פרק ג.בפרק השני הסביר רבנו הזקן, שלכל אחד מישראל, יש נפש אלקית, שהיא חלק אלו-ה ממעל ממש, והיא כלולה משלש בחינות: נפש, רוח ונשמה. בפרק השלישי, אותו אנו עומדים ללמוד, תבוא הסברה מפורטת יותר על כוחותיה הפנימיים של הנפש האלקית:
והנה, כל בחינה ומדריגה משלש אלו: נפש רוח ונשמה, כלולה מעשר בחינות, - כל אחת מהשלש, גם הנפש, גם הרוח וגם הנשמה - מורכבת מעשרה כוחות שונים, שהם כנגד עשר ספירות עליונות שנשתלשלו מהן, - עשרת הכוחות מקבילים לעשר הספירות שלמעלה המהוות מקור להן, ומהן הם נובעים,
הנחלקות לשתים, - עשר ספירות אלה מתחלקות לשתי קבוצות - שהן: שלש אמות ושבע כפולות; - שלש הספירות העליונות יותר, נקראות בשם "אמות" - מלשון "אם", מפני שהן מהוות עיקרן ומקורן של שאר שבע הספירות, כדוגמת האם שהיא מקור לילדיה. ושבע ספירות, שהן שבע המדות, נקראות "כפולות", מפני שהן באות לידי ביטוי בשני אופנים. פירוש, - אלו מהן נקראות ''אמות'' ואלו ''כפולות''? חכמה, בינה ודעת, - נקראות ''אמות'',
ושבעת ימי הבנין: חסד, גבורה, תפארת כו'. - שבע המדות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שהן ה"כפולות" נקראות גם "שבעה ימי הבנין". שכן, על ידן ברא הקב"ה את העולם בששת ימי בראשית, כל יום באמצעות מדה אחרת: ביום ראשון פעלה מדת החסד, ביום שני - גבורה, וכך הלאה. וכשם שהספירות העליונות נחלקות לשני חלקים כלליים
וכך בנפש האדם, - גם בעשרת כוחות הנפש קיימת החלוקה, שנחלקת לשתים: שכל ומדות. השכל - במובנו הכללי, כולל: חכמה, בינה ודעת. והמדות הן: אהבת ה' - הביטוי הפנימי של מדת החסד, ופחדו ויראתו - הביטוי הפנימי של מדת הגבורה, ולפארו כו'. - ביטויה של מדת התפארת.
וחב"ד נקראו אמות ומקור למדות, כי המדות הן תולדות חב"ד: -
להבהרת המושגים "חכמה", "בינה", "דעת", שבנפש, בהם דנים הרבה בפרקים הבאים - ולהלן נציין אותם בשם "חב"ד" - נביא כאן הסבר קצר: "כוח החכמה" מייצג את הרעיון הראשוני, בסיסי, של הבנת השכל, את ה"נקודה" של השכל כולו. אמנם, נקודת-שכל זו כוללת בתוכה כל הפריטים וכל המבנה של ההבנה, אלא שהללו מרוכזים עדיין ב"נקודה", בצורה מוסתרת (כמו נקודה שאין בה עדיין גבולות ברורים של רוחב, אורך וכו'). זה נקרא גם "ברק המבריק", הברקתו של השכל, הארתה של ההבנה.
משל למי שמתייגע לתרץ קושיא מסויימת, ולפתע מבריק רעיון במוחו, שבהתאם לסוגיא ולסברה מסויימות, אפשר לתרץ את הקושיא - הנה ברעיון ראשוני זה של הארת השכל, חסרה עדיין התפיסה הבהירה כיצד ואיך מתורצת הקושיא, יש כאן רק נקודת יסוד כללית לפירוק הקושיא.
לאחר מכן בא "כוח הבינה" ומפריד ומבהיר את הפריטים השונים הגלומים בנקודת החכמה. וכך מצטייר בעיניו בנינו השלם של השכל לכל רוחבו ואורכו וכו'. זהו ענינו של כוח הבינה - "מבין דבר מתוך דבר", שמ"תוך דבר", ממה שהיה ב"תוך", בפנימיות ההמצאה של "כוח החכמה", הוא "מבין דבר" - הוא מבין את כל היקפו של השכל. אחרי שאדם מבין כבר היטב את השכל לכל פרטיו, עליו להתעמק בהבנת השכל, להתקשר ולהתאחד עמו בצורה כזו שהוא מרגיש וחש בו, ולא רק שמבין אותו.
כך נהיה האדם מושפע מהשכל. ואז, אם השכל עוסק ב"טוב" שבדבר מסויים - יעורר באדם המשכיל, משיכת הלב ואהבה לאותו דבר. ואם השכל עוסק בצד הלא-טוב שבדבר - יעורר באדם את הנטיה לפחד ולברוח מאותו דבר. כוח זה של ''התעמקות'', ''התקשרות'' ו''הרגשה'' - נקרא בשם ''דעת'', מלשון ''והאדם ידע''.
וביאור הענין, כי הנה השכל שבנפש המשכלת, - למדנו הרי, ש''שכל'' הוא שם כללי על שלשת כוחות חב''ד. על איזה כוח מהם הוא מדבר כאן? - הוא מסביר מיד, שהוא המשכיל כל דבר - מדובר כאן על כוח ההבנה הראשון. הנקודה, ה''ברק המבריק'', שעדיין אין בו פרטים וקוים בהירים של השכל, והוא נקרא בשם "חכמה" כח מ"ה. - כלומר, כוח כזה שעדיין שואלים עליו ''מה''?, מה הוא? שכן, אין כוח זה פועל עדיין במלוא היקפו ובהירותו,
וכשמוציא כחו אל הפועל, שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו - לכל פרטיו, היוצרים בנין שלם של אותו שכל, לאורכו ולרוחבו. ''אורך'' היינו: הורדת השכל ממעמדו הגבוה והבלתי מושג, למעמד נמוך יותר, כדי שיהיה מובן יותר. כמו ה''משלים'' שממשילים על דבר שכל, על-ידם ממשיכים ו''מאריכים'' את השכל לדרגה נמוכה יותר, כדי שיהיה קל יותר לתלמיד להבין אותו.
באם המשל המובא, עדיין עמוק מדי להבנתו של התלמיד, מן ההכרח להביא משל נוסף על המשל הראשון, ובכך מתהווה ירידה נוספת של השכל (כמו שנאמר בשלמה המלך: "וידבר שלשת אלפים משל", שלמה המלך נתן שלשת אלפים משלים על מושכל אחד. כדי שהחכמה כפי שהבין אותה שלמה המלך תוכל להיקלט בהבנתו של האדם הפשוט, נדרש ממנו לומר שלשת אלפים משלים, משל ראשון על השכל עצמו, ולאחר מכן משל על המשל הראשון, וכך הלאה, משל אחרי משל, עד שלשת אלפים משלים).
זהו מובנו של ''אורך'' בשכל - הירידה הארוכה של השכל לדרגות הנמוכות ביותר. ''רוחב'' בשכל הוא: התפשטותו של השכל לרוחב - המספר הרב של הפרטים מהם מורכב השכל; כמו כן ענפיו המרובים של השכל, ולמשל שמשכל מסויים בעניני טריפות נבנית סברה שנוגעת לדיני ממונות. זהו פירוש המושג ''לאשורו'' - בנינו השלם של השכל לאורכו ולרוחבו. ולעמקו, - כל שכל יש בו עומק ועומק בתוך עומק.
וכשאדם מבין ''שכל'' כראוי לאורכו, לרוחבו ולעמקו, והוא מבין אותו, מתוך איזה דבר חכמה המושכל בשכלו - ממה שלפני זה היה בבחינת העלאת רעיון בלבד של ''כוח החכמה'' - צורה זו של הפרדת הפרטים, של נקודת השכל, ביסודיות, נקרא בינה. - ''בינה'' מייצגת, איפוא, את הכוח המפרק את הפרטים של נקודת השכל ''לאשורו ולעמקו'', והן הם אב ואם - ה''חכמה'' היא ה''אב'' וה''בינה'' היא ה''אם'', המולידות אהבת ה' ויראתו ופחדו. - אהבת ה' ויראתו הן מקבוצת ה''מדות'' שבנפש, הנולדות מן השכל. כיצד הן נולדות מהשכל?