ולכן, נקרא עולם הזה ומלואו, עולם הקליפות וסטרא אחרא. -

למרות שהקדושה היא היא המחיה גם את העולם-הזה, אלא מכיון שהעולם-הזה הגשמי מרגיש את עצמו כדבר לעצמו, כמציאות נפרדת, ולא נראה בו הביטול להקב''ה, לכן הוא נקרא עולם של קליפות וסטרא אחרא, ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ב סוף פרק ד. * -

ב''הגהה'' הבאה, עומד רבנו הזקן על כך, שהעולם הזה נקרא עולם של קליפות ו''סטרא אחרא'', למרות שהקב''ה נמצא הרי בכל מקום, גם בעולם- זה, וכמו שמוסבר ב''קבלה'' שזהו ה''אור אין סוף'' המתלבש בעשר הספירות של ארבעה העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ועל-ידן מלא גם עולמנו, העולם-הזה, ב''אור אין סוף'' - אך, אין זה סותר לעובדה שהעולם-הזה נקרא עולם של קליפות ו''סטרא אחרא'': [עם היות בתוכו -

למרות שישנן בעולם-הזה, עשר ספירות דעשי' דקדושה, -

שכן, עולם העשיה כלול בו גם עולמנו אנו, העולם-הזה הגשמי, וגם עולם העשיה הרוחני, ועשר הספירות של עולם העשיה של קדושה נמצאות גם בעולמנו, וכמו שכתוב ב"עץ חיים" שער מ"ג, ובתוך עשר ספירות דעשי' אלו, הן עשר ספירות דיצירה, ובתוכן -

בעשר הספירות של יצירה, עשר ספירות דבריאה, ובתוכן -

בעשר הספירות של בריאה, עשר ספירות דאצילות, שבתוכן -

בעשר הספירות דאצילות, אור אין סוף ברוך הוא; ונמצא, אור אין סוף ברוך הוא מלא כל הארץ הלזו התחתונה, על ידי התלבשותו בעשר ספירות דארבע עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשי', כמו שכתוב ב"עץ חיים" שער מ"ז פרק ב' ובספר גלגולים פרק כ':] -

ולמרות זאת, מבלי הבט ש"אור אין סוף" מלא גם בעולם- הזה, אין הוא בטל להקב"ה, ונראה כדבר נפרד, כ"מציאות" לעצמה, ולכן נקרא העולם-הזה עולם של קליפות ו"סטרא אחרא", שכן, קדושה מסמלת רק מה שבטל להקב"ה, כשחסר ביטול זה להקב"ה - זה נקרא "סטרא אחרא". עד כאן הוסבר שהמחשבות, דיבורים ומעשים שאין מטרתם - קדושה, נקראים "סטרא אחרא", והם לבושיה של הנפש הבהמית. ולפי זה יוצא שלבושים אלה של הנפש הבהמית, הם ב אותה מדריגה כמו הנפש הבהמית עצמה, היא - נפש של קליפה, וגם לבושיה הם מקליפה ו"סטרא אחרא". ברם, בהיותם ההיפך מלבושי הנפש האלקית, וכפי שכבר הוסבר, מדריגתם של לבושי הנפש האלקית, היא למעלה ממדריגת הנפש האלקית עצמה, והם גורמים עליה במדריגת נפש זו, צריכים הרי לומר כך גם ביחס ללבושי הנפש הבהמית, אלא בצד ההפכי, והיינו: לבושים אלה של הנפש הבהמית, הם במדריגה תחתונה יותר מאשר נפש זו עצמה, והם מורידים את נפש הבהמית למדריגה תחתונה יותר מאשר היא עצמה. ורבנו הזקן בא להסביר להלן, שבקליפה עצמה ישנן שתי מדריגות, אחת למטה מהשניה, ואשר בין לבושי הנפש הבהמית, ישנם לבושי מחשבה, דיבור ומעשה של עבירות - והם למטה בהרבה במדריגתם מאשר הנפש הבהמית עצמה, שכן, נפש זו היא מ"קליפת נוגה", שיש בה עדיין גם מהטוב, ואילו לבושי העבירות הם מאותן קליפות שאין בהן מהטוב כלל, ועל-ידי התלבשות הנפש בלבושים אלה - היא יורדת למדריגה תחתונה יותר מאשר היא עצמה: אלא שהקליפות הן נחלקות לשתי מדרגות, זו למטה מזו, המדרגה התחתונה היא שלש קליפות הטמאות ורעות לגמרי, ואין בהם טוב כלל, ונקראו במרכבת יחזקאל -

ב''מרכבה'' שחזה יחזקאל הנביא, בה נזכרים הדברים המכסים על אלקות, ביניהם, שלשה דברים המרמזים על שלש קליפות אלו, והן נקראות שם: רוח סערה וענן גדול וגו'. -

ו''אש מתלקחת''. שלש אלו הן שלש הקליפות הטמאות לגמרי ואין בהן מהטוב כלל. ומהן -

משלש קליפות אלו, נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות העולם וקיום גופם, -

נוסף על החיות מהנפש המחיה את הגוף, יש לגוף גם קיום עצמי, ונפשות כל בעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה וקיום גופם, וקיום וחיות כל מאכלות אסורות מהצומח, כמו ערלה -

פירות הצומחים על עצים שעדיין לא מלאו להם שלש שנים, וכלאי הכרם -

תבואה שנזרעה במעורב עם ענבים, וכו', -

כל מה שאסור באכילה, וכמו שכתוב ב"עץ חיים" שער מ"ט פרק ו', -

שכל הדברים האמורים מקבלים חיותם משלש קליפות אלו, וכך, קיום וחיות כל המעשה דבור ומחשבה של כל שס"ה לא תעשה -

שלש מאות ששים וחמש מצוות ה''לא-תעשה'' שהתורה אסרה לעשות, לדבר ולחשוב, וענפיהן, -

הדברים שאסרו החכמים בתור ''ענפים'' לאיסורים שמן התורה. הנה כל אלה מקבלים חיותם וקיומם משלש הקליפות הטמאות לגמרי כמו שכתוב שם -

ב''עץ חיים'', פרק ה: -

הרי, שמחשבה, דיבור ומעשה של איסור, נובעים מהמדריגה התחתונה יותר שבקליפות. ואילו הנפש הבהמית, הרי כפי שנאמר בפרק הראשון, וכמו שיוסבר להלן, היא מקליפת נוגה, שיש בה עדיין מן הטוב. מכאן - שהלבושים הם למטה במדריגה מהנפש עצמה, והם גורמים לה ירידה. זהו פירוש מדוייק לביטוי "זה לעומת זה", הצד ההפכי של הנפש האלקית, בה, לבושי: מחשבה, דיבור ומעשה בתורה ובקיום המצוות, הם למעלה במדריגה, מנפש זו עצמה וגורמים לה עליה.