת מ"ן" להמשיך ה"בלי גבול שלמעלה" - אין סוף, והיינו על ידי גבורות ד שם "סג", שהן הן הרפ"ח -

288 ניצוצין כו'. -

האהבה וה"רצוא" של "בכל מאדך" בעבודת התפלה שלו, נעשות באדם על ידי ההמשכה מגבורות של שם "ס"ג", השם שהוא מקור לרפ"ח ניצוצות התהו, הבאים מכלים דתהו, שספירות דתהו היו ב"רצוא" בלי הגבלה, כך גם ה"רצוא" והאהבה של הנשמה הוא בבחינת "בכל מאדך", בלי הגבלה. ולכן נקראת התפלה "חיי שעה", היא -

"שעה" היא מלכות היורדת בבריאה-יצירה- עשיה, -

הפירוש הפשוט של "חיי שעה" הוא, שתפלה היא בקשה על עניני עולם הנתונים תחת גדר הזמן: בקשה לרפואה, שלום ומזונות, כפי שרש"י מפרש. כאן מפרש רבנו הזקן כפי שהדבר הוא בשורש, בספירות העליונות, שספירת ה"מלכות" היא הרי מקור הזמן, שכן, ב"מלכות" ישנו הענין של "מלך מלך ימלוך", "מלך" בהוה, "מלך" בעבר ו"ימלוך" בעתיד, ובמיוחד כפי ש"מלכות" יורדת להחיות עולמות בריאה-יצירה-עשיה, הרי זו חיות העולמות שיש בהם ענין הזמן. הרי כיוון שעל ידי תפלה ממשיכים המשכה בבריאה-יצירה-עשיה, וזאת על ידי ספירת ה"מלכות", מקור בריאה-יצירה-עשיה - לכן נקראת תפלה "חיי שעה", ותורה -

נקראת "חיי עולם", -

שבספירות, "עולם" הוא "זעיר אנפין", כי רמ"ח פקודין -

248 מצוות העשה של תורה, הן מתחלקין בי' כלים דעשר ספירות ד"זעיר אנפין" כו'. -